RSS לפוסטים RSS לתגובות 228 מאמרים ו- 1,989 תגובות עד כה מאז 2005

רשמים אחרי שבוע עם iPod Touch

לפני שבוע החלטתי להוציא את האייפוד ננו השחרחר שלי לפנסיה ולשדרג ל-iPod Touch אותו רכשתי בחנות של אפל במרכז לונדון שעמוסה תמיד כמו מאפיה לפני פסח. אחרי פרק הזמן הקצר והאינטנסיבי הזה, אני מרגיש שצברתי קילומטראז' מספק בשביל לקחת צעד או שניים אחורה ולתאר את הרשמים שלי מהמוצר המרתק הזה שלא חף מחסרונות ומציע חווית אייפוד מסוג חדש לגמרי.

האייפוד ואני

אפתח ואומר שאני לא פריק של גאגד'טים ועדיין מסתובב עם טלפון עם מסך מפוקסל בשמונה צבעים ולוח מקשים חבוט ומשופשף. העניין שלי במכשירים אלקטרונים נובע מהעיסוק באינטרקציה בין אנשים וטכנולוגיה, והאתגרים הרבים שהיא טומנת בחובה. את האייפוד הראשון שלי קניתי לפני קרוב לשלוש שנים כי "רציתי לטעום מהפרי הזה" והמחשבה על זמינות של כל כך הרבה מוזיקה קסמה לי.

אחרי קרוב לשנה הוא שבק חיים אחרי כמה התקפי לב מתסכלים שהותירו אותו בלי שירים ואותי עם הרבה עצבים. האייפוד ננו ניתן לי במתנה והגיע בדיוק בזמן בשביל למלא את החלל שנוצר אחרי שהלבן הגדול החזיר את נשמתו לסטיב ג'ובס. הוא היה תמיד אמין ונח ומעולם לא גילה את סימני החולשה של קודמו ולפני שבוע החלטתי שהגיע הזמן לחוות על מה כל המהומה וליהנות מהיתרונות של הדור החדש עם מסך הרב-מגע ושלל פיצ'רים פונקיונאלים ורגשיים.

שיחקתי לראשונה עם אייפון לפני פחות מחודש והוא היה כל מה שציפיתי ממנו אחרי חודשים של צפייה בסרטונים וקריאת סקירות ותיאורים שונים. בכוונה כתבתי שיחקתי ולא השתמשתי כי כך הרגשתי וכמו רבים אחרים לפני, התקשתי למחוק את החיוך מהפרצוף בעוד אני משייט בין מסכים ונותן לאצבעות להחליק על המסך בעדינות. מידי פעם הייתי זקוק להסבר והכוונה וזה רק הגיוני לנוכח החידושים ושלל התפיסות החדשות שניצבו בפני. תהליך הלמידה היה מהיר ולאחר החוויה הקצרה החלטתי שהגיע הזמן לגאול את האצבע שלי מתנועה מעגלית ולחשוף בפניה עולם שלם של מחוות אקרובטיות.


אבולוציה בכיס

במרחק נגיעה

קניתי iPod Touch כי לא היה לי כח להתעסק עם iPhone פרוץ או לעבור לחברת סלולאר אחרת, אך בעיקר בגלל שהתקשתי לדמיין את עצמי מצמיד מסך מגע לאוזן ומדבר אל לוח שטוח ודק. יכול להיות שזה רק עניין של הרגל אך לאור העובדה שאני מאוד מרוצה מהטלפון החבוט שיש לי מזה ארבע שנים, החלטתי שאני מעדיף להתמקד במדיה דיגיטאלית וקצת אינטרנט בתנועה. כך מצאתי את עצמי חובק iPod Touch 8GB וחושב על כל עטיפות האלבומים שאני אצטרך להוריד ולהצמיד לאין ספור שירים שדוגרים אצלי ב-iTunes כדי ליהנות מ-Cover flow המאפשר ניווט חלק בין אלבומים על ידי דפדפוף מהיר.

