עיצוב שמיש

בשבועות הראשונים של הבלוג, כתבתי מאמר בשם "עידוד השתתפות בקהילה מקוונת" שתיאר את המרכיבים הדרושים בכדי לגרום לקהילה להיות פעילה ותוססת. המאמר הבא הוא בבחינת חלק ב' לאותו מאמר המתמקד הפעם בדרכים בהן ניתן לטפח יצירת הוויי על ידי תיגמול החברים הקבועים בקהילה. מדובר ביצירת סוג של קבוצת ביניים המתקיימת בין צוות הניהול וכל שאר האנשים הפוקדים את המקום באופן פחות עקבי ומשמעותי. יצירת אותה קבוצה יכולה להיות מרכיב חיוני בעידוד אנשים להשאר ולהשתקע בקהילה. בשני מקרי מבחן אותם אציג אתאר כיצד קהילה אילתרה פתרון על ידי שימוש בפונקציות מערכת שהמפתחים כנראה מעולם לא דמיינו שיאומצו למטרות בעלות הקשר חברתי כה משמעותי.

התאמה אישית היא עיקרון חשוב ביצירת חווית שימוש נחה היות ולאנשים שונים יש העדפות והרגלים שונים. מקלדת עם מקשי מסך הניתנים להגדרה על ידי המשתמש היא מוצר מעניין שמאפשר להתאים את חומרה כמו שאנו רגילים להתאים חומרה על בסיס יומי בכדי שזאת תתאים יותר טוב "לצורת כף היד שלנו". לא מדובר במוצר חדש אך הרעיון ראוי בדיקה, בייחוד לנוכח השאלה המתבקשת: "אם כבר מסכים קטנים אז מדוע לא מסך שלם? מדוע להגביל את עצמנו למספר כפתורים, מיקום צורה וגודל פיזי?"

החודש פורסמו ההמלצות המעודכנות להנגשת תכנים על ידי ה- W3C (גרסה 2). ההמלצות המקוריות שפורסמו ב-1999 התיישנו מהר מאוד וסבלו מביקורת קשה. הן היו יותר מסובכות מהוראות התקנת מערכת קולנוע ביתית ויצרו רתיעה בלתי נמנעת בקרב בוני אתרים. הן שיקפו דרכי עבודה וטכנולוגיות של אמצע שנות התשעים וגרסה חדשה היתה חייבת לצאת. נראה שעם הגרסה החדשה שכוללת עדכונים מבורכים המצב לא השתפר מבחינת שמישות המסמך עצמו שימשיך להקשות על אלה שרוצים להנגיש תכנים ומתקשים למצוא את הידיים והרגליים בין כל המלל ותתי הסעיפים שלא נגמרים.

כולם תמיד תוהים "מה יהיה הממשק של מחר?" ואיזה קונספט מדהים ישחרר אותנו מכבלי ה-GUI המסורתי של שנות השישים שאינו מצליח לספק את הצרכים שלנו במציאות בה אנו ניגשים להרים של מידע מגוון. השאלה עדיין פתוחה אך נראה שלאט לאט אנו מגלים שכתיבת פקודות קצרות היא לא דבר נורא כל כך ושבין ממשק יותר מידי גרפי של אייקונים וממשק שחור של Command prompt ישנו פוטנציאל לשילוב מנצח שישלב את היתרונות של שתי הגישות. זה כבר כאן ורובנו נחשפים ליותר ויותר "פקודות גוגל" אותן אנו כותבים על בסיס קבוע. האם זה העתיד?

לפני שנה וחצי כתבתי על SMS וכיצד ממשק שבחיים לא היה עובר כנראה מבדקי שמישות זכה לפופולריות בגלל השימושיות הרבה של הרעיון מאחוריו – שליחת הודעות טקסט קצרות במקום לחייג למישהו. הרעיון של שלוש לחיצות בשביל להגיע לאות (Triple-type) עדיין מערים קשיי שמישות, בייחוד עבור משתמשים מבוגרים וכאלה שנאלצים לתקתק שמונה עד תשע פעמים במקרה והשפה בה הם כותבים אינה אלפבתית כמו עברית ואנגלית. המעצב דיויד לוי יצר את המקלדת המופיעה בתמונה שעונדה לספק מענה שמיש יותר.

זהו מאמר המשך לזה שפרסמתי אתמול. תוך כדי ההשוואה בין העיצובים ביפן ואנגליה והאופן בו הם משקפים את התרבות המקומית, התחלתי לחשוב על עיצוב אתרי האוניברסיטאות והמכללות בישראל באותו הקשר. מסתבר שאנחנו הרבה יותר דומים ליפנים מאשר לאנגלים, אם למישהו היה בכלל ספק.

תכנון מערכת לאוכלוסיה מקומית דורש התייחסות מקיפה לערכים משותפים, ציפיות, שפה והיבטים אחרים על מנת להבטיח שהמוצר הסופי שמיש ו"מדבר בשפה של המשתמשים". התכנון צריך להתחשב במה שחשוב לאותם אנשים, הדברים שהגיוניים עבורם והדברים שמושכים אותם. אלה נוטים להשתנות ממדינה למדינה וחשוב להיות מודעים אליהם כשלוקליזציה עומדת על הפרק. דרך אחת לבחון כיצד הבדלים תרבותיים משתקפים באתרים היא לנתח סוג מסויים של אתרים במדינה או להשוות אתרים בין כמה מדינות. יפן ואנגליה הן מדינות עם שתי תרבויות שונות ומנוגדות במידה מסויימת. כיצד באים לידי ביטוי ההבדלים התרבותיים הללו בעיצוב אתרי אוניברסיטאות? הסקירה הבאה של עשרה אתרי אוניברסיטאות ביפן ואנגליה מנסה לספק כמה כיוונים אפשריים.

מדובר בסרטוני וידאו תדמיתיים קצרים המציגים בצורה קולעת כיצד משתמשים עם מגבלות שונות עושים שימוש בטכנולוגיה מסייעת של מייקרוסופט במקום עבודתם. חרף העובדה שהם טבולים בעיסת יחסי ציבור דביקה במיוחד הם נותנים סקירה מרשימה של משתמשים עם צרכים מיוחדים (שיתוק, עיוורון, כבדות שמיעה, דיסלקסיה). זהו לדעתי אמצעי המחשה חשוב ואיכותי בייחוד עבור אנשים העוסקים בהוראה ומלמדים נגישות.

לכל אחד מאיתנו ישנם צרכים מיוחדים ברמות שונות המשפיעים על היכולת שלנו לבוא במגע עם ממשקים. חלקם קבועים (בעיות ראייה, דיסלקסיה, כבדות שמיעה) וחלקם זמניים (אי יכולת להתרכז בגלל עייפות ולחץ, ראות מוגבלת כתוצאה מתנאי תאורה בעיתיים). במקרה שלי, אני מתקשה להבחין בין צבעים שונים בגוונים מסויימים לצד בעיות אחרות. מקרה שקרה לפני עשר דקות המחיש לי בפעם הראשונה את המגבלה השכיחה הזאת תוך כדי שימוש בממשק.

אחרי שנה וחצי החלטתי שהגיע הזמן לרענן את השם של האתר, בייחוד לאור העובדה שיש לי עכשיו יותר מושג מה אני כותב בו.