RSS לפוסטים RSS לתגובות 228 מאמרים ו- 1,988 תגובות עד כה מאז 2005

דברים שלא יכולנו לחזות שנרצה

אתמול בסיום ארוחת צהריים משפחתית אליה הזדמן קרוב משפחה מקנדה הוא שלף מצלמה וביקש ממני בשלב מסויים לצלם כמה תמונות. הוא הגיש לי מצלמה די גדולה ומגושמת ולאחר שצילמתי שתי תמונות שמעתי צליל שלא שמעתי מזה שנים – סרט צילום מתאפס ורץ לאחור לאחר שצולמו עשרים שש תמונות. "סוף סוף סיימתי את הפילם הזה" הוא אמר וחייך. בעודי מחזיק את המכשיר הרועש לא יכולתי שלא לחשוב על כך שלפני חמש עשרה אף אחד עם מצלמה כזאת לא פילל ליום בו תהיה לו מצלמה דיגיטאלית ומה אפשר ללמוד מזה על חדשנות, עיצוב והיכולת של משתמשים מהשורה לתרום לתכנון הפתרונות של מחר.

כמישהו שגדל בשנות השמונים של המאה הקודמת אני, כמו רבים מקוראי הבלוג אני מאמין, זוכר את השימוש היומיומי בקלטות שגם היו בשימוש במחשב הקומודור 64 לפני הדיסקטים. אז זה היה נראה שיא טכנולוגי שגרם לאטארי ולפטיפון להראות מיושנים ומוגבלים. תקליטים היו הרבה יותר גדולים מקלטות ואי אפשר היה להקליט עליהם. התפעול של הפטיפון דרש מיומנות ועדינות בעוד הכפתורים של הטייפ סבלו לחיצות אלימות ותנאי מזג אוויר קשים. כאשר מישהו במשפחה קנה מכשיר וידאו ולפתע יכולנו לצפות ולערוך שידורים מוקלטים זה היה קסם. המכשיר היה בסטנדרטים של היום קופסא גדולה ומגושמת אך אז הוא נראה הדבר הכי קומפקטי בעולם.

אוסף קלטות

כאשר הגיע הטייפ הכפול זאת היתה הפתעה שהפכה את הטייפ הבייתי למכשיר עריכה משוכלל. מחשב ה-286 היה יותר טוב מהקומודור 64 אך אף אחד לא ציפה או קיווה שיום אחד כל המחשבים בעולם יהיו מחוברים דרך קווי טלפון או כל אמצעי אחר. אולי כמה מדענים גאונים במוסדות צבאיים מתחת לאדמה, אך המשתמשים הפשוטים שהתפעלו מהמסך עם ארבעת הצבעים והדיסקטים הדקיקים שהחליפו את הקלטות הרגישו שהם חיים את העתיד. שטח אחסון של כמה מאות בייטים בהחלט הספיק וכך גם זכרון המחשב המעזרי במונחים של היום.

מזכירה אלקטרונית נראתה המצאה נהדרת וכמוהה גם טלפון הלחצנים הנייד שגרם לכל אחד להרגיש מנכ"ל בשירותים. ה-286 הפך ל-386 ומסך ה-VGA הפך ל-Super VGA. כל חידוש היה מרענן, מפתיע ונחשק. בהתחלה רק לילד אחד בכתה היה מסך עם אלפי צבעים עליו המשחק Golden Axe נראה פשוט מצוין ובתחילת שנות התשעים בחטיבת הביניים זה כבר היה סטנדרט. לא זכור לי שמישהו אי פעם ייחל לתצוגה טובה יותר או מחשב מהיר יותר. מה שהיה קיים נראה השיא והסתפקנו בו. אנשים שניסו לחזות את העתיד בדרך כלל סיפקו תיאורים של מכוניות מעופפות, בתים בשמיים ולבוש כסוף שאף פעם לא הגיעו או הראו סימן שהם בכלל מתכננים לבקר.

בתחילת שנות התשעים המילה "מודם" נהייתה שכיחה וקבוצה מאוד מצומצמת של סופר-גיקים השתמשה ב-BBS בשביל לתקשר באמצעות המחשב. אני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי מחשב מחייג וזה היה נראה לי הדבר הכי עתידני בעולם. המחשבה שהמחשב נהיה לפתע טרמינאל לעולם שמחוץ לחדר היתה בלתי נתפסת כמעט. ה-CD כבר התחיל לכרסם במכירות של קלטות ותקליטים והמחשבה שאנו שומעים מוזיקה באמצעות לייזר היתה הזויה. קרן לייזר? בשביל לשמוע מוזיקה? אצלנו בסלון? מי היה יכול לחשוב על זה? איך הם ידעו שנעדיף את זה על פני הקלטות עם הסרט שצריך להדביק ולמתוח עם עיפרון?

