RSS לפוסטים RSS לתגובות 228 מאמרים ו- 1,989 תגובות עד כה מאז 2005

TouchWall – מיחשוב מבוזר ובעיות שמישות פוטנציאליות

כמה חודשים אחרי שהצליחה להוציא מאיתנו Wow וכמה טיפות ריר בזוית הפה עם ה-Microsoft Surface, מייקרוסופט הציגה בשבוע שעבר את ה-TouchWall שהופך למעשה קיר למחשב הנשלט על ידי מגע ישיר ללא תיווך של עכבר או מקלדת. בכך למעשה אנו עדים להתממשות החזון של מארק וואייזר שטען שבמאה העשרים ואחת מחשבים יהיו בכל מקום במספר גדלים בלי שנשים לב אליהם או שנחשוב עליהם כמחשבים. בשלהי העשור הראשון של המאה אפשר לפסוק שהוא צדק וכאשר בוחנים מוצר כמו ה-TouchWall אי אפשר שלא לתהות כיצד תראה חווית השימוש במחשב כזה.

מיחשוב מבוזר (Ubiquitous Computing) הוא תחום רחב שמעלה הרבה סימני שאלה בכל הקשור למערכת היחסים הסבוכה בין בני-אדם וטכנולוגיה המקיפה אותם 24 שעות ביממה ויכולה לעקוב, להתריע, לזהות ולתקשר עם תתי-מערכות שונות כחלק מרשת מסועפת וחכמה. פרטיות ואתיקה הם רק חלק מהנושאים שעולים בדיונים על בתים חכמים, ערים חכמות ואני ממליץ בחום למי שמתעניין לקרוא את הספר של אלן גרינפלד Everyware: The Dawning Age of Ubiquitous Computing או לצפות בהרצאה שלו הפרושה על פני שמונה חלקים ביוטיוב.

מארק וואייזר טען שבמאה העשרים ואחת מחשבים יהיו בשלושה גדלים: tabs, pads ו-boards ולכל משתמש יהיו כמה מחשבים כאלו במקום המודל של המאה העשרים בו לכל משתמש יש מחשב אישי אחד. מהבחינה הזאת מיחשוב מבוזר מוגדר כתפיסה השלישית של מיחשוב כאשר התפיסה הראשונה היתה מחשב אחד להרבה משתמשים (Mainframe Computing) והתפיסה השניה היתה מחשב אחד למשתמש אחד (Personal Computing). כאשר אנו מסתכלים היום על אנשים אוחזים טלפון נייד, לפטופ, אייפוד, מצלמה, מחשב אישי, מכונת כביסה חכמה ומכונית שמתריעה על סכנה במקרה ירידה מהשוליים ברור שאנו כבר שם וגם אם אנחנו לא חושבים על זה, אנו מוקפים במחשבים כל היום בכל מקום.

עד היום ראינו בעיקר מחשבים בגדלים של ה-tabs וה-pads אך מוצרים כמו Surface ו-TouchWall משלימים את התמונה עם בואם של הלוחות הגדולים והממוחשבים. כולם קיימים טכנולוגית מעל שני עשורים לפחות אך כעת אנו רואים אותם מתחילים לאט לאט לחלחל אל המיינסטרים. כמו תמיד, יעברו עוד כמה שנים עד שמשתמשים בודדים יוכלו לרכוש את הטכנולוגיה היקרה אך כבר היום ניתן למצוא אותה בחנויות והנקודה היא שאנשים יתחילו לבוא איתה במגע, בין אם בעבודה או כצרכנים לדוגמא, וכאשר צופים בקטע הוידאו הבא הממחיש את העבודה עם ה-TouchWall עולות מספר שאלות בנוגע לשימוש יומיומי במוצרים מהסוג הזה.

ההבדלים המהותיים בין מחשוב לוח מהסוג הזה למחשוב "מסורתי" הם שהמשתמש צריך לעמוד ולהשתמש בידיים בצורה הרבה יותר מאומצת מכפי שהכרנו עד כה. שטח המחשב דורש לעיתים תנועה ותנועות ידיים קיצוניות יותר מהזזה של עכבר או הקלדה. המחשב אולי אינו דורש שהמשתמש יהיה בכושר גופני טוב אך בהשוואה למחשבים שאנו מכירים כיום, עבודה לאורך זמן עם לוח כזה תדרוש ממשתמשים יכולות פיזיות אשר אינן נדרשות כיום.

