RSS לפוסטים RSS לתגובות 228 מאמרים ו- 1,988 תגובות עד כה מאז 2005

ניווט On-Demand – יש ביקוש?

אתרי תיק עבודות היו מאז ומתמיד מקום בו מעצבי הממשק הרשו לעצמם להתפרע ולעקם את החוקים בשביל ליצור בידול וחוויית שימוש. לפעמים זה עובד והתוצאה היא "מגניבה" ולעיתים מדובר באסון שמישות ומקרה קלאסי בו התחכמות יתר יוצרת תסכול שמבריח אנשים. מכיוון שמדובר באתרי תדמית הפונים לקהל מצומצם יחסית לזה של אתר תוכן גדול ישנה הרגשה שבכל הנוגע לסטנדרטים ועקרונות שמישות ניתן לשחרר קצת את העניבה ולהיות נסיוניים יותר מהרגיל. באתר של הצלם הקרואטי מאטקו סטנקוביץ', נעשה שימוש מעניין בעכבר בכדי לאפשר ניווט בין התכנים (ניווט בין צילומים) ובתוכן עצמו (הזזת צילום מוגדל). טוב? רע? אינטואיטיבי? מתאים לסוג אתרים ואפליקציות אחרות? בואו נראה.

אחד מעקרונות הברזל שלנו בעיצוב ממשק הוא שאמצעי הניווט הוא העוגן שאסור להסתיר מעיניי המשתמש וכי עליו להיות גלוי, ברור ובמקום קבוע. כמובן, שכמו הרבה דברים צריך להסתכל על כל דבר בהקשר מסויים ואיני מאמין באקסיומות ופרות קדושות כי ישנם כל כך הרבה סוגים של ממשקים, פרוייקטים בעלי אופי שונה ושלל משתנים אחרים שדורשים מאיתנו להתאים, לשנות, להרהר ולפעמים אף להטיל ספק במה שנראה לנו כהכרח. המתח בין חדשנות וסטנדרטים תמיד יהיה קיים וחשוב לבחון כל מקרה לגופו. במקרה של תיק העבודות הנוכחי אמצעי הניווט סיקרן אותי ושישנם כמה יתרונות לשימוש בתפריט ניווט שמופיע בלחיצת עכבר היכן שהסמן ממוקם.
.

לא צריך לחפש את הניווט – הוא מוצא אותך

כאשר הניווט מעוגן במקום קבוע במסך כמו למשל החלק העליון או אחד מצידי המסך, השימוש בו דורש מאיתנו להסיט מבט ולהסתכל עליו ואז להזיז את העכבר וללחוץ על אחד הקישורים. ההסתכלות עליו דורשת מאיתנו, ולו לשבריר שנייה, לזכור איפה הוא נמצא. אנחנו עושים את זה כל הזמן ב-99 אחוז מהאתרים והאפליקציות בהם אנו משתמשים ולא מדובר במטלה בעייתית כי היתרונות של תפריט ניווט ברור וגלוי מצדיקים את הגישה הזאת. במקרה הנוכחי כל מה שצריך לעשות בשביל למצוא את הניווט זה ללחוץ איפשהו על המסך. לחיצה על העכבר, כמו הזזת העכבר, היא פעולה שאנו עושים כל הזמן בצורה כמעט אוטומטית בין אם אנחנו יודעים מה אנחנו עושים ובין אם לא. במקרה הזה, אי אפשר לטעות כי כל לחיצה מקפיצה את אמצעי הניווט. לא צריך לחפש אותו ולא צריך להזיז את העכבר, רק לשרוק והופה הוא מגיע. אחרת שמקפצים מעל משוכת הלמידה הראשונה ומעבירים יותר משתי דקות באתר זה מרגיש יותר טבעי ונח לדעתי.

הזזת עכבר היא כנראה הדבר הכי אינטואיטיבי

כאשר המשתמש מגדיל תמונה הניווט בה מתבצע על ידי הזזת העכבר ללא כל אינטראקציה עם פקד כלשהו כמו חצים או פס גלילה. זה מרגיש יותר טבעי ושוב לא דורש מאיתנו לחפש שום דבר אלא פשוט לעשות את מה שאנו רגילים לעשות כל הזמן, בייחוד כאשר אנחנו מחפשים משהו – להזיז את העכבר. האפקט המיידי מיידע אותנו שלתזוזת העכבר שהיתה בהתחלה אקראית יש השפעה ברורה והגיונית. שינוי הסמן בעת הגדלת התמונה לסמן הזזה סטנדרטי יותר כמו כף יד פתוחה או ארבעה חצים נראה מתבקש, אך אני יכול להבין את הבחירה בסמן מינימליסטי וסולידי יותר שנועד לנטרל כל הרגשה של אפליקציה ומשהו טכני.

