עיצוב שמיש

מדובר בפרוייקט מחקר של מייקרוסופט שבא לבחון את הפוטנציאל של ממשק כדורי התומך בעבודה שיתופית של מספר אנשים המקיפים את הכדור ומשתמשים בו במקביל. כפי שכתבתי לפני מספר חודשים בהקשר של קיר מולטי-טאץ' אנו מתחילים לראות יותר ויותר דוגמאות של מיחשוב מבוזר המוטמע בחפצים שנראים הכי לא מחשביים שניתן לדמיין. האם לממשק כדורי יש עתיד מעבר לגימיק?

היום פורסם בדה-מרקר שבמייקרוסופט ערכו ניסוי עם ויסטה בעלת המוניטין הבעייתי, במהלכו הציגו לאנשים שחלקם הוגדרו "מאוכזבי ויסטה" דמו בן עשר דקות של ויסטה אך נאמר להם שמדובר במערכת הפעלה עתידית שנמצאת בפיתוח והפלא ופלא – היא קצרה שבחים. בלי להכנס למקרה הספציפי של הניסוי הזה (חרף הפיתוי כמקיסט) הנושא עצמו מעלה שאלות מעניינות בנושא איסוף מידע בדגש על משוב משתמשים לגבי עיצוב מוצר. עד כמה אפשר לסמוך וללמוד מהדגמה? האם השיטה מספקת מידע שימושי ואמין במקרים כאלה?

החדשנות מתבטאת גם בדברים גדולים כמובן, אך מרתק אותי תמיד לראות כיצד היא באה לידי ביטוי בכל הרמות האפשרויות כאשר הפעם אתייחס לג'ימייל ושתי אפשרויות פשוטות ויעילות להתמודדות עם כמות תוכן הולכת וגוברת באינבוקס שלנו. הנושא של עומס יתר (Information Overload) נהיה יותר ויותר משמעותי בשנים האחרונות עם צריכת תוכן מוגברת המתאפשרת באמצעות פתרונות טכנולוגים כמו RSS ולאחרונה תוכן חברתי כגון FriendFeed כאשר מהיום הראשון תמיד היה לנו במייל גם ספאם שיצר הפרעת קשב מציקה. גם כשנראה שהתכנון של ממשק אימייל די קבוע ונעדר חידושים גוגל ממשיכה להראות שתמיד יש מה לחדש.

כאשר אנשים חווים דיעה על משהו שהם קולטים באמצעות החושים שלהם (רואים, שומעים, טועמים או מריחים) ומציגים התרשמות המנוגדת או שונה מזו שלנו, אנו נוהגים לומר בפייסנות חצי דיפלומטית "על טעם ועל ריח אין מה להתווכח" ומקבלים את העובדה שלא כולם שותפים לטעם שלנו. יש בכך אמת רבה כי כאינדיבידואלים, יש לנו העדפות שונות ואף על פי שאנו נולדים עם אינסטינקטים הישרדותיים (רתיעה מטעמים מרים וחמוצים למשל), לאורך השנים חלקנו מתגברים עליהם ואנו מרגילים את עצמנו להעריך למשל צלילים צורמים וטעמים חריפים שבגיל צעיר נרתענו מהם. כאשר אנו בוחנים עיצוב שגובש בכדי לשרת מטרות מוגדרות, האם עלינו לקבל בהבנה חוסר שביעות רצון כעניין של טעם שונה? לדעתי התשובה היא "לא".

לפני שבועיים הזמנתי את אחת הכיתות אותה אני מלמד לבקר במעבדת השמישות של המרכז לעיצוב אינטראקציית אדם-מחשב ב-City University ולהתרשם מהסביבה בה נערכים מבחני שמישות מגוונים הכוללים לעיתים שימוש בציוד Eye Tracking המאפשר לעקוב אחר תנועת האישונים של משתמשים בזמן שימוש בממשק. הביקור היה מאוד מוצלח ובמשך קרוב לשעתיים, מנהל המעבדה הדגים באמצעות מתנדבים כיצד הציוד עובד ותיאר את האתגרים הכרוכים בעבודה עם Eye Tracking.

האירוע האחרון של ה-Usability Professionals' Association בלונדון היה סוג של מיני-יריד תעסוקה עם נציגים מהחברות הידועות בעיר בתחום עיצוב חווית משתמש וכלל פאנל מעניין, חביות פלסטיק מלאות בירה וקרח וכמובן הרבה מינגלינג, נטוורקינג וקצת שמוזינג. כמו תמיד, זאת היתה הזדמנות טובה לשים יד על הדופק של התעשייה בלונדון ולהתרשם היכן התחום פחות או יותר נמצא.