האם זה אומר שמשך העבודה הרציפה עם מיחשוב כזה תהיה קצרה יותר מכפי שאנו מכירים כיום? האם משתמשים יצטרכו לשבת בשלב מסויים? אם כן, כיצד זה ישפיע על יכולת האינטראקציה שלהם עם הלוח הגדול? האם במקום בעיות פרקים כתוצאה מהקלדה ותנועות עכבר נאלץ להתמודד עם בעיות פיזיות חדשות?

החזון הטכנואוטופי של וואייזר יוצר בעיות נגישות ושמישות חדשות שחשוב לעלות על פני השטח ולבחון. אלה בעיקר רלוונטיות למיחשוב קיר ופחות למחשבים קטנים בגודל של לפטופ ואייפוד. המעבר למשטחי מיחשוב שנשלטים לעיתים על ידי מחוות גוף כפי שאפשר לראות בסרט Minority Report דורש מהמשתמש להיות יותר אקטיבי. זה עובד יופי במקרה של מוצר כמו ה-Wii המצוין של נינטנדו אך ההבדל הקריטי הוא שמדובר במוצר שנועד לכיף ובידור ולא כלי עבודה. ה-TouchWall, שיכול להוות סביבה למשחק, מוצג כמו Surface ככלי עבודה הנועד בראש ובראשונה לאיחזור וניהול מידע בצורה ויזואלית ואינטואיטיבית. האם זהו משהו שאפשר לעשות במשך תשע שעות על הרגליים עם תנועות יד רחבות? נחיה ונראה.

8 תגובות על “TouchWall – מיחשוב מבוזר ובעיות שמישות פוטנציאליות”

  1. 18/05/2008 בשעה 15:01 עידן

    אחת הנקודות שלא הזכרת וגם לא מודגמת בסרטון המצורף אבל קיימת ב"קיר" של מיקרוסופט, שהיא יתרון ענק ושיפור טכנולוגי גדול: הממשק, שדומה לממשק ה-iPhone וממשקים דומים, מסוגל – בניגוד לממשקים דמויי ממשק ה-iPhone – לעבוד עם מספר נקודות מגע במקביל.

    ב-iPhone, למשל, המכשיר יודע לבחון מרחק בין 2 אצבעות (2 נקודות) וע"י כך להגדיל או לסובב תמונה עפ"י 2 נקודות המגע. במידה וה-iPhone יקבל יותר מ-2 נקודות מגע הוא לא יבצע את הפעילות הנכונה.

    ב"קיר" של מיקרוסופט יכולים לעמוד 2 אנשים שונים ובו זמנית – במקביל – לסובב או להגדיל תמונות על אותו הקיר. המכשיר למעשה מקבל 4 נקודות מגע שונות (כשהוא לא "מודע" לכך שהנקודות שייכות ל-2 אנשים שונים. מבחינת הקיר מדובר ב-4 ידיים שהן 4 נקודות מגע שונות). המכשיר יודע לסובב או להגדיל את התמונות של כל אחד מהאנשים בלי "להתבלבל" בין הידיים היות והמכשיר גם "יודע" מהן התמונות ומהו הרקע במסך שמוצג (כך שאם יעמוד אדם אחד מול "קיר" שמציג מספר תמונות וישים 2 אצבעות על אותה תמונה וירחיק את האצבעות זו מזו – התמונה תגדל. אם אותו אדם ישים 2 אצבעות על 2 תמונות שונות וירחיק את האצבעות זו מזו – 2 התמונות יגררו על המסך ויזוזו עם כיוון תנועת האצבעות אבל התמונות לא יוגדלו).

  2. 18/05/2008 בשעה 15:07 אמיר דותן

    עידן, המולטי-טאצ'יות היא ללא ספק מאפיין חשוב שכפי שציינת, מאפשר גם עבודה שיתופית מהסוג שלא ניתן ליצור עם שני עכברים או שתי מקלדות המחוברים לאותו מחשב. דווקא בסרטון מודגמת מחוות הזום-אין והזום-אאוט שמתאפשרת על ידי עבודה עם שתי ידיים במקביל. השיתופיות האפשרית גם מעלה לדעתי כמה שאלות בנוגע לחווית משתמש, חלוקת תפקידים ותפיסת חלל ושטח. אנשים רגילים לעבוד על המחשב לבד באופן כמעט אינטימי מול מסך בעזרת עכבר ומקלדת, כיצד הם יתמודדו עם זה שהקולגה "גונב" להם קצת מהמסך? בכל מקרה, מה שכיוונתי אליו היתה חווית השימוש שדורשת עמידה לאורך זמן ותנועות ידיים רחבות בכדי לשלוט בשטח כל כך גדול ביחס למסכי ה-19 עד 21 אינץ'.

