RSS לפוסטים RSS לתגובות 228 מאמרים ו- 1,988 תגובות עד כה מאז 2005

אמוטיקונים כסמלים תרבותיים

האמוטיקונים המיוחדים של פלאשו

דמיינו את הסיטואציה הבאה: אתם משתמשים חדשים בפורום X וכתגובה להודעה שלכם, מישהו מגיב עם אמוטיקון של קשיש מזוקן. כתגובה על כך מישהו אחר מגיב עם אמוטיקון דולפין וכותב "לא יפה". התגובה השלישית היא "שניכם דולפינים" עם שני אמוטיקונים של דולפין. מהר מאוד אתם מרגישים שאתם עדים לשיחה בשפה זרה ולמרות שאתם מבינים את התוכן של הסמלים והמילים אתם לא מבינים את המשמעות שלהם וכל ההתנהלות חסרת כל הגיון בעינכם. הסיטואציה הזאת שכיחה מאוד בקהילת פלאשו, אשר פיתחה במשך חמש שנות פעילות חברתית שוקקת סמלים פנימיים הנמצאים בשימוש שוטף. אלו מהווים דוגמא טובה לאופן בו קבוצת אנשים מתגבשת לאורך זמן לכדי קהילה המפתחת סמלים המשמרים סיפורים ונורמות ויוצרים תרבות מקומית.

אני מציג את הסיטואציה שתיארתי בהרצאה על סמלים כחלק מקורס עיצוב מכוון-תרבות שאני מלמד. סמלים מהווים נדבך מרכזי בכל תרבות בין אם מדובר בתרבות האינקה או אופנועני הארלי-דיוידסון המעוטרים בקעקועים מגוונים. הם מספרים סיפורים, מייצגים רעיונות ותומכים בתודעה משותפת שמאחדת חברים בקבוצה מגובשת. הם נותנים לקבוצה תחושת זהות ושייכות. בהקשר של עיצוב גלובאלי ולוקאלי חשוב מאוד להיות מודעים לסמלים והמשמעות שלהם שיכולה להשתנות ממקום למקום.

אני רוצה להתייחס באופן ספציפי להתפתחות של סמלים בקהילה מקוונת וכיצד הם מעידים על עליית מדרגה חשובה וחיובית. זאת נקודה חשובה עבור מפתחי יישומים חברתיים ואנשים המנהלים קהילות היות וקהילה חזקה היא קהילה יציבה ויותר משמעותית בעיניי החברים בה. פיתוח תרבותי הוא משהו שצריך לקחת בחשבון כחלק מתהליך האיפיון מתוך ראייה ארוכת טווח שמתחשבת בהיבטים חברתיים ותרבותיים. המערכת צריכה להכיל אפשרויות התאמה אישית ברמת הקבוצה בכדי לאפשר למשל לסמלים פנימיים לגדול ולהפוך לחלק מהשיח השוטף בין חברים.

עשרים וחמש שנה אחרי הולדת הסמיילי הקלאסי שכולנו מכירים, התפתחו גרסאות מגוונות רבות אשר חלקן מובנות רק בהקשר תרבותי מאוד מסויים. כך למשל האמוטיקונים שניתן למצוא במזרח הרחוק לדוגמא. מי שמבקר בקהילות יפניות או תאילנדיות יתקל בשלל פרצופים כגון ^_^ שבמבט ראשון ואולי אף שני, יהיו נטולי כל משמעות. במקרים אלו מדובר בתרבות קיימת ומבוססת שמפתחת סמלים על פי נורמות ובמקרה של אמוטיקונים יפנים, מאפיינים פיזים של החברים בה (צורת העיניים). בהקשר הזה יש גם מקום להזכיר את האבחנה שהציע אדווארד הול בכדי לתאר הבדלים תרבותיים והחשיבות המשתנה של סמלים והבעות פנים בין מזרח למערב.

