RSS לפוסטים RSS לתגובות 228 מאמרים ו- 1,988 תגובות עד כה מאז 2005

קבוצות מיקוד – יעדים ואתגרים

קבוצת מיקוד היא שיטת מחקר איכותנית שכיחה ומקובלת המספקת מגוון דיעות בפרק זמן קצר יחסית תוך כדי ניהול דיון מבוקר בו מנהל הדיון מכוון את השיח, מעלה נקודות להתייחסות ודואג שהאווירה תהיה פרודוקטיבית. כחלק מעבודת גילוי הדרישות המתמשכת של APOSDLE אנו עורכים בזמן האחרון מספר קבוצות מיקוד בחברות המוגדרות כקהל יעד פוטנציאלי של המערכת בכדי לשמוע מה העובדים חושבים עליה והאם היא יכולה להתאים לסביבת העבודה שלהם מבחינה אירגונית, תהליכים ואופי העבודה שלהם. לא פחות חשוב ומעניין הוא ללמוד באופן כללי איך אנשים עובדים, מתקשרים, לומדים וחולקים ידע ומידע אחד עם השני.

כמו הרבה שיטות מחקר, קבוצת מיקוד נשמע דבר פשוט ("מכניסים אנשים לחדר ומדברים איתם") כאשר ההפך הוא הנכון גם מבחינת איסוף המידע והניתוח שלו לאחר מכן. ביום חמישי ערכנו קבוצת מיקוד בחברת ייעוץ בתחום אינטראקציית אדם-מחשב ומצאנו את עצמנו שני אנשים בחדר ישיבות מול עשרה עובדים מהם ביקשנו להגיב על פיצ'רים שונים של APOSDLE ולהתייחס אליהם בהקשר של העבודה שלהם.

הוקצבה לנו שעה והדיון היה מאוד מעניין ופורה. היה מעניין לשמוע כיצד העובדים בחברה רואים את APOSDLE ככלי ניהול פרוייקטים במובן מסויים היות והלימוד הקונטקסטואלי שהמערכת מציעה בנוי על סמך תהליכים שיטתיים הממודלים כך שכל פיסת מידע מקושרת באמצעות רשת סמנטית. ברגע שהם ראו תיאור תהליך עם פעילויות שונות הם כמעט מיד חשבו על התועלת מעבר ללימוד ונקודה מעניינת שעלתה היתה האם וכיצד APOSDLE יכול להציע חומרי עזר על סמך פרק הזמן שיש לעובד. כך למשל, אם העובד צריך ללמוד כיצד לעשות משהו כחלק מהתהליך תחת דדליין מתקרב אז חומרי העזר יהיו קצרים יותר למשל.

היעדים

היעד המרכזי בקבוצת מיקוד הוא כמובן לעורר דיון עם כמה שיותר משתתפים תוך כדי יצירת אווירה חיובית בה אנשים מרגישים נח להגיד את דעתם. זה לא תמיד דבר פשוט כאשר לוקחים בחשבון דינמיקה קבוצתית ואת נושא הדיון. יכול להיות שהוא לא ממש מעניין או מובן לאנשים והם לא מרגישים שיש להם משהו משמעותי לתרום. זה גם תלוי מאוד האם מדובר בקבוצת של אנשים שמכירים אחד את השני או קבוצה של זרים שלא נפגשו לפני הסשן. לכל אפשרות יש את היתרונות והחסרונות שלה כמובן.

תחום ההתעסקות העיקרי שלנו במרכז לעיצוב אינטראקציית אדם-מחשב ב-City University הוא גילוי, ניתוח וניהול דרישות במגוון פרוייקטים, וכפי שציינתי, המטרה של קבוצות המיקוד הללו הוא לגלות דרישות נוספות שיעזרו לתכנן את האב טיפוס השלישי והאחרון של APOSDLE לפני שהפרוייקט מסתיים בשנת 2010. גילוי דרישות הוא תהליך מסובך שדורש הרבה יצירתיות ויכולת ניתוח מכיוון שבמקרים רבים שיטות כמו קבוצת מיקוד מספקות דרישות מרומזות בצורה עקיפה.

