עיצוב שמיש

ישנם לא מעט כלים ליצירת מסמכי איפיון ואבות טיפוס וכתבתי על כמה מהם בעבר (iPlotz, Axure ו-PowerPoint). הפעם אני רוצה להתייחס לכלי בו אני משתמש בחודשים האחרונים אשר לדעתי מציע למקינטושאים (בלבד) אמצעי יעיל ומאוד נח ליצירת תרשימי מסך ואבות טיפוס אינטראקטיבים בסיסיים. נא להכיר – Omnigraffle.

עבודה בתחום עיצוב חווית משתמש (איפיון-תכנון ממשקים) לרוב דורשת מאיש המקצוע ללמוד ולהבין תחומים של לקוחות שלעיתים הוא יודע עליהם מעט מאוד אם הוא בכלל יודע עליהם דבר. מי שנכנס לתחום מגלה בפרוייקט הראשון שהעבודה דורשת יותר מיכולת חשיבה, פתרון בעיות ויכולת להפיק סכמות מסכים ב-Visio. היכולות הללו ואחרות מהוות אומנם את הבסיס הטכני והמחשבתי אך ישנם פרוייקטים שדורשים מאיתנו לקנות מחברת, ספרים, קלמר ומחדד ולהתחיל ללמוד מאפס את התחום של הלקוח ברמה סבירה בכדי שנוכל לעבוד איתו ובשבילו. קל מאוד למצוא את עצמנו לעיתים שואלים: "רגע, אני מאפיין ממשקים, למה אני קורא כבר יומיים על תיאוריות ניהול ידע אירגוני?". התשובה הפשוטה היא – שלטוב ולרע זה חלק מהעבודה.

בדיקת מומחה (Expert review, Heuristic Evaluation) היא אחת השיטות המקובלות ביותר לביצוע הערכת שמישות ללא משתמשים. הרעיון פשוט – מומחה שמישות משתמש ברשימה של כללים מנחים והנחיות שמישות בכדי לאתר היכן הממשק מפר אותן. הבסיס לבדיקת מומחה הן לרוב ההיוריסטיקות הקלאסיות של ג'ייקוב נילסן שנוסחו לראשונה ב-1990. למרות שהן עדיין מאוד רלוונטיות ושימושיות, בבדיקת מומחה שערכתי בעבודה הרגשתי שאני לא יכול להתעלם מפיצ'רים חברתיים ו-SEO שלוקחים את הבדיקה מבדיקת שמישות למשהו רחב ואקטואלי יותר. עד כמה בדיקות המתמקדות אך ורק בשמישות הממשק מספקות ללקוחות באמת את מה שהם צריכים לדעת ואיפה אתם שמים את הגבול?

אני משתמש קבוע ב-iPlayer של ה-BBC המאפשר לצפות בכל התוכניות ששודרו בערוצי ה-BBC השונים בשבעת הימים האחרונים וגם ברצף שידורים חיים. אתמול כאשר נכנסתי לאתר בערב נתקלתי בהודעה בראש העמוד שהזמינה אותי לקחת חלק בסקר משתמשים. מכיוון שאני מעריך את ה-iPlayer ובמקביל הרחתי פוסט מתקרב החלטתי להקדיש חמש דקות מזמני ולמלא את הסקר. הנה הוא לפניכם.

באמצע חודש יולי פרסמתי את הפוסט הזה בו הצגתי פרוייקט איפיון קורס מקוון בנושא פיתוח בר-קיימה עליו התחלתי לעבוד ובשבוע שעבר הוא הסתיים. אתמול פרסמתי פוסט סיכום באנגלית בבלוג של מקום העבודה שלי בו אני מתאר בקצרה את השלבים השונים בדרך למוצר הסופי. התהליך כלל שלבים ושיטות עליהם כתבתי בבלוג בעבר כמו ניתוח מתחרים, פרסונות, שימוש בפאוורפוינט ליצירת אב טיפוס מהיר ומתכלה, ויצירת אב טיפוס אינטראקטיבי ב-Axure. בשלב זה מדובר עדיין בפרוייקט פנימי של האוניברסיטה כך שאני לא יכול לפרסם את התוצאה הסופית שמוגדרת כניסוי (Pilot) אך אני אופטימי ומקווה שאוכל להוסיף קישור לאתר בקרוב.

