RSS לפוסטים RSS לתגובות 228 מאמרים ו- 1,988 תגובות עד כה מאז 2005

ה-iPad – למארק וואייזר יש סיבה לחייך

אחת ההרצאות שהייתי מעביר כאשר לימדתי תואר ראשון במולטימדיה נקראה Ubiquitous Computing (מחשוב מבוזר) והתייחסה לחזון של מארק וואייזר שהיה מדען ראשי במרכז המחקר האגדי Xerox Parc ותיאר כיצד בעתיד המחשוב יהיה בלתי-נראה, מוטמע בסביבה ויקיף אותנו בגדלים שונים. כאשר סטיב ג'ובס נפנף ב-iPad שלשום החזון הזה התקדם צעד מאוד משמעותי קדימה. הדרך עוד ארוכה אבל כעת היא נראית יותר ברורה ומוחשית. תשכחו לרגע מרשימת החסרונות, הטענות והעובדה שאין לגרסה הנוכחית של המוצר מצלמה. כל אלה זניחים ולמען האמת, לא ממש מעניינים, כאשר בוחנים את ה-iPad בהקשר היסטורי רחב של אינטראקציית אדם-מחשב.

המחשב הבלתי נראה

במאמר מצוין שהתפרסם היום בטקראנץ' דניאל טנר מתאר כיצד ה-iPad, שמאוד קל לטכנופילים לקטול מסיבות מובנות, יכול להיות א-מחשב (uncomputer) שיציע חווית מחשוב פשוטה להמון אנשים שלא צריכים מחשב אבל כן צריכים גישה נחה למיילים, אינטרנט וניגון מדיה. עבור הקהל העצום הזה, מחשב (גם לפטופ או נטבוק) הוא מכשיר שלנצח יהיה יותר מידי מסובך לתפעול ויכלול הרבה דברים שהם לא צריכים ולכן חווית השימוש תפגע. איך כל זה קשור למחשוב המבוזר של מארק וואייזר?

לקרוא למכשירים כמו ה-iPad א-מחשב זה לסכם את החזון של וואייזר במילה אחת. אנשים לא צריכים לחשוב על מחשבים כעל "מחשבים" אלא כעל משהו פשוט שנמצא בהישג יד ומאפשר לעשות דברים בקלות. התקדמנו שנות אור מהעשורים בהם מחשבים היו מפלצות ענקיות שתופעלו על ידי מדענים בעזרת כתיבת קוד אך הדרך עוד ארוכה. גם הנטבוקים עם מערכות הפעלה שעשויות להיות יותר ידידותיות ופשוטות לשימוש נראים ומריחים כמו מחשב וזהו מינוס קריטי בחווית השימוש. בנוסף, הם לעולם לא יעברו את הדרישה הבסיסית שאפשר יהיה להתכרבל איתם במיטה כמו עם ספר.

לוחות מפוזרים

התמונה מעל מדגימה את החזון של מחשוב מבוזר שבוסס ב-Xerox Parc ונשען בראש ובראשונה על הרעיון שמחשבים יבואו בשלושה גדלים בשביל מצבים שונים בשיגרת היום שלנו ויספקו צרכים מגוונים. היום זהו נראה לנו דבר של מה בכך וקל מאוד לראות כיצד כל אחד מאבות הטיפוס הללו התפתח למוצרים מסחריים כמו הטלפון הנייד, ה-Microsoft Surface וטבלטים כמו ה-Kindle וכעת ה-iPad. למכשירים הללו אין מקלדת פיזית וגם אין עכבר. הם לוחות תצוגה אינטראקטיבים שהגודל שלהם משרת מטרות שונות. כלוחות תצוגה ניידים ונייחים קל להם להיטמע בסביבה כמו ספר או פוסטר ולכן הם לא מרגישים כמו מחשב. הם אמצעי לשמור על קשר עם אנשים, דרך לצפות בתכני מדיה והמכניקה והמחשוב שעדיין מערימים קשיי שימוש נעלמים (באופן יחסי). כפי שכתבתי בעבר, המכשירים הללו אינם חפים מבעיות שמישות אך אף אחד לא טען אף פעם שהם יהיו פתרונות מושלמים. לדוגמא, תפעול iPad כאשר אנו סובלים מתנועת יד או אצבעות מוגבלת תמידית או זמנית לא תהיה פשוטה אם בכלל אפשרית.

