ארכיון עבור אפריל, 2009

האם אתם אוכלים את האוכל לכלבים שאתם מייצרים?

יום רביעי, 22 לאפריל 2009

הביטוי Eat your own dog food מתאר מצב בו עובדים בחברה משתמשים במוצר שהם עובדים עליו. מעבר לנושא בדיקת איכות המוצר (Quality Assurance), מדובר במצב שמעמת את הצוות עם המוצר מנקודת מבט קריטית של משתמש קצה שתלוי במערכת בכדי לעשות דברים שונים. כל עוד אנו לא משתמשים במוצר ביומיום והאינטראקציה שלנו נוטה להיות מרוחקת וסטרילית. היא מסתכמת בניתוחים קרים של תסריטי שימוש, התעסקות עם אבות טיפוס, קידוד ואנו לא באמת "טועמים" אותו ולכן קל מאוד לא לראות (או להתכחש לעובדה) שלעיתים הטעם מר מאוד ולא ראוי למאכל אדם, או כלב במקרה הזה.

להמשך המאמר..

האם Gamil labs זהו פתרון אפשרי להתמודדות עם ארגון פונקציונאליות בממשק?

יום ראשון, 12 לאפריל 2009

לפני קרוב לחצי שנה כתבתי על השימוש ב-Feature lab כשיטה להערכת רעיונות לפני (אם בכלל) שפורסים אותם כברירת מחדל עבור הקהל הרחב. כמעריץ של Gmail labs אשר אימץ בחום מספר פיצ'רים התחלתי לתהות לאחרונה האם מדובר גם בפתרון עקיף לאחד האתגרים הגדולים באיפיון – בחירה וסידור של פיצ'רים במערכת. הרעיון הוא פשוט ומיושם במערכות זה זמן רב – ברירת המחדל היא ממשק עם האפשרויות הבסיסיות והחיוניות ביותר ומי שרוצה מוזמן להעשיר את הממשק עם פיצ'רים נוספים כאוות נפשו. יתרונות? חסרונות? בעיות? כמובן.

להמשך המאמר..

מדוע אני לא אתחיל להשתמש בממשק החדש של ג'ימייל לאייפון

יום שלישי, 07 לאפריל 2009

גוגל השיקה היום ממשק משודרג של ג'ימייל לאייפון וטלפונים עם מערכת ההפעלה אנדרויד המציע מקצה שיפורים מרשים ומתבקש. למרות שאני משתמש אייפון וג'ימייל אני לא חושב שאני אשתמש בו במקום יישום המייל של האייפון מסיבה אחת פשוטה – היעדר חיווי חיוני למשתמש.

להמשך המאמר..

המחיר של תקלה טכנית בחווית שימוש (וחווית לקוח)

יום ראשון, 05 לאפריל 2009

בשבוע שעבר טסתי מנמל התעופה סטנסטד עם חברת התעופה Ryanair וכמו נוסעים רבים שבאו לעשות Check in הופתעתי לגלות שהאפשרות היחידה היא באמצעות עמדה ממוחשבת. למרות שהשתמשתי בעמדות כאלו בעבר, הן תמיד היו אופציה לצד דלפק מאוייש והידיעה שמה שמפריד ביני ובין הטיסה הוא ממשק הדאיגה אותי קצת. ברגע שהזנתי למערכת את מספר אישור הזמנת הטיסה פעמיים ועדיין קיבלתי הודעה: "ההזמנה לא נמצאה. אנא פנה לאחד מנציגי החברה" היה לי ברור מאוד שהחשש שלי היה מוצדק וכמו אחרים, מצאתי את עצמי רודף אחר כל מי שהיה לבוש במחזיר אור ונראה כאילו הוא עובד במקום. אותם מחזירי אור אנושיים נהיו מגנטים שמשכו אליהם צעירים ומבוגרים כאחד שהחזיקו בידם דפים מודפסים והיו חסרי אונים.

להמשך המאמר..