תכנון ועיצוב ממשק משתמש כוללים הרבה מאוד שיקולים ומרכיבים שמתפתחים ומשתנים לאורך זמן משלל סיבות. בין אם מדובר בבעיות שמתגלות בבדיקות שמישות, שיחות עם הלקוח, מוצר חדש שהשיק המתחרה או תובנות חדשות, עיצוב הוא דבר מאוד דינמי והתוצאה הסופית היא תהליך של גרסאות ונסיונות שונים. זה נשמע אולי דבר מובן מאליו אך קל מאוד לדעתי לצפות שהחזון הראשון למראה והתנהגות הממשק יהיה זה שיהפוך למוצר הסופי. שינויי עיצוב בזמן העבודה נובעים מכל מיני סיבות. הנה חלק מהן.

בכנס האקדמאי, שנערך תחת הכותרת Research & Practice באופסלה (Uppsala) ליד סטוקהולם, הוצגו עשרות מחקרים בנושא אינטראקציית אדם-מחשב. אחד מהם היה מקרה מבחן בנושא שימוש בפרסונות שכתבתי עם קולגות והצגתי ביום הראשון של הכנס. במאמר תיארתי כיצד השתמשנו בפרסונות בזמן סדנת עיצוב מחדש של APOSDLE אשר נמשכה יומיים והשתתפו בה עשרים ואחד חברי פרוייקט מרקעים מקצועיים ותרבותיים שונים. אחרי שנתיים וחצי של עבודה על הפרוייקט ולאור הממצאים של בדיקות שונות הגענו למסקנה שבשביל סדנת העיצוב חשוב שחברי הפרוייקט יכירו מחדש את האנשים שאמורים להשתמש במערכת ויחשבו עליה בצורה אקטיבית מנקודת המבט שלהם תוך התחשבות בשיגרת העבודה, המגבלות, האילוצים והצרכים שלהם. הפרסונות לא היוו פתרון קסמים (והן לא אמורות להיות כזה) אך הן היו מאוד אפקטיביות לדעתי לעומת חשיבה על "המשתמש" המופשט שלא אומר לנו שום דבר.

בשבועיים האחרונים אני עובד על פרוייקט פנימי בעבודה הכולל אפיון ופיתוח של שיעור היכרות מקוון המיועד לכל הסטודנטים החדשים וסגל העובדים ב-City University ומתמודד עם אתגרים מעניינים ולא פשוטים לאור הנושא, קהל היעד ושלל שיקולים ואילוצים שונים. בין הבריף הראשוני לתכנון המפורט של המוצר ישנם לא מעט שלבים, גילויים, ניתוח מידע, תהליכי חשיבה, ניסויים ובדיקות. בפוסט הזה (ובאחרים שיבואו בעקבותיו) אני אשתף אתכם בלבטים, השיקולים והתפתחות הפרוייקט.

המאמר של ג'ייקוב נילסן שפורסם השבוע תחת הכותרת Guesses vs. Data as Basis for Design Recommendations נוגע בנושא מאוד חשוב, בסיסי ורגיש – על סמך מה מקבלים החלטות? מידע או ניחושים? מאוד קל לצאת בהצהרות ולקבוע עובדות שאינן מבוססות על משהו מעבר לתחושת בטן, כמיהה והתרשמות. עד כמה זאת בעיה ומהו הפתרון?

לפני שבועיים כתבתי על Axure, תוכנה המאפשרת ליצור אב טיפוס אינטראקטיבי תוך כדי גרירה וסידור של רכיבי ממשק מוגדרים מראש. מאז יצא לי לנסות את iPlotz המאפשרת גם היא ליצור במהירות אב טיפוס אינטראקטיבי המורכב מאוסף של מסכים.