השבוע האחרון היה חווית למידה והתנסות מעניינת בעיקר בגלל שעדיין לא טרחתי להציץ בחוברת ההוראות. הפיצ'ר הכי משמעותי הוא הזרימה החלקה בין מסכים והתחושה שכל דבר נמצא במרחק נגיעה (תרתי משמע). כמשתמש, אני תמיד מרגיש שאני יודע איפה הכל נמצא וכפתור ה-Home הפיזי בתחתית המכשיר מהווה מגדלור מבורך שמאיר את הדרך כל אימת שישנו שבריר של ספק לגבי יציאה מיישום כלשהו. הכל מרגיש מאוד חלק כאילו המסכים השונים מונחים להם על פני משטח נוזלי דקיק וכל תנועה מזיזה אותם בנחישות. אפשר לסכם את הניווט כדפדפוף מהיר ואינטואטיבי וזאת לדעתי קונספציה מבורכת ומאוד רשימה.


"אתה עכשיו כאן"

תהליך הלמידה הוא מסקרן ודי מהר לומדים שישנן כמה מוסכמות ממשקיות וכי לחיצה או לחיצה כפולה כמעט תמיד יניבו איזשהי תוצאה. כך לדוגמא, לחיצה כפולה על צילום מוגדל יחזיר אותה לגודל המקורי בעוד לחיצה כפולה על דף אינטרנט בספארי יתאים את הרוחב לגודל המסך. לחיצה בודדת על מרכז המסך כאשר שיר מתנגן תחשוף את פס ההתקדמות ומילות השיר וכאשר מדובר בקטע וידאו לחיצה אחת תשלוף את פס ההתקדמות והכפתורים השונים. ישנו תהליך של גילוי שאפשר כנראה לקצר על ידי עלעול בחוברת ההוראות אך באיזשהו מקום, עבורי לפחת זה יותר מעניין להתקל "בטעות" בפיצ'רים הללו ולבחון את מידת הלמידתיות (Learnability) של הממשק.

חוויה היא מילת המפתח

אני לא כותב על טכנולוגיה אלא על חווית שימוש ולכן אין בכוונתי לתאר את כל מה שניתן לעשות עם המכשיר והמידע הזה קיים באין ספור מקומות באינטרנט. ה-iPod Touch גרם לי להעריך מחדש את היופי של עטיפות אלבומים שבניגוד לאייפוד ננו, מופיעות בגדול על המסך ומאפשרות ליהנות לא רק מהמוזיקה אלא גם מהאמנות הנלוות אחרי שנים של ניוון ויזואלי כתוצאה משימוש בקבצי MP3. זהו פלוס עצום מבחינתי.

בנימה יותר אישית, היכולת לסחוב בכיס כל צילום משפחתי משמונים השנה האחרונות היה גורם מדרבן די משמעותי מאחורי ההחלטה לרכוש את האייפוד. מדובר בקרוב לאלף צילומים בגווני כתום, צהוב, אפור וצבע מלא נגישים בחדות מעולה בין אם אני רוצה לדפדף בהם לבד או לשתף אחרים. זהו אוצר ויזואלי שאני לא אסתכל עליו כל יום, או אפילו פעם בשבוע, אך הידיעה שהוא איתי היא החשובה באמת. ישנם כמובן מכשירים אחרים שמאפשרים לאכסן ולהציג צילומים, אך הניווט בין מאות צילומים ב-iPod Touch נעשה בהינד עפעף כמעט וזה נהדר.


סבא וסבתא רבא רבא קפצו להגיד שלום

לצד ההיבטים הרגשיים הללו אפשר להזכיר מרכיבים פונקיונאלים יותר כמו שירות המפות של גוגל שביום טוב מצליח לאתר את המיקום של המכשיר בדיוק של 100 מטרים, ואת אפליקציית ה-YouTube שמציעה מענה חלקי לחוסר התמיכה של הדפדפן בפלאש. הנגישות של יישומי גוגל המותאמים למסך המגע לצד גרסאות אייפון של אתרים כגון פליקר וחדשות ה-BBC. כל אלה הופכים את ה-iPod Touch לאולר שוויצרי אינטרנטי מאוד נח כאשר מוצאים רשת Wi Fi זמינה.