אנשים אולי לא יגידו בצורה ישירה שהם יצטרכו שהמערכת תהיה זמינה ממכשיר נייד אך הם כן יתארו איך הם נמצאים חלק נכבד מהזמן שלהם בעבודה מחוץ למשרד הרחק מהמחשב השולחני. לפיכך היעד בקבוצת מיקוד, וגם ראיונות, הוא לגרום לאנשים לספר ולתאר מה הם עושים ומהם הקשיים איתם הם נאלצים להתמודד בשיגרת היומיום. אין פסול בלשאול שאלות ישירות כמו "מה הייתם רוצים לראות במערכת מהסוג הזה?" אך אסור שהן יהיו העיקר כי הרבה פעמים משתמשים לא יודעים מה הם רוצים ואפילו לא מהם צריכים – הם יודעים מה הם עושים, וגם זה לא תמיד נכון ומדוייק.

בהיבט הזה, חשוב לזכור שדרישות יכולות להיות ישירות (Explicit) או עקיפות/מרומזות (Implicit/Implied) והתפקיד של מנתח הדרישות במקרה הזה הוא לגרות דיון ממנו אפשר יהיה לזהות בעיות ולחשוב על פתרונות אפשריים. פעמים רבות אנשים לא חושבים שיש להם בעיה עד שמציעים להם פתרון. באותה נשימה יש כמובן לציין שזה גם די שכיח להמציא פתרונות לבעיות שפשוט לא קיימות.

האתגרים

אחד האתגרים הגדולים בניהול קבוצת מיקוד הוא תיעוד החומר שמצטבר. הפתרון האידיאלי הוא להקליט ולצלם בוידאו את הסשן אך זה לא תמיד אפשרי מטעמים לוגיסטים, משפטיים וכו'. מהסיבה הזאת נאלצנו להשתמש בכלי כתיבה ובעוד אני תיעדתי כל משפט במחברת, העמית שניהל את הדיון כתב רעיונות מרכזיים ומילות מפתח על יריעות נייר גדולות. זאת פעילות לא פשוטה כאשר מדובר בעשרה אנשים וצריך גם לתעד מי אמר מה. אנשים לעיתים משלימים או מתפרצים למשפטים של אחרים שגם ככה נוטים לשנות את הניסוח והתוכן של מה שהם אומרים שלוש פעמים בשניה.

קל מאוד כאשר מתעדים את הסשן בכתב ללכת לאיבוד או להשאר מאחור. זה יכול לקרות בייחוד אם הדיון תוסס ומספר אנשים משתתף ותורם חוות דעת ורעיונות. לייצר את האווירה הזאת ולהעיר אנשים זה לא פשוט וזה התפקיד של מי שמנהל את הסשן לוודא שאנשים מעורים ומגלים עניין אחרת קבוצת המיקוד הופכת לסוג של פרזנטציה מביכה. תוך כדי הכתיבה עצמה קשה מאוד להוסיף תיאורים ניתוחיים כמו מה יכולה להיות המשמעות של ציטוט מסויים. הכתיבה עצמה היא חצי ציטוט חצי ניסוח מחדש של מה שנאמר כדי שהמשפט יהיה הגיוני.

המטרה היא לתעד את מה שנאמר ולא לנתח כך שהשאיפה היא לכלול כמה שיותר ציטוטים מדוייקים. זה לא קל כשאנשים עוצרים תוך כדי משפט, חושבים קצת, מישהו אומר משהו ואחרי שלוש שניות הם מתחילים אותו מההתחלה. התוצר הסופי הוא אוסף משפטים קצרים שקל מהר לשכוח באיזה הקשר הם נאמרו אם לא מתחילים להקליד אותם מהר ולרשום לצידם הסבר כלשהו בכדי שיהיה אפשר לנתח אותם בצורה יעילה לאחר מכן. כמו שיטות מחקר איכותניות אחרות, קבוצות מיקוד מייצרות הרבה טקסט שצריך לקרוא ולנתח. בניגוד לשיטות כמותיות אי אפשר פשוט להזין את המספרים לאקסל, להפעיל כמה פונקציות ולייצר כמה גרפים צבעוניים.

קבוצת המיקוד ביום חמישי היתה מאוד פרודוקטיבית ושבוע הבא ממתינה לי עבודת הניתוח. מאוד חשוב לנו להציג את המערכת בפני עובדים בחברות שונות וללמוד איך הם רואים את APOSDLE וכיצד הם לומדים דברים תוך כדי העבודה. כל פגישה שכזאת מספקת המון חומר למחשבה והאינטראקציה עם משתמשים פוטנציאלים היא תמיד חוויה שאני ממליץ עליה בחום.

4 תגובות על “קבוצות מיקוד – יעדים ואתגרים”

  1. 15/03/2008 בשעה 20:52 אסף

    פוסט מעניין
    אבל סתם רציתי לדעת למה לא הקלדת את מה שהאנשים דיברו ?
    השתמשת במחברת ?

