RSS לפוסטים RSS לתגובות 228 מאמרים ו- 1,989 תגובות עד כה מאז 2005

אייקונים מקפצים בגרסה הסינית של iGoogle

כאשר אנו חושבים על ממשק גוגלי, אנימציה של אייקונים היא ככל הנראה הדבר האחרון שעולה לנו בראש וכבר יותר קל לדמיין פופ-אפ חודרני. במקרה של הגרסה הסינית-טאיוואנית של iGoogle בחרה החברה להציג אנימציה כאשר עוברים מעל האייקונים בקופסא התחתונה באמצע. הבחירה הזאת שנראית תמוהה במבט ראשון מבטאת גישה מכוונת תרבות (לוקליזציה) שלוקחת בחשבון את ההעדפה של הקהל המקומי.

נתחיל בכך שתרבותיות המזרח הרחוק נשענות הרבה יותר מתרבותיות המערב על פיקטוגרמות (סמלים) המהוות את הבסיס לכתב שלהן. שפות כמו סינית ויפנית התפתחו מאיורים בעלי משמעות שעם הזמן נהיו יותר ויותר מופשטים. הזיקה לאייקונים נותרה ובאינטרנט היא גם משולבת בצורה עקבית עם אנימציות. בהכללה מאוד גסה אפשר לומר שיש משהו תזזיתי וקצת פרוע לפעמים בעיצובי המזרח הרחוק שנוטים לקפץ בשלל צבעים שיכולים לגרום למישהו במערב התקף אפילפסיה קל.

לאורך השנים הבחנתי שבעוד במערב עיצוב האתרים נהיה הרבה יותר סולידי וסטטי, במזרח הרחוק הפלאש עדיין שולט ביד רמה והחגיגה הויזואלית בעיצומה כאשר אנימציה אינה נחשבת טאבו עיצובי. ישנה תחושת שובבות ועושר ויזואלי שאינם מפתיעים בהקשר התרבותי הזה. די הופתעתי לראות שגוגל, שידועה בגישה פאנאטית לממשקי החברה המינימליסטים בחרה להוסיף את האנימציה ולהחיות קצת את הממשק. זה היה מרים פחות גבות אילו היה מדובר בחברה עם אתוס עיצובי פחות פולחני.

אייקונים מקפצים היו נראים ילדותיים בישראל או באנגליה אך בסין זה מקובל ואולי אף מתבקש. זה הרעיון מאחורי לוקליזציית ממשק. ממתקי עיניים בתנועה עדיין מקובלים באיזור הזה של העולם בעיצוב אתרים והרגישות לאנימציות שונה. לא זכור לי שאי פעם נתקלתי באנימציה מסוג כלשהו בממשק גוגלי. ממשק רגוע וסולידי יכול להתפס במזרח הרחוק לעיתים כרציני מידי ולנוכח הדימוי הרענן של גוגל והמסר שעומד מאחורי iGoogle אנימציית רולאובר נראתה מתבקשת.

כאשר עוסקים בלוקליזציה, אחד ההיבטים המאתגרים ביותר הוא מציאת האיזון בין המותג וצרכי השוק המקומי. לעיתים נראה שתהליך ההתאמה התרבותית דורש התייחסות עיצובית שיכולה לבוא על חשבון המותג במידה מסויימת. דוגמאות קיצוניות כוללות שימוש בצבעים וסמלים בעייתים (לוגו עם חזיר במזרח התיכון, לוגו עם נמר בסרי-לנקה, צבע כתום בצפון אירלנד המזוהה עם פרוטסטנטים ועוד דוגמאות רבות אחרות). הפנייה לשוק מקומי נעשית כחלק מאסטרטגיה שיווקית גלובאלית ולעסק חשוב להציג את המותג בצורה עקבית.