מיחשוב פשוט להמונים

כפי שדניאל טנר מתאר בטקראנץ', הלוחות הללו שתוכננו ב-Xerox לא אמורים להחליף את המחשב ככלי עבודה המיועד לאנשי מקצוע, למרות שהם יכולים כמובן גם לשרת אותם במצבים שונים (בדרך לפגישה, בנסיעת עסקים וכו'). הם נועדו בין השאר לאפשר להמון אנשים שלא צריכים מחשב בבית ככלי עבודה לעשות את הדברים הפשוטים והיומיומיים עם מינוס מאמץ קוגנטיבי כאשר חוויית השימוש יותר אינטימית ולא טכנית. היא לא דורשת ישיבה מול מסך מחשב או תמרון לפטופ מתחמם על הרגליים. נטבוק הוא אומנם קטן אך הוא עדיין מריח כמו מחשב כי הוא נראה כמו מחשב. ה-iPad וטבלטים אחרים שיבואו בעקבותיו לא נראים כמו מחשב.

מכיוון שהם לא נראים כמו מחשב ומבחינת פיצ'רים ה-iPad מתואר כמכשיר נחות, מאוד קל לאנשים שכן רוצים ורגילים להשתמש במחשבים לבטל אותו. כפי שכתבתי בתחילת הפוסט, הפיצ'רים שקיימים ולא קיימים במכשיר הזה זניחים כי זאת רק ההתחלה. הרעיון שמחשוב יכול להיות שקוף וכתוצאה מכך נגיש וכיפי יותר הוא מה שחשוב באמת. חווית השימוש ב-iPad לא תהיה מושלמת אך היא לא אמורה להיות.

אל תמעיטו בערך הרגש

כפי שלמדנו מהאייפוד והאייפון, הסיפוק הרגשי וחווית השימוש הכוללת יכולים לפצות על חסרונות אלו ואחרים שעל הנייר נראים קריטים. אנשים רבים לא מחפשים מוצר מושלם – הם מחפשים מוצר שבשורה התחתונה יהיה יותר קל, כיפי ומגניב מהמוצרים האחרים, גם אם זה אומר שצריך להתפשר על דברים מסויימים כמו איכות מצלמה ירודה. לבטל מוצרים נחשקים שאנשים נוהרים אחריהם בטענה שמדובר בעדר מסומם שלא מבין כלום מעולם לא היה רלוונטי כי הטיעון הזה מתעלם מהעובדה הבסיסית שבני אדם מונעים לא רק על ידי רציונאל קר אלא גם רגשות והסביבה החברתית בה הם חיים.

אני מתאר לעצמי שמי שמלמד עכשיו Ubiquitous Computing, שמח שסוף סוף ישנה עוד דוגמא מוחשית ל-Pad של וואייזר לצד אבות טיפוס מוקדמים ומוצרים כדוגמת ה-Kindle והרידר של Sony שלא ממש סחפו את הדמיון ומוגבלים לקריאה. אפל לא המציאה את הגלגל וטבלטים קיימים כבר שנים, אך כהרגלה היא הפכה את הגלגל לנחשק יותר בין אם מסיבות פונקציואנליות או רגשיות, זה ממש לא משנה.