    אולי אפילו לשכור קלדן לשעה של עבודה, זה לא כזה יקר ואני לא חושב שיש בעיות משפטיות עם הדבר הזה.

    נ.ב, בעברי אני עסקתי במקצוע הקלדנות גם בפגישות גדולות של 20 30 אנשים, וקלדן טוב יכול להשתלט לפחות על הרעיונות העיקריים שנאמרים.

  2. 15/03/2008 בשעה 21:02 אמיר דותן

    שאלה של הרגל ונוחיות. אין שום סיבה מדוע לא להקליד. אני מקליד מאוד מהר אך מעדיף את הנוחות, המהירות והקלילות של כתיבה במקרים כאלו בהם אפשר פשוט לשבת בנוחיות עם משהו מאוד קל על הרגליים. בנוסף, אני חושב שרעש הקלדה בזמן שמישהו מדבר יכול אולי להיות קצת מסיח דעת ויש משהו הרבה יותר סמוי בכתיבה.

    קלדן נשמע רעיון טוב אך זה לא משהו ריאלי מבחינתנו כי חשוב לנו שיהיו שני אנשים מהצוות בכל פגישה ולא תמיד מתאפשר מבחינת שטח מקום פיזי להגיע עם מישהו נוסף. יש גם היבט משפטי של חשיפה להיבטים שונים של הפרוייקט ובשורה התחתונה, חרף האתגרים שציינתי אנו מצליחים בהחלט להשתלט על הרעיונות העיקריים ולתעד אותם בשני אמצעים לפחות כל פעם. בשביל קבוצת מיקוד עם 5-8 אנשים (גודל אופטימאלי) לא צריכה להיות בעיה למישהו מיומן לעמוד בקצב.

  3. 15/03/2008 בשעה 22:32 לימור

    אני לא מבינה מדוע לא להיעזר במכשיר הקלטה, הרבה יותר פשוט ונוח. תמיד אפשר לחזור ולשמוע את הציטוטים שנאמרו, ולא נכתבו במדוייק, ובדרך לשמוע עוד משפטים ומילים שנזרקו באוויר והתפספסו.
    אם מדובר בחמישה אנשים, ניתן בכלל לוותר על הכתיבה. כשמתמללים את השיחות כמה ימים אחרי, אפשר בהחלט לסמוך על הזיכרון.
    לקבוצות מיקוד יש יתרונות רבים, אני תמיד חושבת שצריך להוסיף ראיון אחד על אחד, למרות שבוודאי מבחינת היקף- אתם מעדיפים שיטה זו.

  4. 15/03/2008 בשעה 22:41 אמיר דותן

    לימור, כפי שציינתי "הפתרון האידיאלי הוא להקליט ולצלם בוידאו את הסשן אך זה לא תמיד אפשרי מטעמים לוגיסטים, משפטיים וכו’." מדובר בחברות שאנחנו יוצרים איתן קשר ומזמינים את עצמנו אליהן כך שאנו משתדלים להיות כמה שפחות מאיימים וליצור אווירה משוחררת. הקלטת סשן זה מאוד נח לחוקרים לפעמים אך לא למי שמשתתף בקבוצה עצמה. לתמלל הקלטה זה סיפור לא פשוט בכלל בטח ובטח כאשר מדובר בשיח רב משתתפים.

    אני לא בטוח שהזמן שזה לוקח והתסכול האישי מהצורך להעביר את הנגן חמש פעמים אחורה כל כמה שניות (מנסיון) בשביל להבין מי אמר מה שווה את זה. סה"כ ברגע שמדובר בצוות מיומן שכותב מהר ויודע לזהות ולתעד את מה שנאמר בצורה טובה לא צריכה להיות בעיה.

    ראיונות הם כמובן שיטה מצויינת בעיקר בגלל שהמרואיין לא מוקף באנשים אחרים ששומעים את מה שיש לו להגיד חוץ מהמראיין אך מדובר בהשקעה ניכרת של זמן לעומת קבוצת מיקוד ובמקרה שלנו זאת לא ממש אופציה. אנחנו יותר מעוניינים באיזשהו רושם והתייחסות כלליים לצד כמה אנקדוטות ממקום העבודה כך שקבוצת מיקוד של שעה וקצת עובדת יופי בשבילנו.

RSS לתגובות לפוסט זה

הוספת תגובה