להפתעתי גיליתי שהמקלדת הרבה פחות מסורבלת מכפי שחשבתי וזכוכית המגדלת שמופיעה מעל קטע טקסט בשביל להזיז את סמן העכבר בין אותיות היא ללא ספק פתרון עיצובי מרשים. עדיין לא הסרתי את כיסוי הפלסטיק מעל המסך, למרות שהוא אמור להיות עמיד בפני שריטות וחריטות. אם לשפוט לפי הקצב בו הפלסטיק מתקלף בצדדים אני מתאר לעצמי שזה יקרה בקרוב ומנצל את הזמן בשביל להתכונן נפשית לאותו יום.

הדברים שמציקים

עיצוב הינו תהליך המחייב פשרות, סדרי עדיפויות וקבלת החלטות מתוך הבנה שאי אפשר לרצות את כולם משיקולי ממשק, שמישות, שיווק, יכולות טכניות, ראייה אסטרטגית עסקית ועוד. מהסיבות הללו (ואחרות) האייפוד החדש אינו נטול בעיות ודברים שמציקים אך עד כה היתרונות מצליחים להציע נחמה ולהציל את הכבוד של המכשיר החלקלק.

בתור מישהו שהתרגל ל-Click Wheel הפיזי קשה לי עם הקונספט של מסך רב-מגע כאשר האייפוד מונח בכיס המעיל ואני רוצה לדפדפף בין שירים במצב Shuffle. בקור הלונדוני, ולאור השכיחות של מקרי שוד ברחוב, הצנעת האייפוד בכיס או בתיק היא סוג של הכרח. בניגוד לאייפודים עם ה-Click Wheel קשה מאוד לנחש איפה נמצאים הכפתורים על המסך ואולי מתישהו גם לזה אני אתרגל.

ה-iPod Touch אינו תומך בתצוגת עברית וזה מורגש מאוד בזמן גלישה באינטרנט או משיכת מיילים אל יישום הדואר. זה בהחלט הפתיע אותי ומצליח להגביל בצורה משמעותית את קשת האתרים בהם אני מבקר כאשר אני מצליח לתפוס טרמפ על נקודת Wi Fi. אותיות בעברית מופיעות כריבועים חלולים ואני תוהה מדוע מכשיר כזה בשנת 2008 אינו מגיע עם תמיכה מלאה ביוניקוד. זהו מן הסתם משהו שמטריד את מנוחתם של משתמשים מחוץ לארצות הברית. אני לא מצפה לגרסה לוקאלית מלאה עם תמיכה בקלט עברי, אך תצוגה בדפדפן אינטרנט כמו ספארי נראית לי בסיסית.

עד היום הייתי נוהג מידי פעם לחבר את האייפוד למחשב ולנגן שירים ממנו דרך iTunes אך משום מה עם ה-iPod Touch זה בלתי אפשרי. רשימת השירים מופיעה באפור ואני רוצה להאמין שאני פספסתי משהו כי אחרת אין לי דרך להסביר מדוע מישהו באפל החליט שאת התוכן של האייפוד אפשר לשמוע ולראות רק באייפוד עצמו ולא דרך מחשב. הייתי יכול להבין אם היה מדובר במחשב של מישהו אחר, אך ברגע שמדובר במחשב של המשתמש שאליו רשום האייפוד זה פשוט מוזר ודי מקומם.

[עדכון 16.03.08 - הסיבה שרשימת התוכן של האייפוד הופיעה אצלי באפור היתה מכיוון שהאופציה Manually manage music and videos לא היתה מסומנת. הקשר בין אופן עדכון התכנים ליכולת לשמוע את התכנים על המחשב הוא רופף מאוד. על פניו מדובר בשני דברים נפרדים אך אני מתאר לעצמי שמכיוון שגישה לתכנים אמורה גם לאפשר מחיקה ידנית מישהו החליט שיהיה הכי פשוט לחסום את הרשימה לגמרי. פתרון יותר נכון היה לאפשר גישה לצרכי השמעה ולהציג הודעת שגיאה אם המשתמש מנסה לערוך את הרשימה אשר מסבירה שבשביל למחוק שיר לדוגמא יש לעבור למצב עדכון תוכן ידני. באותה מידה, ברגע שמישהו לוחץ על הרשימה האפורה אפשר בקלות ליידע שלא ניתן להשמיע את תכולת האייפוד במצב סינכרון ידני או אוטומטי]


