עיצוב שמיש

המאמר של ג'ייקוב נילסן שפורסם השבוע תחת הכותרת Guesses vs. Data as Basis for Design Recommendations נוגע בנושא מאוד חשוב, בסיסי ורגיש - על סמך מה מקבלים החלטות? מידע או ניחושים? מאוד קל לצאת בהצהרות ולקבוע עובדות שאינן מבוססות על משהו מעבר לתחושת בטן, כמיהה והתרשמות. עד כמה זאת בעיה ומהו הפתרון?

לפני שבועיים כתבתי על Axure, תוכנה המאפשרת ליצור אב טיפוס אינטראקטיבי תוך כדי גרירה וסידור של רכיבי ממשק מוגדרים מראש. מאז יצא לי לנסות את iPlotz המאפשרת גם היא ליצור במהירות אב טיפוס אינטראקטיבי המורכב מאוסף של מסכים.

לפני קרוב לשנה כתבתי על פיתוח אב טיפוס בפאוורפוינט כחלק מתהליך החשיבה, הבדיקה וקבלת ההחלטות. כפי שתיארתי אז, המחשה ויזואלית ואינטראקטיבית של הממשק בשלבים הראשונים חשובה מאוד בשביל להתחיל להבין איך הממשק מתנהג וכיצד למעשה יתנהל בעתיד הטנגו עם המשתמש שילחץ על כפתורים, ימלא טפסים ויצפה להגיע מנקודה א' לנקודה ב' במהירות ללא טעויות ותחושת בלבול. בימים האחרונים יצא לי לנסות את Axure RP Pro 5.5 - כלי ייעודי ליצירת אב טיפוס אינטרקטיבי המייצר ממשק HTML שמרגיש הרבה יותר כמו אתר לעומת מצגת פאוורפוינט.

לפני קרוב לחודשיים התפטר דאגלס בומן המעצב הויזואלי הראשי של גוגל מכיוון שלטענתו העיצוב בחברה נשען יותר מידי על מידע מחקרי והוא אינו יכול לעבוד בסביבה בה כל החלטה עיצובית חייבת להיות מגובה במידע "קר". המקרה עורר הדים בגלל שמדובר בגוגל אך לא מעט בגלל הסיבה בגללה הוא בחר לעזוב והתיאור כיצד בגוגל ערכו בדיקות בכדי לבחור גוון של צבע כחול מתוך ארבעים ואחת אפשרויות. לכאורה היה נראה בזמנו שמדובר במאבק אידיאולוגי בין עיצוב שנשען על כשרון, ידע ואינטואיציה לעומת גישה הנדסית שנשענת על מספרים ובדיקות. האם השניים יכולים להתקיים בשלום או שגישה אחת תמיד תבוא על חשבון השנייה?

הביטוי Eat your own dog food מתאר מצב בו עובדים בחברה משתמשים במוצר שהם עובדים עליו. מעבר לנושא בדיקת איכות המוצר (Quality Assurance), מדובר במצב שמעמת את הצוות עם המוצר מנקודת מבט קריטית של משתמש קצה שתלוי במערכת בכדי לעשות דברים שונים. כל עוד אנו לא משתמשים במוצר ביומיום והאינטראקציה שלנו נוטה להיות מרוחקת וסטרילית. היא מסתכמת בניתוחים קרים של תסריטי שימוש, התעסקות עם אבות טיפוס, קידוד ואנו לא באמת "טועמים" אותו ולכן קל מאוד לא לראות (או להתכחש לעובדה) שלעיתים הטעם מר מאוד ולא ראוי למאכל אדם, או כלב במקרה הזה.

לפני קרוב לחצי שנה כתבתי על השימוש ב-Feature lab כשיטה להערכת רעיונות לפני (אם בכלל) שפורסים אותם כברירת מחדל עבור הקהל הרחב. כמעריץ של Gmail labs אשר אימץ בחום מספר פיצ'רים התחלתי לתהות לאחרונה האם מדובר גם בפתרון עקיף לאחד האתגרים הגדולים באיפיון - בחירה וסידור של פיצ'רים במערכת. הרעיון הוא פשוט ומיושם במערכות זה זמן רב - ברירת המחדל היא ממשק עם האפשרויות הבסיסיות והחיוניות ביותר ומי שרוצה מוזמן להעשיר את הממשק עם פיצ'רים נוספים כאוות נפשו. יתרונות? חסרונות? בעיות? כמובן.

גוגל השיקה היום ממשק משודרג של ג'ימייל לאייפון וטלפונים עם מערכת ההפעלה אנדרויד המציע מקצה שיפורים מרשים ומתבקש. למרות שאני משתמש אייפון וג'ימייל אני לא חושב שאני אשתמש בו במקום יישום המייל של האייפון מסיבה אחת פשוטה - היעדר חיווי חיוני למשתמש.

בשבוע שעבר טסתי מנמל התעופה סטנסטד עם חברת התעופה Ryanair וכמו נוסעים רבים שבאו לעשות Check in הופתעתי לגלות שהאפשרות היחידה היא באמצעות עמדה ממוחשבת. למרות שהשתמשתי בעמדות כאלו בעבר, הן תמיד היו אופציה לצד דלפק מאוייש והידיעה שמה שמפריד ביני ובין הטיסה הוא ממשק הדאיגה אותי קצת. ברגע שהזנתי למערכת את מספר אישור הזמנת הטיסה פעמיים ועדיין קיבלתי הודעה: "ההזמנה לא נמצאה. אנא פנה לאחד מנציגי החברה" היה לי ברור מאוד שהחשש שלי היה מוצדק וכמו אחרים, מצאתי את עצמי רודף אחר כל מי שהיה לבוש במחזיר אור ונראה כאילו הוא עובד במקום. אותם מחזירי אור אנושיים נהיו מגנטים שמשכו אליהם צעירים ומבוגרים כאחד שהחזיקו בידם דפים מודפסים והיו חסרי אונים.

בין הרצאות מצאתי זמן לצלם כמה תמונות של היום הפתוח בעבודה שנמשך עד הערב. התמקדתי בעיקר בממשקי המולטי-טאץ' הפוטוגנים וניתן גם לראות את מעבדת השמישות בה נעשים מחקרים ופרוייקטים עבור לקוחות מסחריים.

מי שמשתמש בחלונות XP בטח מכיר את הודעת המערכת המודיעה שיש לאתחל את המחשב לאחר התקנה של עדכונים אוטומטים. כברירת מחדל, בחירת האופציה Restart later גורמת להודעה להופיע כל חמש דקות בערך (לא מדדתי עם סטופר אך כך זה מרגיש). מה שקורה הוא שבפועל אין הבדל בין שתי האופציות, כי בין אם בחרתם לאתחל את המחשב מיד או "אחר כך" כביכול אתם תמצאו את עצמכם נדחפים לפינה ומאתחלים אותו כעבור מספר דקות רק כדי שיפסיק לנדנד לכם וכאן נשאלת השאלה - מתי, ואם בכלל, מותר לנדנד למשתמשים?