  3. 18/05/2008 בשעה 15:18 אחיחי

    לא בטוח שהבנתי מה ההבדל בין זה לבין ה-Surface. זה נראה כמו סארפייס שתלוי על הקיר (יהיה מצחיק אם אלה שתי מחלקות במיקרוסופט שבונות את אותו מוצר, בזווית שונה).

    לגבי נגישות, נראה לי שחשוב להבדיל בין מסכי מגע לבין מה שראינו במיינוריטי ריפורט. מה שמוצג בווידאו כאן למעלה אכן לא נראה נוח במיוחד; אבל שליטה נוסח טום קרוז, נאמר ולא היתה נעשית במחוות דרמטיות (כמו שהפורמט הקולנועי מחייב), אלא באמצעות תנועות ניצוח עדינות עם האצבעות, נראית לי בהחלט כמו ייעול תפוקתי בהשוואה לעכבר.

    אגב: גם בהשוואה לדבר המוזר הזה (זהירות, PDF):

    http://www.tcl.tk/community/tcl2007/papers/Stanley_Driskell/spider_061009.pdf

  4. 18/05/2008 בשעה 15:24 אמיר דותן

    אני מסכים שזה נראה כמו Surface שהדביקו לקיר ולכן התייחסתי אל שני המוצרים כמשטחי מחשוב הנופלים תחת אותה הגדרה של "לוחות" בהקשר של מיחשוב מבוזר, אך היתרון הבולט של ה-Surface לעומת ה-TouchWall היא היכולת להתממשק עם מוצרים ועצמים שמונחים על המשטח ולקשר בינהם (העברת צילומים ממצלמה לטלפון למשל). מטעמי כובד משיכה אני לא רואה איך זה קורה עם ה-TouchWall.

    למרות שבמוצר הזה מדובר במשטח רב-מגע ובמיינוריטי ריפורט מדובר על ממשק מחוותי בעזרת כפפת חיישנים, הקונספט של שליטה בעזרת תנועות ידיים רחבות הוא די זהה לדעתי ולכן מצאתי לנכון לציין את הדוגמא ההיא. בשני המקרים מדובר בממשקים יותר אינטואיטיבים עם פוטנציאל תפוקתיות כפי שציינת, אך השאלה העיקרית היא פרק הזמן שניתן להשתמש בממשק כזה ברציפות. מבחינת הדרישה הפיזית, אפשר לתפעל עכבר במשך שעות בלי להתעייף או להרגיש כאבים (אם כי זה אכן המצב לאורך שימוש מצטבר אצל אנשים רבים). אני לא בטוח עד כמה זה המקרה כאשר מדובר במשטחים גדולים מהסוג הזה, בין אם נוגעים בהם או משתמשים בכפפות וחיישני תנועה אחרים.

    תודה על הקישור. נראה מאוד מעניין.

    נ.ב

    שמחתי להתקל לראשונה בבלוג שלך. רוססת :)

  5. 18/05/2008 בשעה 17:08 יחזקאל

    פוסט יפה מאוד! אולי המחשבים האלו ייכנסו למשרדים כשכל עובד יחוייב להשתמש בהם פרק זמן מסוים כל יום, לשיפור הכושר. חוצמזה, הרבה יותר כיף לשחק כך סוליטר!

  6. 27/05/2008 בשעה 8:57 מורד שטרן

    בעיה – מה נעשה כשישעמם לנו בטירוף ? כבר לא נוכל לטפס על הקירות …

  7. 07/08/2008 בשעה 7:28 uri

    sorry for the English — tapping my I-phone.

    Small correction; I-phone supports more than two touch point simultanously.

    I think it'll be much more exciting when every surface becomes active, with nothing applied to it.

    The technology exists today, but requires equipment that will take some time to become household.

  8. 07/08/2008 בשעה 10:41 אמיר דותן

    בגלל זה הוא רב-מגע ולא דו-מגע :)

RSS לתגובות לפוסט זה

הוספת תגובה