הטבלטים שראינו עד כה לא הציתו את הדמיון כי כמו מחשב רגיל הם היו כלי עבודה ולא משהו שאפשר לתת לילדים בטיסה ארוכה אלא אם כן מצפים מהם לחשב הוצאות באקסל. הערך הרגשי שלהם שאף לאפס ולמרות שהם סוג של לוח, קשה להגיד שהם משתלבים בסביבה בצורה אידיאלית או שהם היו נגישים (רגשית אם לא פונקציואנלית) לקהל רחב. דניאל טנר מתאר בצורה נכונה כיצד גם את ה-Nintendo Wii נתפס בהתחלה בעיניי לא מעט אנשים כקונסולת משחקים מוגבלת אם לא פרימיטיבית, אך דווקא הפשטות והכיף שהיא טמנה בחובה הפכו את המכשיר לאטרקטיבי עבור קהלים חדשים ומגוונים שמעולם לא גילו עניין (או יכלו מטעמי נגישות ושמישות) לשחק במשחקי מחשב.

ה-iPad הוא לא הפתרון לשלום עולמי וגם לא מוצר שצריך לרוץ ולקנות מיד אבל בהחלט מגיע לו מקום של כבוד בציר הזמן של אינטראקציית אדם-מחשב ומחשוב מבוזר. הוא, ומכשירים כדוגמתו, יכולים להפוך מחשוב למשהו שאנחנו לא חושבים עליו כמחשוב ולכן להרבה יותר אנשים יהיה קל וכיף להשתמש בו סוף סוף. ימים יגידו.

8 תגובות על “ה-iPad – למארק וואייזר יש סיבה לחייך”

  1. 29/01/2010 בשעה 18:16 יוני

    אמיר, מסכים איתך.
    התייחסות דומה לאייפאד ראיתי גם כאן – http://52weeksofux.com/post/358515809/apples-ipad-for-what-audience

  2. 29/01/2010 בשעה 18:27 אמיר דותן

    היי יוני. תודה על הלינק. אני חושב שמבחינת הנגישות של המכשיר לקהלים חדשים ולאו דווקא טכנופילים היתרון הברור הוא שלא מדובר במכשיר שעוצב במטרה מוצהרת בשביל להיות נגיש. הוא לא מכשיר לאנשים שיש להם צרכים מיוחדים כמו טלפון עם כפתורים מאוד גדולים ומדובר במכשיר שגם טכנופיל שרוצה להתרווח בחצר ולראות משחק כדורגל יעריך כמו אדם מבוגר עם נסיון מוגבל במחשבים שרוצה להשוויץ בצילומים של הנכדים לחברים שלו בבית בלחיצה על שני כפתורים.

  3. 30/01/2010 בשעה 14:46 אורן

    פוסט נהדר!
    גם אני לא התלהבתי מהאייפאד, אבל בהקשר שבו אתה מציג אותו הוא נשמע הרבה יותר טוב. מרתק!

  4. 31/01/2010 בשעה 12:53 אמיר דותן

    תודה אורן. פרייז'ר ספירס כתב פוסט מומלץ באותו נושא:

    If the iPad and its successor devices free these people to focus on what they do best, it will dramatically change people's perceptions of computing from something to fear to something to engage enthusiastically with. I find it hard to believe that the loss of background processing isn't a price worth paying to have a computer that isn't frightening anymore.

    http://speirs.org/blog/2010/1/29/future-shock.html

    וגם: http://www.lukew.com/ff/entry.asp?994

    Apple's iPad is an early (but big) step toward the future of personal computing. But you can't move into the future if you are weighed down by the past. So it's possible that many of the technical limitations in the current iPad are actually deliberate design decisions made by Apple to ensure the future of personal computing arrives without the issues of today

    וגם: http://www.techcrunch.com/2010/01/31/ipad-moms-next-computer

    The iPad is a computer for people who don’t like computers. People who don’t like the idea of upgrading their 3D drivers, or adjusting their screen resolution, or installing new memory. Who don’t understand why their computer gets slower and slower the longer they own it, who have 25 icons in their system tray and have to wait ten minutes for their system to boot up every day.