פלופי דיסק

באמצע שנות התשעים התחלתי לראות אנשים עם טלפונים סלולארים שלאו דווקא היו אנשי עסקים שהחזיקו לבנה אפורה עם אנטנה ביד. "אפשר לשים את כל אינציקלופדיית בריטניקה על סידי רום אחד" אבא שלי סיפר לי שקרא בעיתון. לאינטרנט נחשפתי לראשונה ב-1997 והשאר היסטוריה. לאורך כל הדרך שתיארתי חידושים והמצאות הפתיעו אותנו. אם מישהו מ-SONY או Apple היה שואל אותנו איזה מכשיר היינו רוצים בשביל לשמוע מוזיקה אני בספק אם מישהו היה מעלה משהו שמזכיר את האייפוד או כל נגן דיגיטאלי אחר לצורך העניין. יותר הגיוני שרוב האנשים היו מבקשים קלטת שאפשר להקליט עליה למעלה משלוש שעות כי זה המודל שהם הכירו.

משתמשים לא חוזים את העתיד ולא ממציאים המצאות. את זה עושים אנשים מוכשרים עם חזון, הבנה טכנולוגית, רגישות ולא מעט מזל. הרבה המצאות לא מצליחות ולא הופכות לסטנדרט (ע"ע לייזר דיסק) אך אלה שכן יכולות לשנות את ההיסטוריה. התיאור הנוסטלגי שפרשתי מתאר כיצד התפתחויות טכנולוגיות בתחום של יכולות מחשוב, תקשורת, מזעור ודיגיטליזציה עודדו ממציאים לנסות דברים אחרים. אנו המשתמשים לא מודעים לכל השינויים הללו ופשוט רוצים לשמוע מוזיקה, לראות טלוויזיה ולתקשר אחד עם השני. אנו מופתעים כל פעם מחדש ומגלים שאנו חושקים בדברים שלא יכולנו לחזות שנרצה.

גם היום, אחרי למעלה מעשרים שנה אני מופתע באותה מידה מחידושים והמצאות שימושיים ונחשקים. פעם זה היה ה-CD והיום זה ה-iPod Touch. אני לא יודע עד כמה הייתי יכול להועיל למי שהגה אותם אך פעמים רבות אני מרגיש שהם קראו את המחשבות שלי. בכל זמן נתון המציאות הטכנולוגית נראית לנו מתקדמת ולעיתים עתידנית. ממציאים רואים ומרגישים מה אנשים עושים וכיצד הם חיים בשביל להגות פתרונות תוך שימוש בידע טכנולוגי שזמין למעט מאוד אנשים. לעיתים הם ידברו איתנו המשתמשים הפוטנציאלים כדי ללמוד מה אנחנו עושים ולקבל מאיתנו פידבק ישיר ועקיף על הרעיונות שלהם. בסופו של דבר הם לוקחים סיכון ומביאים לעולם פתרונות שמהרבה סיבות יכולים להכשל ולהשכח.

אני סקרן לראות איך הם יפתיעו אותנו עוד עשרים שנה.

10 תגובות על “דברים שלא יכולנו לחזות שנרצה”

  1. 23/12/2007 בשעה 13:34 רויטל סלומון

    אח, איזו נוסטלגיה. אני מאוד אוהבת נוסטלגיה, ועדיין טוענת כי Apple ][e היה המחשב האישי הטוב ביותר שנוצר אי פעם. לא תמיד צריך לחדש :-)

    http://tinyurl.com/2grnpx

  2. 23/12/2007 בשעה 17:39 אמיר דותן

    למדתי אנגלית על מחשב אפל בשנת 1987 עם מסך ירוק שחור והיה לי בתיכון Power PC 6100 שאני תמיד אזכור לו חסד נעורים :-) התחבר לטלוויזיה יופי ועשה עוד הרבה קסמים. היום ה-iMac ממשיך את המסורת ולא מאכזב.

  3. 24/12/2007 בשעה 16:26 מורד שטרן

    1. גולדן אקס הוא אחד המשחקים הכי טובים ever !

    2. עברו לי מחשבות כאלו השבוע, כששיחקתי "הנסיך הפרסי" בסלולרי שלי.
    לא להאמין שסלולרי כל-כך קטן (k610i) מסוגל להריץ משחק בצורה הרבה יותר מהירה ומרשימה מאותו מחשב שתפס לי חצי חדר לפני כל-כך הרבה שנים.
    ( שלא להזכיר קיבולת ל mp3 , מול תקליט פטיפון … )

    אכן, התקדמות מרשימה.

