עיצוב שמיש

לא מעט אנשי חוויית משתמש, בין אם הם חדשים לתחום או וותיקים, תוהים לדעתי עד כמה ומה עליהם לדעת בכל הקשור לסביבה הטכנולוגית בה הם פועלים. מכיוון שלתחום שלנו מגיעים אנשים מרקעים מקצועיים מאוד מגוונים ישנם אלו שאכלו ושתו שורות קוד לארוחת בוקר וכאלה שהמילה "תיכנות" זרה להם ואולי אף יוצרת אצלהם רתיעה מיידית. מי שעוסק בתחום אינו חייב לבוא מרקע תיכנותי אך הוא כן צריך לדעתי להכיר את התנאים הטכנולוגים בהם הוא פועל ומעבר לכך, להבין ברמה בסיסית איך נראים הדברים מהצד של המתכנתים שיממשו את התכנון שלו.

אחת ההרצאות שהייתי מעביר כאשר לימדתי תואר ראשון במולטימדיה נקראה Ubiquitous Computing (מחשוב מבוזר) והתייחסה לחזון של מארק וואייזר שהיה מדען ראשי במרכז המחקר האגדי Xerox Parc ותיאר כיצד בעתיד המחשוב יהיה בלתי-נראה, מוטמע בסביבה ויקיף אותנו בגדלים שונים. כאשר סטיב ג'ובס נפנף ב-iPad שלשום החזון הזה התקדם צעד מאוד משמעותי קדימה. הדרך עוד ארוכה אבל כעת היא נראית יותר ברורה ומוחשית. תשכחו לרגע מרשימת החסרונות, הטענות והעובדה שאין לגרסה הנוכחית של המוצר מצלמה. כל אלה זניחים ולמען האמת, לא ממש מעניינים, כאשר בוחנים את ה-iPad בהקשר היסטורי רחב של אינטראקציית אדם-מחשב.

בשבוע שעבר טסתי מנמל התעופה סטנסטד עם חברת התעופה Ryanair וכמו נוסעים רבים שבאו לעשות Check in הופתעתי לגלות שהאפשרות היחידה היא באמצעות עמדה ממוחשבת. למרות שהשתמשתי בעמדות כאלו בעבר, הן תמיד היו אופציה לצד דלפק מאוייש והידיעה שמה שמפריד ביני ובין הטיסה הוא ממשק הדאיגה אותי קצת. ברגע שהזנתי למערכת את מספר אישור הזמנת הטיסה פעמיים ועדיין קיבלתי הודעה: "ההזמנה לא נמצאה. אנא פנה לאחד מנציגי החברה" היה לי ברור מאוד שהחשש שלי היה מוצדק וכמו אחרים, מצאתי את עצמי רודף אחר כל מי שהיה לבוש במחזיר אור ונראה כאילו הוא עובד במקום. אותם מחזירי אור אנושיים נהיו מגנטים שמשכו אליהם צעירים ומבוגרים כאחד שהחזיקו בידם דפים מודפסים והיו חסרי אונים.

בשבוע שעבר אופרה הציגה פתרון ויזואלי בשם Fingertouch שנועד לפתור את הבעיה של בחירת עצמים קטנים במסך מגע של טלפון נייד, המוסתרים פעמים רבות על ידי אצבעות המשתמש. הרעיון פשוט וכפי שאפשר לראות בצילום המצורף לחיצה על איזור של עצמים לחיצים מגדיל אותם בנפרד מהדף במקום להגדיל את כל הדף. האם זהו פתרון טוב יותר מהגדלה והקטנה של כל שטח הדף כפי שרבים מאיתנו עושים כיום כאשר אנו רוצים לבחור בהצלחה עצם לחיץ הנמצא בקרבה לעצמים לחיצים אחרים?

בכתבה שהתפרסמה בשבוע שעבר בניו-יורק טיימס מתואר כיצד חברת Hughes Telematics המפתחת מערכות תקשורת לרכבים מתכננת לאפשר לנהגים להוריד ולהתקין אפליקציות ללוח המחוונים כפי שאנשים עושים כיום עם האייפון ומכשירים אחרים. הרעיון לא צריך להפתיע את מי שעוקב אחר פיתוחים כמו לוח המחוונים הדיגיטאלי של חברת פורד שניתן לראות בתמונה המצורפת. מכוניות ממוחשבות אינן דבר חדש אך ברגע שהן הופכות לסוג של אייפון עם האפשרות להוריד ולהתקין יישומים עלינו להזכיר לעצמנו מהם ההבדלים הבולטים בין איפיון יישום לרכב לעומת יישום לטלפון.

