RSS לפוסטים RSS לתגובות 228 מאמרים ו- 1,988 תגובות עד כה מאז 2005

על טעם ועל ריח בעיצוב – האומנם?

כאשר אנשים חווים דיעה על משהו שהם קולטים באמצעות החושים שלהם (רואים, שומעים, טועמים או מריחים) ומציגים התרשמות המנוגדת או שונה מזו שלנו, אנו נוהגים לומר בפייסנות חצי דיפלומטית "על טעם ועל ריח אין מה להתווכח" ומקבלים את העובדה שלא כולם שותפים לטעם שלנו. יש בכך אמת רבה כי כאינדיבידואלים, יש לנו העדפות שונות ואף על פי שאנו נולדים עם אינסטינקטים הישרדותיים (רתיעה מטעמים מרים וחמוצים למשל), לאורך השנים חלקנו מתגברים עליהם ואנו מרגילים את עצמנו להעריך למשל צלילים צורמים וטעמים חריפים שבגיל צעיר נרתענו מהם. כאשר אנו בוחנים עיצוב שגובש בכדי לשרת מטרות מוגדרות, האם עלינו לקבל בהבנה חוסר שביעות רצון כעניין של טעם שונה? לדעתי התשובה היא "לא".

כתבתי על אסתטיקה, שמישות ועיצוב בעבר כאשר הסקירה של הספר "עיצוב רגשי" מאת דונלד נורמן מהווה בסיס רעיוני עליו נחים כל הדיונים בנוגע ליחס בין שלושת המרכיבים הקשורים הללו. נורמן מתאר כיצד ההתייחסות שלנו כבני אדם לעיצוב מתחלקת לשלושה רבדים: הויסראלי (אינסטינקטים ביולוגים), ההתנהגותי (שמישות, האופן בו העיצוב פועל) וההתרשמותי (האופן בו העיצוב גורם לנו להרגיש כלפי עצמנו והדימוי שלנו שהוא יוצר בעיניי אחרים). כפי שאפשר להסיק, הקשר בינהם הוא הגיוני וכרונולוגי כאשר במגע עם עיצוב כלשהו אנו תוך חלקיק שניה מעבדים אותו ברמה הביולוגית (טעים, לא טעים, יפה, לא יפה, נעים, לא נעים) ואז מתחילים לשחק איתו ואומדים את השמישות והשימושיות שלו. בטווח הארוך יותר אנו מתחילים לחשוב מהו אומר עלינו (אופנתי, לא אופנתי, נגד הזרם וכו').

(*הערה: ישנם כמובן מימדים משפיעים כגון רקע תרבותי והקשר היסטורי, אך בשביל לשמור על מיקוד ולא להפוך פוסט בבלוג לעבודה סמינריונית לא אכנס אליהם . מי שמתעניין בהשפעה של רקע תרבותי מוזמן לקרוא פוסטים קודמים שעסקו בנושא).

עיצוב להמונים ועיצוב לאדם יחיד

עיצוב הוא תחום מאוד מגוון ובניתוח פשטני אפשר להגיד שבצד אחד של הסקאלה ישנו עיצוב להמונים ובצד השני עיצוב אליטיסטי שבא לביטוי מובהק במוצרי One Of ("אחד מסוגו") המיוצרים פעם אחת לדוגמא כהזמנה על ידי לקוח. כפי שאפשר להניח, עיצוב מיוחד בעל מספר עותקים מצומצם פונה לקהל קטן מאוד יחסית, לעיתים בעל טעם לא שיגרתי. עיצוב הפונה לקהל רחב ומגוון צריך להיות יותר "יפה" ושמיש כי המאפיינים הללו חשובים יותר בהקשר הזה ממראה לא שיגרתי ואופנתי שיוערך פחות על ידי אנשים שבמקרה של אתר אינטרנט למשל פשוט רוצים לקרוא תוכן, לבדוק מייל או להזמין כרטיס קולנוע. יש להם יעדים פונקציונאלים יותר מאשר יעדים תדמיתיים.