הממשק לא בא על חשבון התוכן

אמצעי הניווט שניתן לתאר כ-Navigation on-demand הוא למעשה ממשק נעלם שמופיע רק מתי שצריך אותו וכל עוד הוא איננו כי אנו לא זקוקים לו התוכן מקבל 100% משטח המסך. כאשר אנו מציגים לראווה צילומים מרהיבים יש לכך חשיבות כי תפריט הניווט הוא אלמנט ויזואלי שבין אם נרצה או לא, הוא חלק ממכלול החווייה הויזואלית. אני יכול להבין את הרצון לנקות את המסך מכל דבר שהוא אינו התוכן במקרה הזה ובכל הקשור לשמישות, צריך לקבל החלטה האם האפקט המתקבל של מסך נקי מהווה הצדקה להסתרת אמצעי הניווט. אם דואגים שהניווט הנסתר הופך לגלוי בקלות עם כל לחיצה אז יכול מאוד להיות שמתקיים איזון מספק.

חוויית שימוש ואסתטיקה

אמצעי הניווט המעגלי אינו קונבנציונאלי ומהווה ממתק עיניים אפקטיבי לדעתי. הרגשתי שהוא תורם לחוויית שימוש חיובית כי אחרי שתי דקות חיכיתי לראות אותו עם כל לחיצה. אני לא מאמין שהייתי מרגיש ככה אם הוא היה קופסא עם פריטים. הצורה המעוגלת והמעברים מוסיפים למגניבות של האתר וכאשר מדובר באתר תדמית יש לכך חשיבות רבה. למגניבות יש לעיתים קרובות קונוטציה שלילית, בעיקר כאשר בוחנים דברים מנקודת מבט נוקשה של "שמישות מעל הכל" מבלי לבחון את ההקשר. מגניבות היא אמצעי חשוב ליצירת הרגשה שיוצרת בסופו של דבר חווייה. לא תמיד קל למצוא את האיזון בין יצירת חווייה תוך הבטחת נוחות שימוש. אני חושב שבמקרה הזה האיזון הזה הושג בצורה מספקת ולאחר תקופת שימוש קצרה מצאתי את עצמי סולח למעצב הממשק שהחליט לנקוט בגישה פחות סטנדרטית.

ומה בכל זאת לא טוב?

ברגע שאנו שוברים מוסכמה ישנו מקום לטעון שקיים סיכוי גדול יותר שחלק מהמשתמשים יתקשו להשתמש בממשק לעומת גישה מוכרת יותר כמו תפריט ניווט קבוע וגלוי בראש הדף. עם הכניסה לדף ישנה עקומת למידה מסויימת שאנו לא חווים בממשק המציע אמצעי ניווט קונבנציונאלי. שאלת המיליון דולר תהיה: "האם זה שווה את זה?". כאשר האתר נטען מופיע בפינה הימנית התחתונה הסבר כיצד להשתמש באתר אך לטעמי הוא נעלם מהר מידי והיה אפשר למקם אותו בדף המרכזי בצורה בולטת יותר עד שמתבצעת הלחיצה הראשונה. מבחינת נגישות הופתעתי לטובה לגלות שניתן לנווט באתר באמצעות המקלדת אך לא הצלחתי לנווט בהצלחה בין החלקים השונים באתר וההרגשה היא שלמרות שהיתה כוונה טובה להנגיש את הממשק התוצאה הסופית אינה משביעת רצון.

לסיכום

ממשקים ניסיוניים כמו זה שתיארתי חשובים משום שהם מעמתים אותנו עם שאלות חשובות ומציבים לנו אלטרנטיביות שעלינו לשקול ולהיות מודעים להן. לכל פתרון תמיד יהיו חסרונות ויתרונות ועלינו לשקול אותם בהקשר נתון ולקבל החלטה. ממשק נעלם שמפנה מקום של כבוד לתוכן רלוונטי ומופיע כמעט בלי שנתכוון הוא מימוש שיכול בהחלט להיות אופציה במקרים מסויימים. אנו רגילים לראות אותו לא מעט כ-Context menu המופיע בלחיצה על הלחצן הימני של העכבר, אך כמעט ולא רואים אותו כאמצעי הניווט הראשי. אני תוהה עד כמה ניווט מהסוג הזה ובצורה מעגלית יכול להתאים לממשקי טאבלט שתומכים טוב יותר בתנועות אצבע מעגליות המזכירות חיוג בטלפון חוגה.

10 תגובות על “ניווט On-Demand – יש ביקוש?”