עטיפות האלבומים עושות קאמבק

הוא לא מושלם אבל מרשים

ה-iPod Touch רחוק מלהיות מוצר מושלם אך איזה מוצר יכול להיחשב מושלם? כמוצר מעוצב עם תצוגה מרשימה הוא מציע לצד הפונקציונאליות מבטים סקרנים באוטובוס שכאילו אומרים: "תגיד.. זה .. הזה?". בישיבות בעבודה אנשים לא יכולים שלא לפזול ומחייכים כשהם מגלים באיזו קלות הם מצליחים למקם את עצמם על המפה של גוגל ולהגדיל את התצוגה בעזרת צביטת המסך. מדובר בסוג של פיצ'ר רגשי שהפך לסימן ההיכר של אפל ולדעתי מאפיל על רשימת פיצ'רים טכנים ארוכה שמאפיינת מוצרים מתחרים רבים שכביכול "יותר טובים". הם אולי יותר טובים פונקיונאלית אך חווית שימוש חיובית ומיוחדת היא הרבה יותר מרשימת מכולת שגורמת לטכנופילים לרייר.

מי שמחפש מכשיר עם חיבור קבוע לאינטרנט, דפדפן שתומך בפלאש ועוד כל מיני פיצ'רים שקיימים בשפע במכשירים אחרים יהיה יותר מרוצה עם משהו אחר מאשר iPod Touch. אני לא חושב שזהו מוצר עבור טכנופילים בררנים שמדקלים מודלים של נוקיה מתוך שינה. היתרון של ה-iPod Touch הוא בחבילה הכוללת והחוויה הכיפית שהוא מציע. כל אחד צריך לעשות את שיקולי הרווח והפסד שלו ולראות מה הוא צריך ומה הוא מוכן להקריב. בתור מישהו שלא חיפש גאדג'ט מתקדם אני לא מרגיש מאוכזב וחרף החסרונות שמניתי (ואלה שלא ציינתי) סה"כ די מרוצה אחרי שבוע. נחכה ונראה כיצד הצעצוע החדש ירגיש אחרי כמה חודשים ברגע שההתלהבות הראשונית תחלוף.

————————————-
בנושא לגמרי אחר
קהילת פלאשו, אותה עזרתי לייסד לפני למעלה מחמש שנים, מארגנת ערב מקצועי בנושא פלקס ו-AIR בשיתוף עם אדובי שיכול מאוד לעניין את מי שעוסק בתחומים השונים של פיתוח, עיצוב וניהול מוצרים אינטרנטים. הערב יתקיים ביום שני ה-25 לפברואר משש עד עשר בלילה במלון קרלטון בתל-אביב. אל תפספסו.

13 תגובות על “רשמים אחרי שבוע עם iPod Touch”

  1. 02/02/2008 בשעה 15:11 אסף

    סיקור מעניין וכתוב טוב.

    אני רק רוצה לציין, שאם יש משהו שאפל יודעים לעשות, זה למכור חוויית משתמש באופן מעולה. אחרי הכל, מבחינה טכנולוגית שמסתכלים מוצר הדגל שלהם ה-Iphone רואים שאין שם ממש חידושים ואף נסיגה לאחור בדברים מסויימים.

    לכן, לא הופתעתי לשמוע את כל הביקורות המעולות על חוויית המשתמש וכל המסקנות המעצבנות על חומרים טכנולוגים יותר.

    מעניין אותי היה לראות סיקור על wii (אם ייצא לך אמיר)- שגם הוא הצליח מאוד אך ורק בזכות חווית הממשק החדשנית שלו ואילו יכולת טכנולוגית יחסית נמוכה לשאר הקונסולות.

    בנימה אישית לגבי המדקלמים של נוקיות בשנתם. בתור אחד שמכיר טוב את הדגמים השונים על מספריהם אציין, שגם טכנופילים נותנים חשיבות לחווית המשתמש ולא מתייחסים אליה כאל כלום. אבל זה נכון, שהמימד הטכנולוגי יותר מסקרן.