הקשר בין עיצוב אלטיסטי, עיצוב המונים ושלושת רבדי התפיסה שתיארתי ברור ונורמן מתייחס אליו בספר – עיצוב להמונים צריך להיות "יותר יפה" ושמיש מאשר תדמיתי בעוד בעיצוב אלטיסטי, כאשר המוצר הוא לפעמים כבר סוג של יצירת אומנות, הדגש יכול להיות יותר על התדמית גם אם היא באה על חשבון היופי הקלאסי ונוחות השימוש. אין זה אומר לרגע כמובן שעיצוב אינו יכול לאזן בין יופי, שימוש ותדמית ובכוונה בחרתי להתייחס לשני הקצוות בכדי שיהיה קל יותר להעריך את אותו איזון עדין שאנו כאנשי מקצוע שואפים להשיג במקרים רבים.

במקרה של עיצוב אלטיסטי המשפט "על טעם ועל ריח אין מה להתווכח" מתאים כי הוא לעיתים פונה לטעמים מאוד ספציפים שמנוגדים לאינסטינקטים הביולוגים של רוב האנשים. דווקא בגלל שיהיה קונצנזוס ויסראלי שהעיצוב מכוער יהיו תמיד המעטים שיחשקו בו בגלל מה שהעניין בו אומר עליהם. עבורם, יופי ויסראלי קלאסי יכול להיחשב לקיטש ומיינסטרים שמנסה למצוא חן בעיניי הכלל ולכן הם ירתעו ממנו ויעדיפו ללכת נגד הזרם.

ההמון רוצה יופי ואי אפשר לבוא אליו בטענות

בעוד עיצוב אלטיסטי יכול להרשות לעצמו להיות לא אסתטי, לא נוח ולא שימושי, עיצוב שפונה להמונים צריך להיות כל הדברים הללו כי על פיהם הוא ישפט על ידי אנשים שרובם אינם אניני טעם והם לא יבחנו אותו בהקשר עיצובי, היסטורי, תרבותי ואמנותי. הם יעריכו אותו בעיקר לפי התועלת והיופי ה"בנאלי" שלו. הם הכלל שרק רוצה להציג תמונות לאינטרנט, לסחוט תפוזים במהירות, לזפזפ במהירות בין ערוצי טלוויזיה ולעשות את כל אותם הדברים שבגללם הוא משתמש בעיצוב. במקרים הללו העיצוב הוא אמצעי התומך בשימוש (נוחות קריאה, התמצאות, הבלטה וכו'), ולא המטרה עצמה כפי שיותר מקובל בעיצוב אלטיסטי.

עיצוב שפונה להמונים צריך להיות נגיש ויסראלית ולא להרתיע. הוא צריך להיות נעים עבור אוכלוסיה גדולה ולעיתים קרובות זה אומר שצריך לצנן את העיצוב ולא למתוח את הגבול יותר מידי, מה שבהחלט יתכן ואף מתבקש בעיצוב נישתי הפונה לקהל מצומצם יותר. זה יכול לתסכל מעצבים שמחפשים ריגושים מקצועיים אך אלה לא מעניינים את האשה בגיל העמידה או את הנער צעיר שבסופו של דבר יצטרכו להשתמש במוצר בכדי להגיע ממצב X למצב Y במהירות ובקלות.

עניין של תאימות

כאשר מדובר בעיצוב המונים והתוצר המוגמר נתקל ברתיעה ויסראלית ("זה מכוער") , להגיד "על טעם ועל ריח" לא תופס וזאתי למעשה הודאה בכשלון לקלוע לאותו טעם קולקטיבי שמקורו בתהליכים אבולוציונים. אין זה לרגע אחד אומר שהעיצוב צריך להיות דל, משעמם ונטול חדשנות. עיצוב יכול להיות חדשני, מסעיר ופורץ גבולות ועדיין להיות מושך ונעים לכלל האנשים ששופטים אותו על פי האינסטינקטים שלהם שמסתכמים ב-"יפה" או "לא יפה", "אהבתי", "לא אהבתי".