  5. 31/01/2010 בשעה 16:28 ברק דנין

    מאוד מתחבר לדברים שכתבת.

    זה יפה לראות איך המגיבים הראשונים – הטכנופילים מאנגדג'ט, טק-קראנץ' ושות' – נסחפים אחד אחרי השני בהתייחסות לפיצ'רים של המכשיר: היעדר החיבור ב-USB, היעדר מצלמה, היעדר מולטי-טאסקינג, הגן הסגור של אפל וכו'. זה כמו שאנשים קוטלים עיצוב ממשק כזה או אחר, בלי לשאול קודם – למי זה מיועד? לאיזה קהל? מה המאפיינים שלו? מה הוא צריך, ובאיזה סיטואציה? הרי ממשק וחווייה שמתוכננים נכון הם קודם כל מכוונים לקהל יעד מסויים, והם תוצאה ישירה של הצרכים שלו.

    אם מבינים שקהל היעד הוא הקהל הרחב, ולא הגדג'טופילים שבולעים כל מכשיר חדש שיוצא לשוק (ואני ביניהם :-) ), זה די ברור שהאייפד הוא צעד ענק בכיוון של להפוך את חיי המחשוב של העם לקלים יותר. כדי להפוך ממשק לפשוט, צריך (כמעט תמיד) לוותר על המורכבות ויכולת השליטה, לפחות באופן חלקי, וזה בדיוק מה שאפל עשו.

  6. 12/02/2010 בשעה 19:46 Shlomi Asaf

    אחלה של פוסט אמיר.
    עד עתה לא הבנתי כלכך מה יש לאנשים נגד המכשיר. לא קראתי עדיין את המאמר בטק-קראנץ אך אני חושב שגם אינני צריך כדי לאשש ולחזק את התרשמותי הראשונית.
    אני לא מבין מה הבעיה של חלק מהאנשים עם העובדה שאין לו מצלמה. נסו לדמין את עצמכם מצלמים איתו… כאילו- איך בדיוק תצלמו עם ממשק מלבני רחב וגבוה שלא קשור ולא מתאים לעבודה מהסוג הזה. חוויית שימוש לא נעימה בעיני.

    לא כל דבר זקוק להטמעה של פיצ'רים בצורה עיוורת, רק כדי שהם יהיו שם. אנו אמורים לבחון את המכשיר בהקשר שמישותו וקהלו.

    מבחינתי מדובר במכשיר פשוט נוח למטרות אותן הוא ניסה לפתור. הגודל שלו ייעודי ונכון והייתי שמח ללכת לישון איתו (אך להתכרבל מאידך עם האישה. הוא עדיין לא יכול להחליף בת זוג אנושית :))

    זהו. אני מחכה לאבולוציית המכשירים בתחום. זה מרגיש ממש טרי אך אם נתבונן במהפכה שיצרה אפל עם הצגת האייפון, שום בשורה מהפכנית חדשה עדיין לא הוצגה…

  7. 03/03/2010 בשעה 16:08 מורד שטרן

    מאמר מעולה, אבל לא הבנתי דבר אחד, אתה מתייחס לאייפד כ א-מחשב בגלל הצורה שלו? אין ספק שאתה צודק, הוא לא מאד דומה למחשב, אם כי לי אישית הוא עדיין מזכיר מחשב לכל דבר, פשוט בלי מקלדת.

    לדעתי הנקודה הקריטית בשוני היא -מערכת ההפעלה- של האייפד, שהיא בעצם מערכת ההפעלה של האייפון (מאד מוגבל ובגלל זה מאד פשוט. לטוב ולרע).

  8. 03/03/2010 בשעה 16:09 אמיר דותן

    היי מורד. לא התייחסתי לאייפד כא-מחשב בגלל הצורה הפיזית אלא בגלל מערכת ההפעלה שמסתירה למעשה את המחשב.

RSS לתגובות לפוסט זה

הוספת תגובה