עיצוב שמיש

מדובר בתוכנה חביבה למק שמאפשרת לחפש ולתמרן קבצים במהירות על ידי הקלדת השם שלהם ובחירת הפעולה הרצויה. כפי שעלה כאן לפני חמישה שבועות בדיון שהתפתח בעקבות הפוסט "הקאמבק של שורת הפקודה?", ישנם מספר פיתוחים בסגנון הזה לסביבות עבודה שונות והחלטתי לקחת את הגרסה המקינטושאית לנסיעת מבחן. אחרי התחלה מעט מתסכלת בגלל הגדרות התוכנה, העניינים הסתדרו ואני מפתח חיבה ליישום הזה שאמור לחסוך לי הקלקות וגישושים בפולדרים והיררכיות מסורבלות.

אני שמח לפרסם את הראיון הראשון של הבלוג במה שאני מקווה שיהפוך לסדרת ראיונות עם אנשים בתעשייה והאקדמיה. לפני מספר חודשים, תוך כדי שבוע של כתיבה על משחקים נגישים, נתקלתי בפרוייקט פיתוח משחק מחשב לעיוורים של ה-Singapore-MIT GAMBIT Game Lab. איתרתי את איתן גלינרט,אחד האנשים מאחורי הפרוייקט, וקפצתי על ההזדמנות ללמוד ולהבין מה עומד מאחורי פיתוח של משחק כזה. איתן הואיל בטובו להשיב על מספר שאלות באמצעות אימייל, והתוצאה הסופית מציעה הצצה אל התהליכים, האתגרים והפוטנציאל הטמון בפיתוחים מרתקים מהסוג הזה.

חיכיתי קצת שהסערה תשקוט ושהאבק יתפזר לפני שאני מתייחס למוצר המעניין הזה של מייקרוסופט שלשבריר שנייה נראה שהפך את החברה לחדשנית ורעננה כמעט כמו אפל וגוגל. מדובר ביישום של טכנולוגיה וקונספט שקיימים מאז שנות השמונים ורק עכשיו מתחילים להופיע בשוק כמוצר צריכה לכל דבר. זהו תהליך טבעי והעניין שנוצר הוא לאו דווקא מהטכנולוגיה עצמה שאינה חדשה, אלא מעצם העובדה שאותה טכנולוגיה נהיית זמינה לאנשים שלאו דווקא לובשים חלוק לבן וקבורים במעבדה מתחת לאדמה.

אפל שיחררה סרטון באורך 20 דקות (320 מגה להורדה) המציע סקירה מקיפה של הממשק החדשני ואופן התפעול שלו. ניתן לראות את מגוון היישומים המותקנים במכשיר וכיצד הם עובדים ביחד. נותר עוד שבוע להשקת המכשיר ואפל דואגת לתדלק את הבאזז ביעילות אופיינית.

מדובר בפיצ'ר חדש יחסית שהוסיף לגוגל נקודת זכות אצלי. כולנו מכירים את השגיאה הנפוצה של הקלדה בעברית כאשר אנו רוצים להקליד באנגלית. בדרך כלל מגלים את הטעות באמצע המילה כשמרימים את הראש להציץ במסך וזה בהחלט יכול לעצבן כי צריך להחליף שפה, לסמן את המילה שכתבנו ולהקליד את המילה באנגלית. המחשב לא יודע שאנו רוצים להקליד באנגלית ולכן לא יכול לעזור לנו, אך מסתבר שבצורה עקיפה ואולי אפילו לא מודעת גוגל כן יודע ובא לקראתנו.

ה-Jitterbug של סמסונג הוא טלפון שעושה דבר מדהים – הוא תומך רק בחיוג וקבלת שיחות. הוא פונה בראש ובראשונה לקשישים שלעיתים קרובות מרגישים מאויימים לנוכח המכשירים הנוצצים עם אין ספור האפשרויות שכמעט כולן חוץ מביצוע שיחות לא רלוונטיות עבורם. הפשטות הכמעט פארודית שלו הופכת אותו גם לפריט פוטנציאלי עבור משתמשים צעירים שרוצים מכשיר פשוט ומאוד פונקציונאלי שלא מתיימר להיות לפטופ בגודל של קופסת גפרורים. אני אחד מהם.

RSS הוא כיום הסטנדרט להפצת תכנים באינטרנט ומציע לאנשים דרך פשוטה (יחסית) להיות עם יד על הדופק של תכני אתרים המעניינים אותם. הצורך להיות מעודכנים קיים גם בפורומים כאשר מועלות הודעות חדשות ו-RSS מיושם גם בהקשר הזה בשביל לספק מענה פשוט ונח יותר מהתראה באימייל. אין ספק שיש פה הצדקה מבחינת משתמש, אך כיצד זה משפיע על הקהילה?

זאת השאלה שג'ף מרקוף מעלה בכתבה בשם That iPhone Has a Keyboard, but It's Not Mechanical שפורסמה אתמול בניו-יורק טיימז. אפל מודעת לסיכון שהיא לוקחת ובטוחה שכמו עם האייפוד בתחילת העשור, היא תחולל מהפכה ותראה שאפשר לעשות דברים אחרת ובדרך טובה יותר. הדיעות בנושא חלוקות וישנם כאלה הטוענים שהיעדר מגע פיזי של מקלדת יהפוך את המוצר המבטיח לבעייתי.

המילון המובנה בפיירפוקס מאוד שימושי ובדרך כלל עושה את החיים קלים. הבעיה שאני נתקל בה לעיתים קרובות נעוצה בכך שכתוצאה מתכנון לקוי, יותר מידי קל לטעות ולהוסיף איות לא נכון למילון במקום לבחור את האיות הנכון. זאתי דוגמא טובה לאופן בו טעות אנוש נגרמת כתוצאה מתקלה בממשק וכיצד מהירות עבודה יכולה להיות בעייתית כשהיא באה על חשבון שיקול דעת ותשומת לב.

אחרי שנים של התעסקות בפסיכולוגיה קוגנטיבית וגישה מדעית קרירה לאינטראקציית אדם-מחשב נפל לדונלד נורמן האסימון לגבי החשיבות הרבה של רגשות בכל הקשור לחווית שימוש. המסקנה פשוטה – משתמש החווה רגשות חיוביים יגלה יותר יצירתיות בהתמודדות עם בעיות ויאמין שמוצר אטרקטיבי הוא מוצר טוב יותר. זה אולי לא נשמע הגיוני אבל ממתי יש קשר בין רגשות להגיון? זאת בדיוק הנקודה.