עיצוב שמיש

פיתוח אבות טיפוס הוא חלק אינטגראלי מתהליך החשיבה, התכנון והבנייה של מוצר כלשהו. אב טיפוס מאפשר לראות משהו מוחשי גם בשלבים העובריים של הפרוייקט, כאשר גם אב טיפוס מאוד פשוט יכול לעורר רעיונות, שאלות, בעיות ולתרום בצורה משמעותית לתהליך גיבוש המוצר. הצורך לבחון רעיונות במהירות מחייב אותנו, לפחות בשלבים המוקדמים, לייצר אבות טיפוס בקצב מהיר עם מינימום מאמץ ואפס שעות תיכנות וכאן בדיוק נכנסים לשימוש כלים אפקטיבים כגון פאוורפוינט.

מזה למעלה משמונה חודשים אני כותב על פרוייקט המחקר מטעם האיחוד האירופאי עליו אני עובד במרכז לעיצוב אינטראקציית אדם-מחשב ב-City University ביחד עם אחד עשר גופים אירופאים שונים וכעת אני יכול להציג בפניכם את סרטון התדמית שהופק לאחרונה ומציג את הרעיון מאחורי הפרוייקט.

מייקרוסופט מפתיעה עם חזון מחשוב מבוזר בתחום הרפואה, 23 שנים של טלפונים ניידים ומעקב אחר אישוני המשתמש בזמן שימוש בטלפון נייד. אין רגע משעמם.

פרסונה (Persona) היא תיאור מפורט של קבוצת משתמשים משמעותית הכוללת לצד מאפיינים דמוגרפים בעלי ניחוח שיווקי גם תיאור צבעוני של שיגרת יום, תחביבים, פחדים, שאיפות, משפחה וחברים. הרעיון שפותח על ידי אלן קופר, נועד להבטיח שבמקום לחשוב על המשתמש כיישות ארטילאית נטולת פנים, הצוות מפנים אותו ומתחשב בו לאורך התהליך כבן אדם עם שם, פרצוף וחיים שלמים.

כמה חודשים אחרי שהצליחה להוציא מאיתנו Wow וכמה טיפות ריר בזוית הפה עם ה-Microsoft Surface, מייקרוסופט הציגה בשבוע שעבר את ה-TouchWall שהופך למעשה קיר למחשב הנשלט על ידי מגע ישיר ללא תיווך של עכבר או מקלדת. בכך למעשה אנו עדים להתממשות החזון של מארק וואייזר שטען שבמאה העשרים ואחת מחשבים יהיו בכל מקום במספר גדלים בלי שנשים לב אליהם או שנחשוב עליהם כמחשבים. בשלהי העשור הראשון של המאה אפשר לפסוק שהוא צדק וכאשר בוחנים מוצר כמו ה-TouchWall אי אפשר שלא לתהות כיצד תראה חווית השימוש במחשב כזה.

אחרי למעלה מחודש, תקופת הערכת האב הטיפוס השני של APOSDLE הגיעה לסיומה וכעת אנו ניצבים מול תהליך ניתוח המידע שמתנקז בעיקר מיומני משתמש. המידע הוא איכותני (Qualitative) ומכיל רשמים, הערות, תהיות ובעיות שצריך למיין וזה לא פשוט כפי שזה אולי נשמע. הסיבה העיקרית היא שמידע איכותני, בניגוד למידע כמותי נתון להרבה פרשנויות ולא תמיד ניתן להבין ממה שאנשים כותבים מה הבעיה ואיך לקטלג אותה.

שבוע שעבר הגשתי מסמך בן 50 עמודים המתאר את ההיבטים החברתיים והאירגוניים של APOSDLE וכולל הצעות שונות ברמה אירגונית עבור חברות שיטמיעו את המערכת, ובכך חתמתי תקופה של שבעה חודשים די אינטנסיבים מלאי סימני שאלה. כאשר התחלתי את עבודת המחקר לא תיארתי לעצמי שאני אמצא את עצמי עוסק בניהול ידע, הטעמת טכנולוגיות באירגונים, למידה אקראית בזמן העבודה ועוד שלל תחומים הקשורים לפרוייקט שהקשר שלהם לאינטראקציית אדם-מחשב הוא לעיתים מקרי לגמרי.

מההתרשמות שלי בשנים האחרונות, שוק העבודה בתחום השמישות וחווית המשתמש בלונדון פורח וישנה דרישה מתמדת ליועצים ומומחים לפרוייקטים מגוונים. כהמשך ישיר לפוסט שתיאר ראיון עבודה לתפקיד מעצב חווית משתמש, הנה דוגמא למודעת דרושים טיפוסית שנותנת לדעתי פרספקטיבה טובה מאוד לדרישות התפקיד.

אחרי כמה ימים מורטי עצבים האתר חזר לפעילות הרגילה אחרי שהתקייה הראשית עם כל התכנים פשוט נעלמה מהשרת. חברת האיחסון שטרחה לענות אחרי שהמטרתי מיילים לכל כיוון ובפעם המי-יודע-כמה הבעתי מורת רוח ותסכול מרמת השירות וזמן התגובה הבלתי נסבל של בקשות תמיכה קריטיות, טענה שהתיקייה נמחקה “בצד הלקוח” או ש-”היתה בעיה”.

ספק מדור חדש ספק פורקן חד פעמי, אך יוצא לי ללקט קטעי וידאו שונים (הרצאות, הדגמות וכו’) אותם אני מקרין בהרצאות עבור סטודנטים בשביל הגיוון והמנוחה המתבקשת וזה נראה רק מתבקש שאני אשתף אותם עם קהל הקוראים. צפייה מהנה.