יותר פשוט לעשות משהו שונה לשם השוני מאשר משהו שונה שגם מוערך ויזואלית, נח לשימוש ויש בו תועלת. להגיד "על טעם ועל ריח" בהקשר של עיצוב להמונים זה בעצם להגיד "אתה לא מבין" וזה משהו שיש לו מקום בעיצוב אלטיסטי היכן שזה טבעי מאוד שמישהו לא יבין מה מישהו אחר רואה בחפץ לא אסתטי ולא שמיש. כאשר מכוונים לקהל רחב צריך להתחשב באינסטינקטים שלהם בנוגע ליופי מעל לשיקולי אופנה וחדשנות ונסיון לחנך את הקהל לטעם חדש כמעט תמיד נידון לכשלון כי המח של רוב האנשים מעבד צבעים, צורות, קומפוזיציה והיבטים ויזואלים אחרים בצורה ידועה ועקבית שאולי נראית בנאלית ומשעממת אך היא עובדה נתונה.

אי אפשר לרצות את כולם אך צריך לרצות את הרוב

ברור כשמש שכאינדיבידואלים יש לנו העדפות וטעמים שונים, אך כיצורים ביולוגים רובנו המכריע חולק העדפות מסויימות שהשתרשו לאורך תהליך אבולוציוני ארוך. ההעדפות הללו הן למעשה המרכיב האובייקטיבי בעיצוב, שכתחום קל מידי לחשוב שהוא מאוד סובייקטיבי ונטול מרכיבים אובייקטיבים. מעצבים לומדים ליצור עיצובים אסתטים שיהיו נעימים לעין ויקחו בחשבון את אותן העדפות שבאות לידי ביטוי למשל בצבעוניות וקומפוזיציה. הם לומדים איך לא "לעצבן את העין" של רוב האנשים כאשר קיימת בהחלט סבירות שעיצובים אלטיסטים או עיצובי נישה שלהם יעשו בדיוק את זה. אם הם יהיו בנאלים מידי הם לא יזכו לתשומת לב של קהל אנין טעם שמצפה לדיסונס, ייחודיות ומשהו פחות שיגרתי.

נ.ב

ב-23 לחודש יתקיים אירוע UPA ישראל בנושא השפעת מנועי חיפוש על עיצוב ובניית אתרים. את הפרטים המלאים אפשר לקרוא אצל מורד שטרן.

51 תגובות על “על טעם ועל ריח בעיצוב – האומנם?”

  1. 22/07/2008 בשעה 5:18 אחיחי

    זה אפרופו נענע המחודש?

  2. 22/07/2008 בשעה 8:28 טליה אבירן

    ה- Post הזה הוא כמו נייר הסברה טוב. צריך לשמור אותו נגיש או למסגר אותו ולהשתמש בו ברגעים הנכונים והמתאימים.
    תודה.

  3. 22/07/2008 בשעה 10:03 אמיר דותן

    תודה טליה.

    "זה אפרופו נענע המחודש?"

    חלק מהדיונים סביב העיצוב החדש של נענע היוו בהחלט השראה מסויימת, כן. בלי להכנס כרגע לעיצוב עצמו זה מרתק אותי לראות כיצד מנסים להסביר לכל כך הרבה אנשים שאם הם לא אוהבים את העיצוב אז "זה בסדר" וכי עיצוב זה עניין של טעם וכי ביקורת כלפי בחירת הצבעים למשל היא לא רלוונטית כי "על טעם ועל ריח". כפי שתיארתי, לטיעון הזה יש הרבה פחות משקל באתר שפונה לקהל כה מגוון וכה גדול שסביר מאוד להניח יעריך עיצוב פחות תדמיתי שנראה בעיניו כלא אסתטי. אין פה עניין של שיכנוע. הסתגלות? אולי כן, זה טבעי עם טעמים לאורך זמן, אך להמון אנשים הרבה יותר קשה להסתגל לטעם מיוחד ולא שיגרתי בטח כשהוא בא על חשבון שמישות אך כאן אנו מתייחסים כבר לרובד ההתנהגותי של הממשק.

