עיצוב שמיש

עיקרון השמישות השני מתוך העשרה שפותחו ב-1990 על ידי ג'ייקוב נילסן ורולף מוליך נקרא "התאמה בין המערכת והעולם האמיתי" (Match between system and the real world). הוא מתייחס לשפה הטסקטואלית והויזואלית של הממשק כאשר היעד הוא לצמצם עומס קוגנטיבי ואי וודאות על ידי שימוש במילים, מונחים וסמלים שהמשתמש אמור להבין במקום ז'ארגון מהתל. כתבה שהתפרסמה לפני מספר ימים באתר ReadWriteWeb מתארת כיצד בגוגל מנסים להפוך את קונספט ה-RSS ליותר ידידותי למשתמש על ידי שימוש בביטוי "עקוב אחר (נושא כלשהו)". בין אם זה יעבוד או לא, מדובר פה בדוגמא מובהקת לחשיבה מכוונת משתמש בכל הקשור לשפה בה הממשק מדבר.

בידיעה שתפרסמה היום בדה-מרקר, תואר האתר החדש של משטרת ישראל והתחנה הוירטואלית שמציעה לאנשים ממשק המעוצב כחלל פיזי מצויר הנועד להקל ההתמצאות במרחב המידע הדיגיאטלי. השימוש בידע קיים של המשתמשים בשביל לרכך את עקומת הלמידה הכרוכה בהתמודדות עם ממשק חדש הוא אחד מאבני היסוד של הממשק הגרפי, אך לאחר ארבעים שנה של תיקיות, קבצים ופחי זבל ברור שהשימוש במטפורה טומן בחובו מספר בעיות בסיסיות.

השבועות האחרונים היו מאוד עמוסים ומעניינים במרכז לעיצוב אינטראקציית אדם-מחשב ב-City University עבור הצוות המצומצם שעובד על פרוייקט המחקר APOSDLE. לאחר תקופה ממושכת של הערכת השמישות והביצועים של האב הטיפוס השני של המערכת בסביבת היעד התחלנו בעבודה אינטנסיבית על גיבוש אב הטיפוס השלישי והאחרון של המערכת לפני הגרסה הסופית שתראה אור בשנת 2010. האחריות שלנו בחודשים האחרונים היתה גיבוש חווית השימוש והבטחת השמישות של המערכת על ידי עיצוב הממשק בהתבסס על הגדרות טכניות של שבעה צוותי פיתוח נפרדים אשר הפיקו תרשימי ממשק ראשוניים אותם המשכנו לפתח ביחד איתם.

חודש לאחר ההשקה של עיצוב נענע10 הכבר-לא-כל-כך-חדש ניתן להביט אחורה על ארבעה שבועות שכללו הרבה תגובות, חוות דעת, אמוציות, פוסטים, דרמה וקלחת אשר יצא לי לעקוב אחריה מקרוב הן כאיש מקצוע והן כמשתמש קבוע באחד הפורומים בנענע. מדובר במקרה מבחן מעניין בכל הקשור לאיפיון, שיווק, ניהול קשרי לקוחות, התמודדות וניהול קהילת משתמשים וותיקה, תכנון ובניה של אתר אינטרנט מאוד מורכב, עיצוב, פונקציונאליות, אסתטיקה ושמישות. הקשר בינהם הדוק ויוצר קשיים ואתגרים מגוונים.

שבוע שעבר גל מור פירסם פוסט תחת הכותרת "מה קרה לפולקסונומיה?" בו הוא הציע התרשמות רטרוספטיבית בנוגע לאחד הסממנים המובהקים של טרנד הווב 2.0 שהביא למעשה את מלאכת סיווג המידע להמונים עם כל היתרונות והחסרונות הקשורים בכך. תיוג חברתי אינו נושא חדש, ובהמשך לפוסט של גל הייתי רוצה להתייחס בצורה נקודתית יותר למניעים מאחורי תיוג אישי כפי שנוסחו בעבודת מחקר בשם Why We Tag: Motivations for Annotation in Mobile and Online Media (קובץ PDF באורך 10 עמודים או תימצות המחקר כפוסט) פרי עיטם של מור נעמן ממחלקת המחקר של יאהו! באוניברסיטת ברקלי ומורגן אמס מאוניברסיטת סטנפורד.

סיווג תוכן לנושאים ותתי-נושאים הינו אחד המרכיבים הקריטים של ארכיטקטורת מידע אשר נועדה להבטיח אירגון וסדר כך שיהיה קל למצוא, לסרוק ולקרוא את התוכן. אפשר לדמיין את החלוקה לנושאים כחלוקת חלל לחדרים כאשר כל חדר משרת מטרה מסויימת ואנו מקווים שהמשתמש ידע איזה חדר הוא צריך, היכן נמצא החדר הזה במכלול והיכן מה שהוא מחפש נמצא בחדר עצמו כשהוא מגיע אליו. חלוקת המידע היא מטלה מאתגרת ובעיות בכל הקשור לאירגון יובילו לבעיות הבנה והתמצאות היכולות לפגוע בצורה משמעותית בשמישות הממשק.