אמוטיקונים מארצות שונות
גיוון תרבותי

כמקרה מבחן של פיתוח תרבותי בקהילה מקוונת אני אתייחס אל קהילת פלאשו, אותה עזרתי לייסד לפני חמש שנים ובה אני עדיין שותף פעיל. מדובר באתר שהפך לפורום במשרה מלאה ומהווה מקום מפגש ותמיכה טכנית לאנשים העוסקים בפיתוח ועיצוב בעזרת תוכנת פלאש על כל נגזרותיה השונות. במרוצת השנים כתוצאה מפעילות חברתית שוקקת ומאוד צבעונית התווספו אל מאגר האמוטיקונים המובנה של מערכת הפורומים כמה פרצופים חדשים. תרתי משמע. לרוב הם חסרי משמעות עבור צופים מהצד ומשתמשים חדשים, אך עבור הוותיקים הם מהווים חלק בלתי נפרד מהשיח היומי.

בעוד התרבות היפנית היתה קיימת הרבה לפני האמוטיקונים, במקרה של פלאשו האמוטיקונים עזרו לעצב את התרבות המקומית וביססו אותה. היא היתה קיימת אך הטעמת הסמלים חיזקה אותה והפכה אותה לויזואלית כלפי החברים בה וכלפי העולם. הויזואליות הזאת הביאה את התרבות אל פני השטח ונתנה לה תוקף משמעותי. זהו שלב אבולוציוני חשוב בחייה של קהילה המעיד על דינמיקה חברתית ועבר משותף. אלו הם שני מרכיבים קריטים לאטרקטיביות ואפקטיביות של סביבה חברתית, וראוי לשקול כיצד הם נלקחים בחשבון בשלב האיפיון.

האמוטיקונים של פלאשו
פרצופים חדשים בשכונה

בשלב זה אני מניח שאתם עדיין מנסים לפענח את הסיטואציה אותה תיארתי בפתיחה ותוהים מה לכל הרוחות עושים קשיש ודולפין בפורום פלאש. המלך והמלכה הרבה יותר ברורים בהקשר של תרבות ישראלית ("אחי, אתה מלך!") אך מנסיון אני יכול להעיד שאנשים מארצות אחרות מתקשים מאוד להבין את המשמעות שלהם בפורום. הקשיש המזוקן התווסף אל מאגר האמוטיקונים כתגובה למנהג פנימי להגיב בקריאת "ישן!" כל אימת שמישהו מעלה קישור שכבר הועלה בפורום בעבר. היום מספיק להגיב בפרצוף של הקשיש בשביל להעביר את המסר. אפשר גם להעצים את האפקט של ידי שימוש ביותר מקשיש אחד.

הדולפין מסמל הודעה מיותרת ודי מטופשת בעיניי מי שבחר להשתמש בו. הוא נולד לאחר שאחד מחברי הקהילה העלה הודעה שכללה קריאה לחתימה על עצומה כנגד דיג טונה בסין שגורם להרג דולפינים. ההודעה הזאת, שנתפסה כמיותרת בעלת גוון כמעט ספאמי בעיניי כמה אנשים, גררה דיון ארוך שעיצב למעשה את התפיסה של "הודעת דולפין". מישהו שמעלה הודעת דולפין הוא מדלפן והדרך לאמוטיקון היתה מאוד קצרה. זאתי ללא ספק הדוגמא האהובה עלי כי היא מתארת כיצד מקרה כה ספציפי וכמעט אינטימי הוליד סמל שנעשה בו כיום שימוש על ידי אנשים שכלל לא היו שותפים לדיון. יכול להיות שהם שמעו את הסיפור, שהפך לסוג של פולקלור מקומי עבור "מי שהיה שם", או עקבו אחר השימוש בו על ידי אחרים.