כשהאייפון הושק לפני קרוב לשנה וחצי היה לי ברור שמדובר בצעד משמעותי בעיצוב ממשקים כי המכשיר הביא לצרכנים טכנולוגיה שעד אז נחשבה לאיזוטרית ויקרה ולפתע מיליוני אנשים משתמשים במחשב באמצעות מספר אצבעות במקביל. זה אולי נשמע דבר של מה בכך, אך מספיק לבלות חמש דקות בחנות היישומים לאייפון ואייפוד טאץ' בכדי להבין את הפוטנציאל ולהעריך עד כמה "עוד כמה אצבעות" יכולות ליצור הזדמנויות חדשות לצד קשיים, מגבלות ואילוצים. לאור התמיכה של חלונות 7 במולטי-טאץ' ופיתוחים כמו ה-TouchSmart של HP אנשים בתחום צריכים להתחיל לשאול את עצמם באיזו מידה הם מסוגלים לתכנן ולעצב ממשק למולטי-טאץ'.

ההכרזה של לוג'יטק היא הישג מאוד מרשים עבור כל חברה וסימן דרך חשוב בהיסטוריה של החיבור בין אנשים ומחשבים אך האם הקונספט שהוצג לראשונה לפני ארבעים שנה יפרוש עוד כמה שנים לגמלאות? האנליסט סטיב פרנטיס סבור שכן לאור החידושים של השנים האחרונות באמצעי קלט (מולטי-טאץ', תנועה) אך המנהל הראשי של לוג'יטק ממהר להזכיר לנו שבשביל פעולות מדוייקות כמו בחירת תא בטבלת אקסל אנו נמשיך לאחוז עכבר עוד שנים רבות. שיעור מצוין באמצעי קלט ואינטרקציית אדם-מחשב.

בסוף חודש שעבר הוסיפו ב-YouTube פיצ'ר מאוד פשוט הן מבחינה טכנית והן מבחינה רעיונית המאפשר ליצור לינק לקטע ספציפי בקטע וידאו. כך למשל לא צריך לכתוב במייל או פוסט "תעבירו ל-03:45 בשביל לראות את הקוף רוקד" והלינק כולל בתוכו את נקודת הזמן ממנה הסרט יתחיל להתנגן. מה שמעניין אותי יותר הוא כיצד השכילו ב-YouTube להפוך כל נקודת זמן שאנשים כוללים בתגובה לקישור ומה אפשר ללמוד מזה על האופן בו לפעמים פתרון טכנולוגי פשוט יכול לחסוך ממשק מסורבל.

מדובר בפרוייקט מחקר של מייקרוסופט שבא לבחון את הפוטנציאל של ממשק כדורי התומך בעבודה שיתופית של מספר אנשים המקיפים את הכדור ומשתמשים בו במקביל. כפי שכתבתי לפני מספר חודשים בהקשר של קיר מולטי-טאץ' אנו מתחילים לראות יותר ויותר דוגמאות של מיחשוב מבוזר המוטמע בחפצים שנראים הכי לא מחשביים שניתן לדמיין. האם לממשק כדורי יש עתיד מעבר לגימיק?

כמה חודשים אחרי שהצליחה להוציא מאיתנו Wow וכמה טיפות ריר בזוית הפה עם ה-Microsoft Surface, מייקרוסופט הציגה בשבוע שעבר את ה-TouchWall שהופך למעשה קיר למחשב הנשלט על ידי מגע ישיר ללא תיווך של עכבר או מקלדת. בכך למעשה אנו עדים להתממשות החזון של מארק וואייזר שטען שבמאה העשרים ואחת מחשבים יהיו בכל מקום במספר גדלים בלי שנשים לב אליהם או שנחשוב עליהם כמחשבים. בשלהי העשור הראשון של המאה אפשר לפסוק שהוא צדק וכאשר בוחנים מוצר כמו ה-TouchWall אי אפשר שלא לתהות כיצד תראה חווית השימוש במחשב כזה.