  4. 24/12/2007 בשעה 18:04 אמיר דותן

    אני לא יודעהאם זה מיתוס אורבאני או עובדה אמיתית, אך שמעתי שבטלפון הסלולארי המצוי בשנות התשעים היה יותר כח מחשוב מאשר בחללית הראשונה שנחתה על הירח :-)

    MP3 הוא דוגמא מצויינת להמצאה שמשתמשים לא יכלו לבקש כי הם לא היו מודעים לאפשרויות דחיסה ולא חשבו בכלל בכיוון. כמו עם קלטות, אני מאמין שמשתמשים רגילים היו מבקשים סי די עם שטח אחסון גדול יותר כי זה מה שהם הכירו. היה מאוד קשה להוציא מהם חדשנות ומודל חדש לגמרי.

  5. 28/12/2007 בשעה 18:40 אסף

    אם כבר מדברים על פלאפונים סלולריים
    ישנו דיון רווח בין לבין אחד מחברי על העובדה שהמצלמה הדיגטילית בפלאפון, תחליף את המלצמה הדיגיטלית שקונים- ברמה החובבנית אני מדבר ולא על האנשים שזהו עיסוקים..

    אני די בטוח, שאם ההתפתחות הזו, עוד מספר שנים, תהיה ירידה בקניה של מצלמות דיגיטליות הסטנדרטיות, רק המקצועיות באמת יימכרו.

    המצלמות של הפלאפונים פשוט יהיו מספיק טובים..

  6. 29/12/2007 בשעה 23:04 אמיר דותן

    הטלפון הוא עוד דוגמא לדעתי למוצר שמשתמשים לא יכלו לצפות את ההתפתחות שלו. אני תוהה האם משתמשים לפני 10-15 שנה שנשאלו מה היו רוצים לראות בטלפון נייד היו אומרים מצלמה, שלא לדבר על שלל הדברים האחרים שכלולים בתוכו היום. הטלפונים של העתיד תמיד הוצגו כסוג של סקייפ כי המחשבה היתה שמה שחסר לטלפון זה וידאו. זה כמובן נכון במובן מסויים אבל מעניין לראות איך יצרני הטלפונים ממשיכים להפתיע אותנו עם דברים שלא ידענו שאנו נרצה.

  7. 30/12/2007 בשעה 13:12 מורד שטרן

    זוהי באמת חידה מעניינת ! איך נדחפה לה המצלמה למכשיר הסלולארי שלנו, ולאט לאט הפכה למין התקן שברור לנו כצרכנים שאי אפשר להחליף למכשיר שאין לו מצלמה.

    שווה בדיקה.

  8. 31/12/2007 בשעה 13:53 טלי

    "אנשים שניסו לחזות את העתיד בדרך כלל סיפקו תיאורים של מכוניות מעופפות, בתים בשמיים ולבוש כסוף שאף פעם לא הגיעו או הראו סימן שהם בכלל מתכננים לבקר"…

    התחזיות האלה מבקרות אותנו בעולם הוירטואלי – זה הופך כל תחזית שנראתה (ועדיין נראית) רחוקה מהמציאות – לאפשרית בהחלט.
    השאלה היא אם אנחנו לא מקטינים ראש. האם נפסיק לשאוף לעוף באמת כי יצר המעוף ימשיך להיות מסופק בוירטואל?

  9. 31/12/2007 בשעה 13:59 אמיר דותן

    ברוכה הבאה טלי. אני כיוונתי למציאות לא וירטואלית וליכולת של אנשים לחזות במה נשתמש בעתיד בחיי היומיום. עולם וירטואלי הוא בגדר פנטזיה מהבחינה הזאת. אני חושב שמספיק לשאול כל בן אדם שאי פעם צנח או קפץ באנג'י על החוויה בשביל להסיק שאנשים לא יוותרו על הריגוש הפיזי והרגשי בשביל אוואטר מרחף ב-Second life. באותה מידה אנשים שנהנים לשחק טניס על מגרש לא יוותרו על התענוג הזה בשביל Nintendo Wii.

  10. 03/01/2008 בשעה 12:55 י.ש.

    המחשב הביתי הראשון שלי היה דרגון 32 שאמצעי הזכרון שלו היה טייפ עם קלטת. הפרסומת היתה Massive Memory 32 K. אתה יודע איזה גודל דיסקט היה ל-PDP11?

RSS לתגובות לפוסט זה

הוספת תגובה