  1. 08/11/2010 בשעה 22:35 שגיא

    אחד הדברים הבעייתים בממשק הוא שבירת המוסכמה כי תזוזת העכבר מחוץ לתחום של ממשקי הנווט של האפליקציה (אזורי הנווט של הבראוזר או אלה של הדף עצמו), "שמורה" לפעולות של ממשקים אחרים (הייתי קורא להן "תכנות צד שלישי" בהעדר הגדרה מדוייקת יותר.)
    הדף הזה וממשק הנווט שלו מפריע להם
    (דוגמא: אפליקציות לצילום מסך או סימון והעתקה של חלק מהמסך ע"י שימוש בגרירה ולחיצה של העכבר)
    בג'ונגל האפליקטיבי לסביבת חלונות יש חשיבות רבה לשמירת מוסכמות כאלה כדי שאפליקציה אחת לא תדרוך על בהונותיה של חברתה.
    :)
    ובכל זאת
    מעניין

  2. 09/11/2010 בשעה 11:53 ענת

    ניתוח מעניין ומדויק. הנה עוד דומגא, די דומה, אבל לדעתי האישית התוצאה שונה בתכלית:
    nickad.com
    מה אומר הדוקטור?

  3. 09/11/2010 בשעה 12:37 אמיר דותן

    שגיא, אני לא בטוח שהבנתי. כאשר אני מזיז את הסמן מחוץ לשטח האתר הוא חוזר בצייתנות להתנהגות הרגילה כפי שהייתי מצפה והדף עצמו הוא כולה תמונה אחת אך איפה בדף היית מצפה שהוא יחזור לסמן הרגיל?

    ענת, האתר כמעט גרם לי להתקף אפילפסיה בלחיצה על העכבר. המימוש דומה אך פחות מוצלח לדעתי. יש בו משהו גס ומציק בעיקר בגלל שברגע שהתפריט נפתח הסמן נעלם ומרגישים כאילו מגששים בחשיכה. העובדה שהרקע נעלם בלחיצה על העכבר גם פוגעת בחוויה ואם התפריט היה נפתח בעדינות על הרקע הקיים עם סמן עכבר ברור זה היה משפר בצורה משמעותית את התוצאה.

  4. 09/11/2010 בשעה 12:56 שגיא

    אמיר

    אני מדבר על כשאני נמצא ב ת ו ך שטח האתר
    (אני מצפה שעקב כך שאני לא נמצא בתוך אזור הנווט של הדפדפן, או של נווט נראה באתר אז לא יהיה לי נווט קופצני אחר)

  5. 09/11/2010 בשעה 13:03 אמיר דותן

    אבל אין ניווט קופצני אחר עד שאתה לוחץ. עד אז רואים רק את התוכן.

  6. 09/11/2010 בשעה 14:07 לאה צחור

    בעית שמישות אפילו בהסבר:
    אני שמאלית, והעכבר שלי מוגדר להיות לשימוש של שמאליים. לרוב אני זוכרת להפוך את ההוראות אבל דווקא הפעם משום מה ניסיתי כמה פעמים ללחוץ על הכפתור השמאלי (שמתפקד כמו הימני בדרך כלל) עד שהבנתי שאני הפוך

  7. 10/11/2010 בשעה 15:40 הדס שיינפלד

    מאוד מענין, ומתקשר בדיוק לרעיון דומה שראיתי השבוע ב-top gear תכנית הטלויזיה של הביביסי על מכוניות.
    מסתבר שבפרארי מסוג מסוים (נא לא לשאול אותי יותר פרטים, אני גאה שזכרתי שזה פרארי!), החליטו להתחכם ולהשאיר את האזור שסביב ההגה נקי, כדי שהנהג יוכל לראות יותר טוב את לוח השעונים הדיגיטלי המפואר שמאחורי ההגה.
    אז הם שמו את כל הכפתורים שבדרך כלל סביב ההגה, על ההגה עצמו (כמו שהיום יש פקדים של רדיו בחלק מהמכוניות). כך שהאיתות ימינה/שמאלה/אורות גבוהים, והמגבים, כולם על ההגה.
    הבעיה מתבררת בפניה הראשונה – נניח שאני נוהגת שמאלה, סיבוב בזוית די רחבה, ואז צריכה להפעיל מגבים – איפה עכשיו הכפתורים? בצד ההפוך לאיפה שהם כשאני נוהגת ישר.