גם במקרה של הקשיש והדולפין, המשמעות של הסמלים הללו דינמית ומשתנה. זה היופי שבהם והדינמיקה שלהם משקפת את הדינמיקה של הקהילה. במקרה של פלאשו, קיימת אפשרות מובנת במערכת הפורומים להוסיף ולהעשיר את המאגר הרגיל שכלול כברירת מחדל. זהו לדעתי פתרון מצוין מכיוון שהוא תומך בגמישות ואפשרות התאמה אישית אך מגביל את האפשרות לצוות הניהול. ברגע שכל משתמש יכול להוסיף סמלים למאגר הקולקטיבי קיימת סבירות גבוהה מאוד שיווצר תוהו ובוהו שיזיק לקהילה. צוות הניהול שחי ונושם את המקום ער לנעשה וצריך להיות מספיק קשוב ועירני בשביל לזהות מתי ישנו פוטנציאל לאמוטיקון קהילתי חדש. כמובן שכל חבר בקהילה יכול לבוא עם הצעה, אך היישום עצמו צריך להיות מבוקר.

ברמה הפראקטית, מאפייני מערכות חברתיות צריכים לחשוב על התאמה אישית ברמת הקהילה ולבחון כיצד המערכת מאפשרת לקהילה לגדול ולהתפתח תרבותית. גמישות מהסוג שתיארתי היא פתרון אחד שמאפשר לקבוצה לעשות שימוש נח בשפה ויזואלית משותפת. התאמה אישית היא עיקרון מוכר בהקשר של פיתוח מערכות עבור משתמש יחיד, אך כאשר מעצבים כלי חברתי מעצבים למעשה את הקבוצות שיעשו בו שימוש ואת התרבות שהן אולי יפתחו בעתיד. המימד התרבותי הוא אינטגראלי בכל סביבה חברתיתֿֿ, וצריך להילקח בחשבון בשלב האיפיון מתוך ראייה רחבה וארוכת טווח. את המשמעות של האמוטיקון האפור עם משקפי השמש אגב, אני אתן לכם לנחש לבד.

15 תגובות על “אמוטיקונים כסמלים תרבותיים”

  1. 23/09/2007 בשעה 23:54 חוגה

    מעניין ביותר, תודה.
    אני רוצה להסב את תשומת ליבך לעוד נקודה מזוית קצת אחרת. הסמלים הללו במובן מסוים לקחו את הקריאה וכתיבה שלנו כמה שלבים אחורה דווקא. ראשית התפתחות הכתב הגיעה בדיוק משם, משפת סימנים שהפכה לאלף בית, כששאריות כך אומרים, ניתן לראות באותיות עד היום. ואני מוצאת את החזרה אחורה וההשפעות שלה עלינו מרתקת. היתה לי פנטזיה להמציא כתב סימנים שלם כזה ואז גיליתי שזלנגו כבר עשו זאת לפני..

  2. 24/09/2007 בשעה 0:06 אמיר דותן

    נקודה מעניינת. מבחינה היסטורית סמלים עברו תהליך ארוך של הפשטה עד שהפכו לאותיות שאנו מכירים כיום. המניע המרכזי היה מהירות הכתיבה שיצרה איזשהו קיצור ויזואלי והרבה יותר מופשט. בעולם הדיגיטאלי המצב הוא בדיוק הפוך. הרבה יותר קל לתקוע סמל בלחיצת כפתור מאשר לכתוב מילה או משפט. בנוסף, אמוטיקונים מאוד שימושיים בהעברת רגשות שאנו לא נוטים לבטא בצורה כתובה ובמפגש עם אנשים אנו מעבירים בשפת גוף והבעות פנים. היעדר מימד התקשורת הקריטי הזה במדיום הדיגיטאלי גם ללא ספק עודד את היצירה של כל הסמיילים השונים.

    אם בוחנים את התהליך ששפות עוברות כתוצאה משליחת הודעות טקסט וכיצד מילים מתקצרות יותר ויותר אפשר בהחלט לראות כיצד השלב הבא יהיה שימוש בסימנים שאפילו יחסכו את זה מאיתנו (ע"ע זלנגו http://www.zlango.co.il ). אנשים מחפשים יעילות וקיצורי דרך ובמקרים רבים שימוש בסימנים מאפשר את זה.

