RSS לפוסטים RSS לתגובות 228 מאמרים ו- 1,988 תגובות עד כה מאז 2005

האתר חזר .. וגיחה לגרמניה

אחרי כמה ימים מורטי עצבים האתר חזר לפעילות הרגילה אחרי שהתקייה הראשית עם כל התכנים פשוט נעלמה מהשרת. חברת האיחסון שטרחה לענות אחרי שהמטרתי מיילים לכל כיוון ובפעם המי-יודע-כמה הבעתי מורת רוח ותסכול מרמת השירות וזמן התגובה הבלתי נסבל של בקשות תמיכה קריטיות, טענה שהתיקייה נמחקה "בצד הלקוח" או ש-"היתה בעיה".

אני אנצל את הודעת המערכת הזאת לעדכון מקצועי ואספר שאתמול העברתי כמה שעות בגרמניה אצל אחת החברות המעורבות בעבודה על APOSDLE בכדי לתעד את סביבת העבודה ולדבר עם אשת הקשר שלנו שם על המנגונים החברתיים והארגוניים עליהם אנו עובדים. זה היה יום די הזוי ומצאתי את עצמי מתעורר בארבע לפנות בוקר, תופס רכבת לשדה התעופה בחמש וממריא לפרנקפורט-האן בשבע כאשר משם הגעתי במונית אחרי שעה וחצי לדארמשדט לביקור שנמשך שעות ספורות ואז את כל הדרך בחזרה וכל זה בזמן לראות את המשחק של ליוורפול נגד צ'לסי בשמונה בערב בפאב ליד התחנת רכבת.

הביקור היה מאוד מעניין וכמו בביקור באוסטריה לפני חודש וחצי, חברה שהיתה שם באין ספור מסמכים הפכה למבנה חי ונושם עם אנשים אמיתיים. יש לזה השפעה מכרעת וכל ההתייחסות שלי אל שתי החברות הללו השתנתה לגמרי והן נראות לי לראשונה כיישויות נפרדות שאי אפשר פשוט להגדיר כ-"סביבה עסקית". בעוד החברה האוסטרית היתה חברת ייעוץ עם עשרה עובדים, הפעם היה מדובר בארגון המעסיק מאה עובדים התומכים בגופים עסקיים בדרכים שונות.

השוני היה מאוד ברור ובעוד החברה הראשונה היתה שלושה משרדים די אופנתיים ומטבחון השניה תפסה בניין שלם עם שלוש קומות. התרבות האירגונית היתה שונה והאווירה בגרמניה היתה יותר רשמית והעובדים תוארו כשמרנים שלא בדיוק רצים לחבוק טכנולוגיה חדשה. היתה לכך השפעה קריטית על האופן בו אנשים עובדים, מתנהלים ומשתמשים בכלים טכנולוגים. אתרים מסויימים חסומים לעובדים וישנו דגש רב על אבטחת מידע שמגביל שימוש במחשבים אחרים מעבר למחשבים בעבודה.

מכיוון ש-APOSDLE תומך באינטראקציה חברתית לצורכי פתרון בעיות ולמידה תוך כדי העבודה מעניין לחשוב כיצד היבטים חברתיים שונים יבואו לידי ביטוי בחברה קטנה ודי טכנולוגית לעומת חברה גדולה ושמרנית יותר. המערכת מציגה למשתמש רשימת אנשים בארגון שיש להם את הידע שחסר למשתמש ואחד הנושאים שמעסיקים אותי הוא האם וכיצד אנשים בארגונים גדולים ירגישו נח ליצור קשר עם עובדים שהם לא מכירים, או לא מכירים מספיק טוב.

בחברת הייעוץ הקטנה באוסטריה כולם היו מאוד מיודדים ונפגשנו לעיתים מאוד קרובות וניתן להניח שהם ירגישו די נח ליצור קשר אחד עם השני אם וכאשר המערכת תציג בפניהם רשימה של אנשים בעלי ידע רלוונטי בארגון. מבחינת איפיון המערכת אחד הדברים שאני בוחן הוא איך ניתן לעודד משתמשים להרגיש מספיק נח לפנות אל מישהו זר בארגון. מבחינת שיתוף ידע בארגון יש לכך תועלת רבה אך אי אפשר להתעלם מהסיטואציה החברתית הקיימת. דוגמא קלאסית למנגנון חברתי שיכול אולי לספק מענה כלשהו יכול להיות חיווי של קרבה חברתית כפי שניתן למצוא ב-LinkedIn ופייסבוק ("דני חבר של החבר שלך משה").

הגיוון הרב שנמצא למצוא בסביבה ארגונית העוסקת בעבודה מבוססת תהליכים מאוד מוגדרים (קהל היעד של APOSDLE) מעלה הרבה שאלות בכל הקשור לגנריות של המערכת וכיצד היא יכולה להתאים לארגונים גדולים וקטנים כאחד. יכול להיות שכל סביבה תמצא את השימושים שיותר רלוונטים עבורה או שהמערכת פשוט לא תתאים למקומות מסויימים. אלה הם חלק מהדברים שאנו בוחנים באמצעים שונים כגון יומני משתמשים, קבוצות מיקוד וביקורים כמו זה שתארתי.

4 תגובות על “האתר חזר .. וגיחה לגרמניה”

  1. 24/04/2008 בשעה 7:50 שיר אלוני

    שלום אמיר,

    נראה שיש לסווג את המשתמשים במערכת לקבוצות. כל משתמש יכול להשתייך לקבוצות שונות, השונות במידת הקרבה שיש בין המשתמש לבין חברי הקבוצה. הוא יכול לשלוח פניה לקבוצה בה הוא מכיר מקרוב את חבריה או לקבוצה בה אינו מכיר אף אחד.