    וזה לא תיק עבודות של מעצב שיכול להרשות לעצמו להתפרע. זה רכב, שיצא לשוק, ועולה כמויות בלתי סבירות של כסף. היה משעשע לראות כמה פעמים המציג הפעיל את המגבים במקום לאותת…

  8. 12/11/2010 בשעה 17:40 ברק דנין

    מסכים עם כמעט כל מילה.
    אני חושב שהביצוע באתר הזה מצוין. הסברים תמיד מרגישים לי כמו קביים לממשק. אם עושים ממשק חדשני הם הכרחיים, אבל תגובת ברירת המחדל שלי כשאני רואה הסברים איך להשתמש באתר היא – "FAILED!"
    היה אתר או שניים שעשיתי שהשתמשתי בהם בהסברים כאלה וגם שם זה לא הרגיש נוח. זה צריך להיות "אינטואיטיבי" (כלומר, לשבת על תבניות מוכרות), גם אם זה חדשני.

    הנה אתר ישראלי שגם עשה ניווט ON DEMAND, רק ששם הפתרון פחות טוב בעיני כי הוא דורש DRAG AND DROP כדי לפתוח את התפריט. אז נכון, אתה יכול להגדיל את התפריט לאיזה גודל שאתה רוצה, אבל מי רוצה לעשות את זה? Drag and Drop זו פעולה מאוד מורכבת. שלא כמו האתר שהצגת אין בו שום אינדיקציה שכך מתפעלים את הניווט, למעט מסך הפתיחה. באתר שהצגת יש את סמן העכבר השונה.
    http://www.clementina.net/

    ובהזדמנות זו, אשמח לבקש למען המזדקנים שבחבורה, תגדיל קצת ת'פונט של האתר ובמיוחד של איזור התגובות. תודה! :-)

  9. 13/11/2010 בשעה 14:02 אופיר גונן

    כנראה שיש סיבות טובות למוסכמות שאחרי שנים של עידון התייצבו לכדי מוסכמה, ועל אף שאתר הזה מצליח לפתור את רוב הבעיות בצורה טובה יחסית מצאתי שהוא מהר מאוד נשבר, אמנם בקצוות אבל הקצוות שלו, לטעמי, עבים מדי. לדוגמה:
    1. יעילות- הדרישה המובילה באתרי צילום היא היכולת לעבור מתמונה אחת לשניה. באתר טוב זה יעשה בקליק אחד מבלי להזיז את העכבר. כאן זאת פעולה שדורשת הקלקה, תיקון מיקום הסמן, והקלקה נוספת. פעולה כזאת כפול, נניח אפילו, עשר תמונות זאת חוויה מרגיזה. ועל אף היכולת להעביר תמונות בעזרת המקלדת אני מרגיש שזה לא טוב מספיק.
    2. קונסיסטנטיות- הכל טוב ויפה עם הניווט עד שמנסים להקפיץ אותו בשולי האתר נראה כי אז הוא קצת מתעצל להופיע מתחת לסמן. בפעמיים הראשונות חשבתי שזה באג אבל אז הבנתי שהוא לא מוכן להתקרב לשוליים כדי שלא ייהרס לו הפריזורה היפה שלו ושוב נדרש מהמשתמש לעדכן את מיקןם הסמן בהתאם לקפריזות של הניווט. ומכיוון שהניווט עוצב לא בצורה מינימליסטית השוליים עבים מאוד. בהשקעה נוספת ניתן היה לפתור את בעיית השוליים מבלי להרוס את החוויה.
    3. בית- משום מה לא בנו בית (homepage) לאתר, ועל אף המבנה השטוח הוא עדיין חסר.

  10. 13/01/2011 בשעה 17:47 יצחק

    כפי שאמיר ציין בתחילת המאמר – אתרים מסוג זה לוקחים על עצמם את הסיכון שבחידוש ממשקי על חשבון שמישות – וזאת לשם חדשנות/אקספרימנטאליות/מגניבות לשמן.

    אין ספק שממשק קונבנציונאלי היה יכול לתת מענה קל ונוח מבחינת שמישות,
    אך יש לזכור כי ממשקים מסוג זה, כמו גם זה של חברת קלמנטינה שציין ברק דנין בתגובתו, מושכים תשומת לב לאתר בזכות החדשנות שלהם.
    ולראיה האתר של קלמנטינה זכה בציון לשבח בוובי (Webby) האחרון:
    http://www.webbyawards.com/webbys/current_honorees.php?media_id=96&category_id=51&season=14

    כמו גם ממגזיני עיצוב רבים בעולם – וכך העלה את העניין באתר ובחברה בצורה ניכרת.
    כמובן שלא מדובר כאן בשמישות טהרנית, אבל כאמור זו לא תמיד המטרה היחידה.

טראקבק לפוסט זה | RSS לתגובות לפוסט זה

הוספת תגובה