RSS לפוסטים RSS לתגובות 228 מאמרים ו- 1,989 תגובות עד כה מאז 2005

Wii בפאב כמנגנון חברתי

בשבועות האחרונים התחלתי להבחין בקונסולות Wii בפאבים בלונדון שבניגוד למכונות המשחקים המסורתיות, נועדו לעודד אינטראקציה בין אנשים. מדובר גם בפאבים שכונתיים ולאו דווקא מקומות בילוי עם מקדם מגניבות גבוה, כך שלא מדובר רק ביצירת אווירה אלא בנסיון מעניין לחזק את החוויה החברתית שהחלל מציע תוך הטעמת מנגנון פשוט אך אפקטיבי. השאלה המתבקשת היא "איזה סוג של Wii ניתן להטמיע בסביבות חברתיות וירטואליות?"

לכאורה, פאב (מלשון Public) הוא חלל מאוד חברתי המציע לזרים ומכרים מקום מפגש. האיפיון שלו פשוט וכולל כברירת מחדל סידורי ישיבה גמישים (כסאות ושולחנות הניתנים להזזה) ושתיה אלכוהולית. אלה יוצרים סביבה חברותית (Sociable Environment) המושפעת מגורמים נוספים כגון עיצוב החלל הפנימי, התאורה והמוזיקה. התנאים הללו יכולים לעודד או לפגום באינטראקציה בין אנשים, ומוזיקה רועשת לדוגמא יכולה לקרב אנשים שמתקשים לשמוע אחד את השני ובאותה מידה להרחיק אנשים שלא מסוגלים לנהל שיחה.

מזה זמן רב אני מתעניין במנגנונים חברתיים (Social Mechanisms) שההטמעה שלהם יכולה לעודד חברותיות ולהגשים יעדים חברתיים כמו שיתוף, אמפתיה, תחושת שייכות עזרה ולימוד. באותה מידה שפאב מציע לאנשים מקום מפגש כך גם פורום אינטרנטי לדוגמא מציע סביבה חברתית בה אנשים יכולים לתקשר בצורה בסיסית על ידי החלפת מסרים. זהו המינימום המתבקש והתפקיד של מנגנונים חברתיים הוא להעצים את החוויה ולשפר אותה.

האתגר נעוץ ברכיבים וגישות שלוקחים את החלל החברתי צעד נוסף קדימה אל עבר הצלחה. לפזר שולחנות וכסאות זאת התחלה טובה, וכך גם השמעת מוזיקה ואספקת שתיה אך האם זה מספיק? האם זה כל מה שניתן לעשות? באותה מידה ניתן לשאול האם מספיק שפורום מציע לאנשים אפשרות טכנית לפרסם הודעות ותגובות לאחרים לצד הודעות פרטיות למשתמשים ספציפים? מה עוד ניתן לעשות בשביל לקרב בין אנשים, בין אם מדובר במכרים או בזרים? הנושא חיוני עוד יותר בסביבה דיגיטאלית נטולת שפת גוף, נוכחות פיזית וניואנסים שבני-אדם משדרים וקולטים כל הזמן.

משחקי וידאו במקומות בילוי כמו פאבים אינם דבר חדש בכלל. בכל פאב אנגלי תמצאו מכונת טריוויה או מכונת מזל נוצצת אותן הלקוחות פוקדים דרך קבע כשהם אוחזים ביד חופן מטבעות. הרציונאל פשוט. מכונות המשחק מספקות לאנשים משהו נוסף לעשות בין לגימה ללגימה, ומציעות אתגר מנטאלי ומוטורי הנתפס כשבירת שיגרה מבורכת. המשחקים פונים אל המשתמש הבודד הניצב מול המסך ושקוע בעולם משלו. למרות שזה לא נדיר לראות שניים או שלושה אנשים מצטופפים מול המסך ועונים על שאלות טריוויה ביחד, ישנו משתמש יחיד עם הידיים על הכפתורים והשאר מתאמצים לראות מה מתרחש ומתפקדים כגיבוי יותר מאשר משתמשים אקטיבים. אכן מדובר בסוג של חוויה חברתית אך היא לא אופטימלית וכאן בדיוק נכנס ה-Wii.

בניגוד למכונת משחק, ה-Wii מציע חווית משחק שווה לשני משתתפים כאשר כל אחד נמצא בשליטה. הפעילות יותר פיזית ומשעשעת, בייחוד כאשר לוקחים בחשבון את המצב אליו אנשים מגיעים בפאב לאורך זמן. בנוסף, הפעילות של מי שמשחק גלויה לשאר הנוכחיםֿ. המשתתפים מושכים תשומת לב תוך שהם מניפים את הידיים באוויר ומידי פעם פולטים צעקת התלהבות או אכזבה. זה יהיה לא מנומס להציץ מעבר לכתף של מישהו שמשחק במכונת מזל אך מתבקש להעיר למישהו שהצליח לחבוט בהצלחה בכדור במשחק בייסבול.