בכדי למצוא את אותו איזון יש לגלות יצירתיות וגמישות. כאשר בכיר בחברת סיסקו נשאל בראיון כיצד הם מתמודדים עם זה שבכל מדינה אתר החברה מעוצב בצורה עצמאית לגמרי הוא השיב שכל עוד מבינים מיד שמדובר באתר של סיסקו לא ממש איכפת להם מה נעשה מבחינת עיצוב. הדגש הוא על הזהות המיידית של האתר. זאת לדעתי הגישה שרואים בהרבה אתרי חברות שעוברים לעיתים שינויים קיצוניים כשהם מותאמים לצרכים התרבותיים-טכנולוגים-חברתיים-כלכליים-דתיים-פוליטים של מדינה מסויימת.

במקרה של iGoogle אני חושב שהדימוי הגוגלי נשמר ואולי אף הועצם כי החברה מראה שהיא מספיק רעננה וחדשנית בכדי לא לקחת את עצמה יותר מידי ברצינות ומוכנה להתפשר על האתוס העיצובי שלה בכדי לספק את הקהל המקומי. לא מדובר בשינוי מהותי של הממשק שעבר הסבה מלאה לפלאש, אלא באנימציה פרימיטיבית שמראה שלחברה איכפת מהמשתמשים וזה כל מה שנדרש בסופו של דבר.

תוספת 06.08.07

הידיעה הזאת באתר PC World מתייחסת לשינוי שנעשה בגרסה הסינית, הטייוואנית והדרום-קוראנית של דף הבית של גוגל תוך התייחסות למאפיינים התרבותיים והטכנולוגים של המדינות הללו.

2 תגובות על “אייקונים מקפצים בגרסה הסינית של iGoogle”

  1. 31/07/2007 בשעה 16:30 מאור בר

    הבחנה יפה אמיר (מה מלכתחילה אתה מחפש באתרים האלה השד יודע :-) ).
    צריך לזכור בהקשר של מקורות הטיפוגרפיה העברית, שגם האלפבית העברי מקורו בפיקטוגרמות…
    האות א' סימלה שור שנקרא אליף, האות ב' סימלה בית, ז' מאוד דומה לחרב (שהיא כלי-זין) וכו'. עם הזמן התרחש תהליך הפשטה שבו כל אות קיבלה משמעות פונטית.
    כנראה שעבר מספיק זמן אצלנו כדי שתהליך ההפשטה יתרחש, מה שלא קרה במזרח עם חדירת תרבות המערב, הטכנולוגיה והקפיטליזם.
    בהקשר הזה ראוי להזכיר את הסטארט-אפ הישראלי "זלנגו", שמתיימר לפתח שפת סימנים מבוססת אייקונים בלבד (אם כי בשלב זה האייקונים מלווים בתרגום מילולי). אני מקווה לכתוב על כך בימים הקרובים בבלוג שלי. בעיניי הם מסמלים מגמה מעניינת בתרבות המודרנית -אולי אפילו מדאיגה…

  2. 31/07/2007 בשעה 20:10 אמיר דותן

    הגעתי לאתר דרך תג localization בדלישס אליו אני מנוי :) אחלה תג. הרבה שפות התחילו כהירוגליפים ובכדי להאיץ את תהליך הכתיבה הסמלים הפכו למופשטים יותר ויותר לאורך ההיסטוריה. לעומת טקסט מערבי, כיתוב סיני ויפני הרבה יותר מורכב ויש בו אלמנטים הרבה יותר פיגורטיבים. מעבר לכך, מדובר בשפות מסוג (שכחתי את השם כרגע, אודה למי שישלים) בהן כל סמל מייצג רעיון שלם ולא צליל עד כמה שזכור לי. מהסיבה הזאת סמלים הרבה יותר דומיננטים בחיי היומיום מאשר בתרבות המערב. כל תהליך הקריאה למעשה מתבסס על מטפורות ויזואליות.

    לגבי "זלנגו", הרעיון של שפת סימנים אוניברסאלית מאוד בעייתי בגלל הקונוטציות שמשתנות מתרבות לתרבות. עם זאת צריך לזכור שבעולם קיימות שפות סמלים אוניברסליות בעיקר בתחומים מקצועיים כאשר הדוגמא הקלאסית היא שלטי תנועה.

RSS לתגובות לפוסט זה

הוספת תגובה