    אסף

  2. 02/02/2008 בשעה 15:36 אמיר דותן

    היי אסף. על wii כתבתי בדיוק לפני שנה כמעט http://www.amirdotan.com/blog/?p=54 ואני עדיין חושב שזה מוצר נהדר שגרם לי להסתכל על משחקי וידאו בצורה אחרת לגמרי. זה פשוט כיף ומאוד ממריץ פיזית. הוא עשה עלי הרבה יותר רושם מקונסולות עם ג'ויסטיקים גדושים בכפתורים, ובתור מישהו שלא משחק ולא ממש מתעניין במשחקי וידאו הפשטות והאינטואיטביות של היוו מוקד משיכה עיקרי.

    לא התכוונתי חלילה לזלזל במדקלי דגמים למינהם :) כפי שתיארת, התייחסתי לכך שהאייפוד טאץ' הוא הרבה יותר חווייתי מאשר טכנולוגי, למרות שכמובן שטכנולוגיה היא בסופו של דבר מה שתורם כל כך הרבה לחווית השימוש. השאלה היא האם היא נמצאת בקידמת הבמה או פשוט תומכת בממשק באלגנטיות מאחורי הקלעים. זה האתגר האמיתי. במכשירי צריכה אלקטרונים להמונים (לא לחובבי גאדג'טים), המיחשוב צריך להיות שקוף ובלתי מורגש.

  3. 03/02/2008 בשעה 21:44 שושו

    אחלה פוסט.
    אני מצאתי את האינטרנט טבלט n800 של נוקיה כגדג'ט שנותן תשובה לשתי הדרישות – שימושיות וטכנולוגיה. אמנם זה לא בה out of the box כמו שאפל יודעים, אבל אחרי שמתקינים canola 2, תמיכה טובה בעברית ועוד כמה שטויות – הצעצוע הופך לכלי רב עוצמה !

    כמה לינקים (כי אין לי חשק ל-HTML) -
    הצעצוע עצמו – http://www.nokiausa.com/N800
    השוואה (ישנה אמנם) בין אייפון לנוקיה – http://tinyurl.com/y4pj5u
    קנולה 2 – http://openbossa.indt.org.br/canola/index.html

  4. 04/02/2008 בשעה 13:40 מורד שטרן

    1. בבלוג הצעיר שלי תימצתתי מחקר שבדק ומצא כי כי מבין שלושת הפלאפונים החכמים N95 אייפון ו- HTC מנצח האייפון בדול ( ותכלס, אין הבדל רציני בין האייפון לאיי פוד טאצ' ), בכל מה שקשור לחווית משתמש ושימושיות:
    http://usabilitytalking.blogli.co.il/archives/76

    2. מקרה מצער שקרה לגיסי השבוע – נפל לו האייפון (הוא חייל בצבא. -מי לוקח לצבא אייפון ?! ) ונשאר לו שבר לאורך כל המסך. כואב הלב, אז תיזהר.

    3. בכל מקרה, מעניין לראות את השוני התרבותי (?) שהצבעת עליו "ולאור השכיחות של מקרי שוד ברחוב, הצנעת האייפוד בכיס או בתיק היא סוג של הכרח." בארץ, מי היה חושב בכלל על דבר כזה ??

  5. 04/02/2008 בשעה 23:48 אמיר דותן

    תודה על הלינקים שושו. שמעתי על הנוקיה N800 וניכר שמדובר במוצר טוב שמציע לא מעט אך בפועל אני בספק אם הוא מצליח לעורר עשירית מההתרגשות כמו האייפון גם אם על הנייר הוא מציע יותר. יכול מאוד להיות שזה כלי רב עוצמה אך האם אנשים יזהו אותו כאשר תניח אותו על שולחן בפאב? האם הוא ירגיש אופנתי? אפל מוכיחים לנו פעם אחר פעם שהשיקולים הללו חשובים לא פחות מכל פיצ'ר טכנולוגי זה או אחר והם כמובן לא היחידים. אנשים כל הזמן מעדיפים להוציא יותר כסף על דברים שגורמים להם להרגיש טוב יותר ממוצרים אחרים לא פחות טובים מבחינה פונקציונאלית שאינם מגרים את הרגשות באותה צורה (ע"ע בגדי מעצבים).