תוך כדי המשחק נוצרים קשרים בין זרים שמארגנים טורניר בינם לבין עצמם. מכרים מגלים שהמשחק הפיזי יוצר חוויה משותפת המחזקת קשר הקיים, ותספק להם עוד סיפור שיהיה אפשר לצחוק עליו בעתיד. שולחן ביליארד הוא מקבילה מתבקשת אך ישנם כמה הבדלים ברורים שהופכים את ה-Wii למנגנון חברתי יותר אפקטיבי:
1. רף כניסה מאוד נמוך - בניגוד לביליארד או כל משחק אחר שניתן למצוא בדרך כלל, אין צורך בידע מוקדם ואפשר להתחיל לשחק אחרי מספר דקות ברגע שמבינים כיצד הנפות הידיים משפיעות על מה שקורה על המסך. קיים פחות דגש על הפגנת יכולות ומקצועיות. כל מי שנמצא במצב של הכרה ויש לו יד אחת פנויה יכול לשחק.
2. חוסר מקצועיות יכול להיות יתרון - באותה מידה שמעניין לראות אנשים ששולטים במשחק Wii כלשהו, זה לא פחות מעניין לראות מישהו משתטה המתקשה לשלוט במשחק. המטרה היא לאו דווקא להצליח אלא פשוט ליהנות בחברת אנשים, ואת זה ניתן להשיג בקלות דווקא כאשר לא ממש יודעים מה עושים. בהקשר אחר חוסר יכולת יכול בקלות להתפרש כבזבוז זמן וסיבה למבוכה.
3. משך המשחק - משחקי Wii יכולים להיות מאוד קצרים ומאפשרים תחלופה מהירה של שחקנים וזוגות. מדובר בסיפוק מיידי יותר וקיים פחות סיכוי שיווצר תור של ממתינים.

בניגוד לפלייסטשיין ו-Xbox, ה-Wii הינה קונסולת משחקים של העם ולא של גיימרים ולכן מאוד קל לשלב אותה בסביבה חברתית כמו פאב. המיומנות הנדרשת היא מינימאלית ואקט המשחק נתפס פחות כפעילות השמורה לבית. סביבות חברתיות וירטואליות כמו Second Life ו-Facebook משלבות מנגנונים חברתיים מגוונים כמו מיני-אפליקציות והופעות של להקות שנועדו לקרב בין אנשים. אפשר לחשוב עליהם כשכבה מעל התשתית הבסיסית המספקת אמצעי התקשרות טכניים. השכבה החיונית הזאת מספקת לאנשים סיבה לתקשר.

ניתן ללמוד מספר דברים מהטמעה של מנגנונים חברתיים כמו ה-Wii בהקשר של סביבות דיגיטאליות:
1. הדגש הוא על כיף, לא מיומנות - בכדי לקרב אנשים חשוב לנטרל כמה שאפשר את מרכיב המבוכה ולהפוך את חוסר המיומנות לנכס חיובי. מנגנון חברתי שדורש השקעה בלמידה ופיתוח מיומנות ירתיע אנשים שלא ירצו לחשוף חוסר יכולת בפני אחרים וככל הנראה יעדיפו להשקיע את זמן הלמידה בדברים אחרים. לא צריך לחשוב על המנגנון הכי חכם ומתקדם אלא על זה שיהיה הכי כיף לקחת בו חלק, גם אם הוא בסופו של דבר כתוב בעשר שורות קוד ומציע ממשק מאוד מינימליסטי ופשוט.
2. שילוב מתבקש של אנשים חדשים - האפשרות "להצטרף למסיבה" צריכה להיות פשוטה וכמה שפחות מביכה. באותה מידה שאנשים שמשחקים טניס ב-Wii לא משדרים שהם עסוקים ולא היו רוצים שיפריעו להם, כך צריך לבחון כיצד המנגנון המדובר אינו מרתיע זרים וסקרנים.
3. ויזיביליות - המנגנון צריך להיות נראה לעין ולא מוצנע בפינת החדר. יש מקום לטעון שמרכז החלל יותר מרתיע מפינותיו בדיוק בגלל החשיפה אך הנקודה היא שהפעילות החברתית צריכה להיות גלויה אחרת קיים חשש שאנשים יפספסו אותה. בניגוד לשולחן הביליארד, ה-Wii אינו ממוקם בחדר נפרד או בפינת הפאב משום שמיקום כזה יוצר רתיעה ותחושה של חלל סגור ושמור, שההצטרפות אליו כרוכה בלחיצת יד סודית. ברגע שההתנהלות מתבצעת במרכז החלל לעיניי כל, יותר קשה לעוסקים בה לשדר חוסר עניין באנשים אחרים.

לסיכום, מנגנונים חברתיים הם חלק בסיסי מהנדסה חברתית (Social Engineering) שמטרתה לנתב ולהשפיע על ההתנהגות של אנשים בקבוצה. הינדוס חברתי לא ישפיע על כולם ולא יהפוך כל ביישן וביישנית למסמר הערב, אך הוא בהחלט יכול לעודד את אלה שזקוקים לדחיפה קטנה לעשות את הצעד בכיוון הנכון. בנוסף, מנגנונים אלו מספקים חיווי חברתי חשוב שמעיד על פעילות ועל ידי כך מעלה את הערך של הסביבה.

2 תגובות על “Wii בפאב כמנגנון חברתי”

  1. 15/10/2007 בשעה 10:09 מאור בר

    נו אמיר, מה עם להעלות איזה יוטיוב להמחשה? (ואני רוצה לראות אותך קורע את המקומיים בטניס…) :)
    זה בהחלט לא מפתיע שמיישמים כלי כזה לעידוד חברותיות.
    בעוד שמשחקי המחשב עד היום אילצו את השחקן להסתגר מול מסך קטן עם הגב לעולם, המחוות הגופניות שאתה נאלץ לעשות על מנת להשתמש בממשק של ה-wiiהופכות את העניין להרבה יותר קרוב למשחק ספורטיבי מציאותי, שהוא מטבעו חברתי.
    אני מניח שפעולות כאלו, במיוחד מול קהל, משחררות לא מעט אדרנלין וההתרגשות מהחוויה מתעצמת.

  2. 15/10/2007 בשעה 10:33 אמיר דותן

    :)

    אני אקפוץ מתישהו השבוע לפאב השכונתי ואוסיף כמה צילומי סטילס ווידאו לצרכי המחשה. כבר דיברתי עם עטר על האפשרות לארגן משהו כזה למפגשו הבא.

RSS לתגובות לפוסט זה

הוספת תגובה