עיצוב שמיש

מדובר ביוזמה מבורכת ליצור סוג של מקבילה ישראלית לאתר האמריקאי המצליח SeniorNet, המתמקד מזה שנים באוכלוסיה של בני שישים וחמש ומעלה ומציע קהילה שוקקת לצד תכנים מגוונים. איפיון אתר המיועד באופן ספציפי לאוכלוסיה מסויימת עם צרכים מיוחדים יכול להיות אתגר לא פשוט מכל מיני בחינות (מבנה, עיצוב, תכנים, בדיקות, תמיכה). במקרה של "מוטק'ה" מדובר לדעתי באתר שהנגישות שלו כלפי אנשים מבוגרים היתה יכולה להיות יותר מוצלחת.

ידע הוא עמוד השידרה של כל פעילות כמעט, להוציא תגובות מקריות ואינסטנקטיביות, ואנו תלויים בידע בשביל ביצוע פעולות תוך שאנו מנתחים, מפרשים, מפענחים, מסיקים, מעריכים ומקבלים החלטות. מנקודת מבט של מעצבי מערכות, הידע של אנשים מהווה סוג של מציאות נתונה בה הם צריכים להתחשב בכדי להבטיח חיכוך מינימאלי בין עולם המושגים והתהליכים של המערכת וזה הקיים בראשם של אנשים. דונלד נורמן מתייחס ל-Knowledge in the head בכדי לתאר את ההבנה של אנשים ו-Knowledge in the world בכדי להתייחס למידע ורמזים שהמערכת מציעה (תזכורות, איתותיםֿ, כיתוב וכו'). כאשר אנו מתייחסים לפעילות ותהליכים המתרחשים בין אנשים אנו מגלים שידע קיים בצורה מפוזרת באוויר (Knowledge in the air) וכי את ההבנה המשותפת הזאת לא פשוט ללכוד ולרתק לממשק.

בשבועות האחרונים התחלתי להבחין בקונסולות Wii בפאבים בלונדון שבניגוד למכונות המשחקים המסורתיות, נועדו לעודד אינטראקציה בין אנשים. מדובר גם בפאבים שכונתיים ולאו דווקא מקומות בילוי עם מקדם מגניבות גבוה, כך שלא מדובר רק ביצירת אווירה אלא בנסיון מעניין לחזק את החוויה החברתית שהחלל מציע תוך הטעמת מנגנון פשוט אך אפקטיבי. השאלה המתבקשת היא "איזה סוג של Wii ניתן להטמיע בסביבות חברתיות וירטואליות?"

מחקר שהוזמן על ידי אגודת חברות הסלולאר בצרפת, מציג מספר מסקנות מעניינות בנוגע לשימוש בטלפונים ניידים, בדגש על היבטים והשפעות חברתיות. בניגוד לתפיסה המקובלת שמדובר במכשיר מאוד אישי שכמעט ולא מחליף ידיים, בפועל ובעיקר אצל צעירים הוא מועבר לא מעט בין חברים ובני משפחה. יש לכך השלכות מגווונת בתפיסת חווית המשתמש, ויהיה מעניין לראות האם וכיצד טלפונים יתוכננו בהתאם בכדי לקחת הקשרים חברתיים בחשבון.

מדובר בתפקיד שאני אבצע במקביל לעבודה שלי כמרצה ובמהלכו אני אאפיין את ההיבטים החברתיים של APOSDLE – פרוייקט "למידה תוך כדי עבודה" מטעם האיחוד האירופאי. המרכז לעיצוב אינטראקציית אדם-מחשב ב-City University בלונדון הוא אחד מתוך אחד עשר שותפים אירופאים שונים, אשר אמון על איפיון ואבחון דרישות המערכת. עלות הפרוייקט היא 7,850,000 יורו והוא עתיד להסתיים בשנת 2010.