    אני עוקב בעניין אחר התגובות לעיצוב החדש באתרים כמו פורום משוב בנענע ( http://forums.nana10.co.il/Forum/?ForumID=2468 ) ובלוגים ( http://www.holesinthenet.co.il/?p=786 ) ומתרשם שהתגובה הויסראלית של חלק ניכר מהאנשים, בין אם משתמשים או מבקרים מזדמנים, היא רתיעה אם לנסח זאת בעדינות. הם לא תמיד יכולים להסביר מדוע ומכיוון שהם אינם אנשי מקצוע אני לא מצפה מהם לעשות זאת. חלקם מתייחס להשפעה של צבעוניות מסויימת בצורה נקודתית יותר אך דווקא תגובות כמו "זה מכוער" אשר קל מאוד לבטל כילדותיות ו-"לא מבינות" בגלל האופן בו הן מנוסחות, הן לדעתי דוגמא טובה מאוד לכח של האינסטינקטים שלנו ואי אפשר ללמד מישהו לאהוב משהו שברמה כה בסיסית צורם לו. אני מסכים שבמקרה הספציפי הזה ישנם גורמים משפיעים נוספים כגון השוני הרב בין הגרסאות ואין ספור הבעיות הטכניות שלא עוזרות לאנשים לגלות סבלנות והבנה כלפי טעם חדש ולכן העדפתי שלא להתייחס לנענע כדוגמא ספציפית. דווקא בגלל שמנסים טעם שונה על אחת כמה וכמה היה צריך לוודא שבכל הקשור להיבטים טכנים האתר הוא יצירת מופת שמשתמשים ומתכנתים כאחד מריירים עליה, אך זה כבר דיון אחר.

  4. 22/07/2008 בשעה 11:44 אריק

    הנה מה שרונית רוקאס כתבה על נענע , והתגובות המעניינות:
    http://www.haaretz.co.il/captain/spages/1004133.html

    אני זוכר שהיו הרבה שהתאוננו גם על השינויים שנעשו בעיצוב של nrg , למרות שלדעתי השינויים היו לטובה. בניגוד לעיצוב הקודם של האתר העיצוב הנוכחי דווקא "קולע" לדעת הרוב והרבה יותר שמיש.

    יהיה מעניין אם תכתוב על הדרך בה אפשר למתן את ההתנגדות של האנשים לשינויים שנעשים בעיצוב של אתר שאליו הם כל כך רגילים.

  5. 22/07/2008 בשעה 11:52 רויטל סלומון

    פוסט מעולה, ואכן העלה בי תהייה אם הוא קשור לעיצוב החדש של נענע.

    "דווקא תגובות כמו “זה מכוער” אשר קל מאוד לבטל כילדותיות ו-”לא מבינות” בגלל האופן בו הן מנוסחות, הן לדעתי דוגמא טובה מאוד לכח של האינסטינקטים שלנו ואי אפשר ללמד מישהו לאהוב משהו שברמה כה בסיסית צורם לו." – טיעון מצוין וממצה לדעתי.

  6. 22/07/2008 בשעה 11:58 אמיר דותן

    תודה רויטל.

    היי אריק. התייחסות לצבע כ"צועק" בכתבה אליה קישרת היא כמובן תגובה ויסראלית קלאסית כמו טעם חמוץ על הלשון. כל שינוי לדעתי יגרור מידה מסויימת של התנגדות ולו רק בגלל שישנם אלה שבצדק נרתעים מהצורך להסתגל לאחר שהתרגלו ופיתחו שיגרה כלשהי. עם זאת, זה לא אומר שאוטומטית כל שינוי הוא שינוי טוב שאפשר להצדיק בטענה שאנשים פשוט יצטרכו להתרגל. ההיבט הויסראלי מיידע אותנו שישנם דברים כמו צבעים "צועקים" שפשוט מציקים ולא נעימים ואנשים רבים לא ינסו להתרגל אליהם וגם אם ינסו יש סבירות גבוהה שלא יצליחו בגלל ההשפעה הפיזיולוגית של תדר הצבע על העין.