  3. 24/09/2007 בשעה 0:19 חוגה

    אז זה הזמן שלנו לקונן על הצטמצמות השפה הצפויה, כי עולם הערכים והמשמעויות החבויות מאחורי מילה עצום ביחס לעומד מאחורי אייקון… (במחשבה שניה זו שטות גמורה)
    כל זה היה חנופה, רק בשביל שתגלה לי, מי זה האפור עם משקפי השמש?

  4. 24/09/2007 בשעה 0:25 אמיר דותן

    דווקא האייקון האפור יותר מהאחרים כי הוא התאמה של אייקון קיים :) פשוט הפכו אותו לקריר יותר וזה רמז די עבה.

    אגב, אני נפעם כל פעם מחדש כאשר אני מסתכל על הכתב של בני המאיה http://tinyurl.com/2see9r

    למה לא עושים אמוטיקונים כאלה?

  5. 24/09/2007 בשעה 0:33 חוגה

    וואו, פעם ראשונה שאני שמה לב לזה, או רואה (שטף האינפורמציה עושה בי שמות לצערי) וזה באמת מרתק (הכתב של בני המאיה), משהו מאד מאד חם בהרגשה. נשמר באופן אוטומטי לתיקיית האייקונים, בטוחה שיעשה בזה שימוש בעתיד. תודה (:

  6. 24/09/2007 בשעה 0:37 אמיר דותן

    באמת יש משהו חם וכמעט נעים בצורות המעוגלות ורכות. מן כתב מרשמלו כזה.

  7. 25/09/2007 בשעה 9:10 גיל

    כתבה מלמדת.
    מעבר לקבוצה מצומצמת יחסית של סמלים, קשה לנתק ביניהם לבין תוכן. גם נסיונות כגון Zlango, המתבסס על סמלים בלבד, מוכיח שהאתגר של הטמעת סמלים כשפה בפני עצמה אינו פשוט. גם בדוגמאות שצורפו לכתבה, ניתן לראות כי אלמנטים ויזואליים פשוטים כגון הבעות פנים, המביעים אמוציות, יכולים לעמוד בפני עצמם, אך חפצים או שילוב של אובייקטים מחייב בדרך כלל תוספת תוכן. לכן, כשימוש נרחב ותחליף לשפה, יש קושי בשימוש בסמלים בלבד.

  8. 25/09/2007 בשעה 10:36 אמיר דותן

    אני מסכים גיל, ובגלל זה מה שמעניין הוא שאנחנו רואים באינטרנט שילוב של סמלים וטקסט. בהקשר של התגובה של חוגה בהתחלה, לא מדובר במעבר טוטאלי לסמלים וזניחה של טקסט אלה להעשרה של הטקסט עם הסמלים הללו. בדוגמאות שתיארתי לדוגמא, לעיתים מספיק להעביר את המסר על ידי אייקון של דולפין, אך בהרבה מקרים הדולפין יופיע באמצע משפט בהקשר רחב יותר. בהיבט הזה מדובר בהתפתחות מעניינת של השפה כאשר סוג חדש של הירוגליפים מתגנב בחזרה אל הכתב אך לא מתיימר להחליף אותו, אלא בא להוסיף גיוון ועניין.

  9. 30/09/2007 בשעה 12:07 אמיתי טויטו

    רק אתה יכול לקחת דולפין פלגי פשוט ולהפוך אותו לתיאוריה שלמה :)

    נושא מעניין וחשוב בהחלט.
    לפעמים אנשים יוצאים מנקודת הנחה, שגודלו הפיזי של האייקון בא בקו ישיר עם משמעותו. וזה כל כך לא נכון.
    רק להסתכל על ממשקי נוקיה ולהבין כמה משמעות ומקום (שכידוע הינו מצרך יקר במכשירי המינימליים הללו) הם תופסים.

  10. 30/09/2007 בשעה 12:10 אמיתי טויטו

    אגב, חבל שלא נתת התייחסות לזלנגו:
    http://www.zlango.com/

    שלקחו את עולם האייקונים והשפה כצעד קיצוני ביותר.