    האם למשתמש מודל מנטאלי דומה לכך?
    האם הוא מקבל החלטה על סוג התוכן וסוג הפניה בהתאם לתפיסתו את חברי הקבוצה?
    האם מתנהג שונה בקרב קבוצות בהן הוא מוכר לבין קבוצות בהן הוא יכול לשמור על אנונימיות (למשל: "לצאת טיפש") ?

    -שיר

  2. 24/04/2008 בשעה 10:03 אמיר דותן

    רשימת הדרישות של המערכת כולל תמיכה באפשרויות חברתיות כמו סיווג לקבוצות וקירבה חברתית. הפניה היא לאנשים בודדים ולא לקבוצה ולדעתי זה הכיוון הנכון כי הרבה יותר קל להתעלם מהודעה שנשלחת לקבוצה של אנשים מאשר הודעה אישית. המחשבה המיידית היא "מישהו אחר יענה" בייחוד בסביבת עבודה בה זמן הוא משאב מאוד יקר. מה שאותי מעניין במיוחד היא כיצד התרבות האירגונית, ובמידה מסויימת התרבות הלאומית, משפיעה על הנכונות והאופן בו עובדים עושים שימוש בכלים חברתיים בייחוד מאחר ובמשרד המודרני קיימים אמצעי תקשורת קלאסים ואפשר כמובן לקפוץ למשרד ליד.

    ההתרשמות שלי משיחות עם אנשים וקבוצות מיקוד היא שלא משנה כמה הטכנולוגיה תהיה מתקדמת בהרבה מקרים שיחה פנים מול פנים הרבה יותר אפקטיבית בייחוד במקומות שמרניים יותר בהם לא לכל עובד יש חשבון פייסבוק ומסנג'ר פתוח ברקע. עובדים בחברה לומדים להכיר את המומחים בתחומים השונים או האנשים שישנה סבירות גבוהה שהם ידעו את התשובה לשאלה ופשוט ניגשים אליהם. אני תוהה עד כמה מערכת טכנולוגית יכולה למסד תהליך טבעי שכזה ולכמת מרכיבים כמו ידע בכדי לשלוף שמות של אנשים שיש להם את הידע הנדרש לבעיה נתונה.

    מבחינת מודל מנטאלי, אני מאמין שגם העובדים בחברות השמרניות יותר שלא בדיוק לוקחים חלק במהפכת הרשתות החברתיות מודעים לקונספט מיישומים כמו אאוטלוק לדוגמא (אנשי קשר). אופן הפניה צריך להיות גמיש מספיק בשביל לקחת בחשבון רמות שונות של קרבה חברתית ופורמאליות וזהו אחד הדברים שקשורים לעבודה שלי על הפרוייקט. אני מאוד מסכים ש"לצאת טיפש" זהו עניין מהותי במערכת למידה בזמן העבודה מכיוון שהיעדר ידע יכול בקלות להתפרש כחוסר מקצועיות מצד העובד בייחוד אם פער כלשהו נחשף למנהל. הדילמה היא שמצד אחד למידה בזמן העבודה יכולה להיות סימן למוטיבציה ונכונות ללמוד ולהתפתח, אך באותה נשימה יכולה להראות כסימן חולשה. זה תלוי כמובן בסיטואציה, בחומר הנלמד, הלומד והסביבה החברתית.

  3. 24/04/2008 בשעה 17:21 שיר אלוני

    ההערה שלי הייתה לאופן הגדרת המשתמשים בניתוח השימושים.
    לדעתי יהיה הבדל גדול באופי השימוש ובשפת הניסוח כאשר (למשל):
    1. ההודעה מתפרסמת בקרב עובדים שמכירים אותי
    2. ההודעה מתפרסמת בקרב עובדים גבוהים ממני בארגון
    3. ההודעה מתפרסמת במקום בו לא מכירים אותי כלל וסיכוי נמוך שיזהו אותי

    מכאן שמטרות מפרסם ההודעה יהיו שונות. למשל:
    1. לההפך למומחה תוכן בולט
    2. לסמן אותו לקידום
    3. לקבל תשובה לשאלה

  4. 24/04/2008 בשעה 17:29 אמיר דותן

    מקובל עלי רק שהמערכת לא אופיינה כך. היא מציגה רשימה של אנשים שעל פי פרופיל המשתמש שלהם יש להם את הידע הדרוש בשביל לבצע מטלה כלשהי וכל אחד מגדיר כיצד אפשר ליצור איתו קשר (טלפון, מייל, פנים-מול-פנים וכו') וכך המשתמש מחליט אם מי וכיצד הוא ייצור קשר. מה שאת מתארת מזכיר את מודל השאלות-תשובות בלינקדאין עם התחשבות בהיבטים אירגוניים מתבקשים. הנקודה היא שבפועל אנשים שולחים מייל לרשימת תפוצה, קופצים למשרד ליד, מבררים בטלפון או שואלים שאלות בזמן ארוחת הצהריים והאפקטיביות של מערכת ממוחשבת שכביכול מנסה למסד את התהליך הזה לא ברורה. יש פה כמובן עניין של תקופת הסתגלות, תרבות אירגונית, מחוייבות של ההנהלה וגורמים רלוונטים אחרים.

RSS לתגובות לפוסט זה

הוספת תגובה