    בנוסף, אני חושב שבמדיום האינטרנטי כיום יש פחות ופחות תמריץ להסתגל לעיצובים "בעייתיים" ובכלל מפני שלמשתמשים יש הרבה יותר שליטה עליהם ברמת הקליינט ( http://userstyles.org/stylish ) ואם משהו לא מוצא חן בעינהם הם יכולים פשוט לשנות אותו. האפשרות עדיין לא שמישה עבור המשתמש הממוצע אך לא ירחק היום לדעתי בו יהיה בדפדפן ממשק פשוט ונח שיאפשר למשל לחיצת מקש ימני על אלמנט מסויים באתר עם האפשרות Change colour שיציג פלטת צבעים וכך למעשה תהיה אפשרות התאמה אישית גמישה שתהפוך את העיצוב ליותר נגיש.

    אפשר בהחלט למתן התנגדות לשינוי אם לוקחים בחשבון את ההיבט הויסראלי ודואגים שלצד שינוי תוכן, מבנה ופונקציה לא מעמיסים גם שינויים ויזואלים שיצרמו בעין רוב האנשים. עיצוב חדש יכול מאוד להיות שונה אבל הוא עדיין צריך להיות אסתטי בעיניי רוב האנשים שלא יגלו סבלנות לטעם נרכש. כתבתי בעבר פוסט בנושא "חדשנות מול סטנדרטים" ( http://www.amirdotan.com/blog/?p=43 ) וכפי שתיארתי שם, לאנשים אין בעיה להתרגל למשהו שהוא טוב ומציע ערך נתפס. הסתגלות היא הרי יצר הישרדות בסיסי שבא לידי ביטוי לאורך כל החיים שלנו. אנו נתקלים בעקומות למידה ומתפתחים כל הזמן, השאלה היא כמובן האם אנו רוצים ללמוד ועד כמה תלולה אותה עקומת למידה.

    מבחינה מתודולוגית, ישנן שלל שיטות כמו קבוצות מיקוד ומבחני שימוש שבמהלך תהליך גיבוש העיצוב עוזרות לנו לבדוק את ההשפעה של הבחירות העיצוביות על אנשים בכדי לקבל פידבק שיידע את תהליך העיצוב. כל הרעיון מאחורי עיצוב מכוון-משתמש ( http://www.amirdotan.com/blog/?p=107 ) הוא שהתהליך מתחשב במשתמשים בצורה פעילה החל מהיום הראשון בכדי למזער חיכוכים ולוודא שהעיצוב אכן עובד ברמות השונות. אני ממליץ בחום לקרוא את הפירוט המרתק של הביביסי על הגישה שלהם לעיצוב מחודש של אתר בית ב-2002
    http://www.liamdelahunty.com/blog/media/theglasswall.pdf
    זהו בהרבה מובנים ספר מעולה לעיצוב חווית משתמש ופורש מתודולוגיה שלמה וגישה מעוררת השראה.

  7. 22/07/2008 בשעה 16:39 אסף

    בהתייחס לפסקה האחרונה של פוסט זה

    אציין, כי יש לכולנו איזשהם מערכת משותפת לזיהוי, והדוגמא לכך היא הנטייה הטבעית לסימטריה.

    אני מניח שאתה מכיר את היחס הנכון של הגוף משהו, מספר הזהב, 1:2.67 משהו כזה, שמתייחס לפרופורציות הפנים- מצח לעומת אף וכל מיני כאלה.

    מחקרים הראו, שאנשים שנחשבים מאוד יפים בתרבויות שונות: דוגמנים, כוכבי קולנוע וכיוצ"ב מתאימים לאותו יחס מיוחד.