    נחמד לראות איך העולם שלהם נקלט במהרה אצל צעירים ואילו אצל מבוגרים הוא קצת מוזר ולא מובן או הגיוני.

  11. 30/09/2007 בשעה 15:34 אמיר דותן

    לא הבנתי למה התכוונת בגודל הפיזי של אייקון והמשמעות שלו. כל עוד הוא מספיק ברור כדי שהעין שלנו תוכל לקלוט אותו והמח שלנו יפרש אותו אז המסר עובר. אין משמעות אם צלב הוא בגודל של 32 פיקסלים על 32 פיקסלים או נישא לגובה של שמונה מטרים. המשמעות היא אותה משמעות וכשאנו קןלטים את הצורה אנו מפרשים אותה בהתאם להבנה שלנו. אין ספק שהאימפקט משתנה בהתאם למימדים אך זה כבר משהו אחר.

    לגבי זלנגו, לא נתלקתי בשום עדות לכך שהמוצר שלהם נקלט במהרה אצל צעירים, והשם עולה בדיונים על שפות אייקונים, אך לא בהקשר יותר מעשי ויום-יומי. זאת ההתרשמות שלי בכל אופן. אשמח מאוד לקרוא על ממצאים ועדויות שמתארים מצב שונה. שימוש כללי של סימנים ואנימציות, בעיקר במסנג'ר הוא מאוד נפוץ בקרב צעירים אך גם שם האלמנטים הויזואלים מלווים שפה כתובה ושזורים בשיחה. הם לא מהווים את המרכיב הבלעדי של התקשורת בין אנשים. אם הבנתי נכון, זלנגו מנסים ליצור שפת הירוגליפים שתחליף שפה כתובה. אם זה אכן המקרה מדובר לדעתי במטרה לא ריאלית והרבה יותר מתקבל על הדעת לחזק שפה כתובה.

    לשפה ויזואלית נטו יש יותר שימוש והצדקה בהקשר תרפיוטי כפי שאפשר להתרשם ב- http://tinyurl.com/2oofvy וישנן עוד דוגמאות מהסוג הזה.

  12. 30/09/2007 בשעה 15:39 אמיתי טויטו

    הקטע עם הגודל, היה סוג של מטאפורה. שאנשים רואים במשמעות של האייקונים משהו קטן ולא חשוב כל כך.

  13. 30/09/2007 בשעה 15:44 אמיר דותן

    חשבתי שאתה מתכוון למשמעות של אייקון עצמו כסמל. קל לבטל את המשמעות התרבותית של אייקונים במחשב כי הם "משהו של מחשב" ו-"משהו של צעירים" למרות שהיום כאמור הם בכל מקום ואומצו על ידי שכבות גיל שונות וניתן למצוא אותם בספרים, סרטים, חולצות וכל מקום כמעט חוץ ממסך המחשב.

  14. 05/11/2007 בשעה 9:11 כרמל וייסמן

    הי אמיר, אהבתי. באחד התכנונים שלי מתישהו לכתוב מאמר על המשמעות של הסמלים שנוצרה בפורום בית הספר לקונגפו שלי עם האייקונים של תפוז. השתמשנו באיש השלג כדי לסמן אדם בקרב בגלל המקל שלו והתנוחה ובסימל של היפנית כנשיקה בגלל השפתיים המכווצות שלה, למשל. נראה שכל קהילה קטנה מפתחת שפה פנימית וזה מרתק. אני כמובן לא מתעסקת עם זה מהזווית של המעצב אלא של תיעוד התרבות שנוצרת. בארת' התייחס למה שחוגה אמרה ב"ואריאציות" על הכתב (1973). רק שאני אל בטוחה שזו חזרה אחורה. זו ירידה לצורך עליה. כתבתי על זה פעם בהקשר של זלנגו ושפת הפקצות:
    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=56362&blogcode=4922639

  15. 06/11/2007 בשעה 12:40 אמיר דותן

    נהנתי לקרוא את הפוסט כרמל. תודה.

RSS לתגובות לפוסט זה

הוספת תגובה