    מורד, בהחלט מדובר בשוני תרבותי מאוד ברור. אתה צודק בהחלט. פשיעת רחוב היא בעיה רצינית ובזמנו קראתי למשל שבניו-יורק שודדים חיפשו במיוחד אנשים עם אזניות לבנות. ישנם הרבה איזורים בלונדון (בייחוד אחרי חצות) שעדיף בהם לא להוציא את הידיים מהכיסים ולחשוף מסך רב-מגע :) לפטופים אגב הם גם מגנט רציני לשודדים.

    קראתי את המחקר שהפנת אליו כאשר הוא התפרסם והוא מעלה כמה נקודות מעניינות וכפי שסיכמת הוא לוקח בכל הקשור לחוויה והאופן בו הוא גורם לאנשים להרגיש. אתמול תוך כדי שיחה עם ידידים בפאב שלפתי את האייפוד בכדי להראות כמה צילומים והתגובה היתה פשוט "וואו" וזה אומר הכל מעט מוצרים יכולים להקסים אנשים ולדגדג אותם בצורה כזאת.

    אני חושב שיש הבדל עצום בין לשלוף איזה נוקיה 800 שמקרין גאדג'טיות לבין אייפוד או אייפון שמקרינים סטייל, שובבות וכיף. הבדל של יום ולילה בחוויה.

  6. 17/02/2008 בשעה 17:09 אדם

    טיפ קצר – על מנת לא לשלוף את האייפון על מנת להעביר שיר, לחץ לחיצה כפולה על הכפתור שנמצא על האזניות (לפחות בגרסאת האייפון עם הדיבורית).

    קיים גם פתרון לבעיית העברית, אני מציע לחפש מעט ברשת על כך.

  7. 17/02/2008 בשעה 17:21 אמיר דותן

    אני משתמש באוזניות רגילות כך שהאופציה הראשונה שתיארת לא ממש תופסת במקרה שלי. גיגלתי במשך כמה דקות לגבי עברית אך לא מצאתי משהו קונקרטי שלא מלווה בכמה אזהרות שדי מוציאות את החשק להתעסק עם זה. אם אתה מכיר משהו שעובד אשמח לשמוע. תודה רבה.

  8. 21/02/2008 בשעה 16:25 הירנוט

    מעניין אותי איך הסתדרת עם המקלדת של הטאצ'..

  9. 21/02/2008 בשעה 17:11 אמיר דותן

    יותר טוב ממה שציפיתי ומהר מאוד היה לי ברור שאני לא אכתוב עליה פוסטים או את האוטוביוגרפיה שלי. עדיין יש לי "טעויות" הקלדה אך בגלל שמדובר באינפוטים קצרים כמו כתובת של אתר או סטטוס בפייסבוק זה נסבל ולא מחרפן יתר על המידה. מאוד תלוי הקשר לדעתי.

  10. 16/03/2008 בשעה 6:55 בעז

    היי אמיר
    למיטב ידיעתי יש ל-i-digital, המשווק של Apple בישראל, גרסה של touch התומכת בעברית.
    נסה להשתדרג באמצעותם.
    בעז

  11. 16/03/2008 בשעה 11:56 אמיר דותן

    תודה בעז. אני אבדוק את העניין. נראה לי תמוה מאוד שאפל עצמה לא מאפשרת עדכוני שפה.

  12. 16/03/2008 בשעה 12:49 מיכל

    בהחלט אפשר לשמוע שירים שנמצאים על האייפוד דרך האייטיונס. לפחות אני יכולה.

  13. 16/03/2008 בשעה 12:58 אמיר דותן

    נפתרה התעלומה – זה עניין של סימון אפשרות ניהול התוכן בצורה ידנית או על ידי סינכרון. עד האייפוד הזה הייתי עושה את כל ידנית אך בגלל שפה מדובר בעבודה עם תמונות וקטעי וידאו סינכרון ידני היה נראה אופציה נחה יותר. לא ציפיתי שסינכרון ישפיע בצורה כזאת על האפשרות לנגן את התוכן שכבר קיים על האייפוד עצמו. אני עדיין לא בדיוק רואה את הקשר וחושב שברגע שמישהו מנסה ללחוץ על הרשימה האפורה מן הראוי שתהיה הודעה שתסביר שלא ניתן לנגן את התוכן כל עוד האופציה Manually manage music and videos אינה מסומנת תחת טאב ה-Summary.

RSS לתגובות לפוסט זה

הוספת תגובה