    כלומר במקרה של עיצוב הפרצוף שלנו, בהחלט השתרש בנו אבולוציונית נטייה משותפת.

    נ.ב אחלה פוסט

    אסף

  8. 22/07/2008 בשעה 17:09 אמיר דותן

    היי אסף. מכיר בהחלט ואתה כמובן צודק. זהו נושא שלם ומרתק שקצרה היריעה בפוסט אחד מלהתייחס אליו.

    נ.ב

    תגובה שלי אצל גל מור שרלוונטית לתגובה שכתבתי לאריק מוקדם יותר היום http://www.holesinthenet.co.il/?p=786#comment-22962

  9. 22/07/2008 בשעה 17:19 גל מור

    לטעמי, זו התשובה הקולעת ביותר לטיעון הלא משכנע "זו שאלה של טעם". בעיצוב ושימושיות יש קונוונציות בסיסיות שהקהל מצפה להן ואם תזיז לו את הגבינה שלו, אתה מושך את השטיח מתחת לרגליו. אז נכון, זו שאלה של טעם, אך להתנכר לטעם של 70% מגולשיך (בהערכה זהירה) או לפחות לא להתחשב בהם בכלל ולצפות שהם יתרגלו זו התנהגות לא נבונה. אני לא בהכרח מתייחס לנענע10 כי אין לי מספיק מידע על תהליך האפיון והפיתוח שם.

  10. 22/07/2008 בשעה 22:23 אריק

    תודה על התשובה המעמיקה אמיר. החכמתי.

  11. 22/07/2008 בשעה 23:38 רויטל סלומון

    אני חושבת שבשבוע האחרון נכנסתי לנענע יותר פעמים ממה שנכנסתי בכל השנים האחרונות, ובעיקר מתוך סקרנות לגבי תגובות המשתמשים. מדהים לראות את האמוציות ואת תחושת הבעלות שיש לגולשים על האתר. זו לא רק מגמה ישראלית – זה ככה בכל העולם. וזה לקח חשוב שבעלי אתרי תוכן בארץ מסרבים להפנים – האתר הוא לא שלכם. הוא של הגולשים.

    מעניין מאוד, בכל מקרה, יהיה לעקוב אחרי התהליך הזה. case study קלאסי.

  12. 22/07/2008 בשעה 23:56 אמיר דותן

    אני מסכים רויטל. אני חושב שזה בהחלט מקרה מבחן מכל מיני בחינות וזאת אחת מהן. מדובר הרי באתר עם אחת מקהילות הפורומים הוותיקות ביותר ברשת הישראלית וזה רק הגיוני שמשתמשים רבים ירגישו תחושת בעלות וקשר רגשי עמוק למקום וזה צריך להוות פרמטר מרכזי בשיקולי עיצוב מחדש. המעורבות שלהם בתהליך נהיית גם צעד פוליטי נטו שנועד לחזק את הקשר שלהם עם האתר במקביל למתן פידבק חשוב כמשתמשים. בטרמינולוגיה לועזית בתחום ביסוס דרישות מערכת, ישנה התייחסות רחבה יותר מאשר למשתמשי קצה והמונח Stakeholder מתאר קבוצות וגופים שיש להם אינטרס (Stake… לא כזה שאוכלים באל-גאוצ'ו :-) ) והשפעה ישירה או עקיפה על המערכת. כשרואים במשתמש בעל אינטרס משפיע על המערכת, לוקחים אותו הרבה יותר ברצינות.

    למשתמשים וותיקים שחלק מהם גדל בנענע יש הרבה נסיון וידע שהיה צריך לתעל בחוכמה לתהליך האיפיון. אנו קצת סוטים מהנושא אך נקודה נוספת היא האופן בו חוות דעת כיום מתפשטת כאש בשדה קוצים, בין אם בפורומים של נענע ובבלוגים. המשתמשים מקבלים הרבה חיזוקים להרגשה שלהם ורואים שהם לא לבד. הם קוראים תגובות של אחרים ולוקחים חלק בדיונים שנראה לעיתים שהופכים לסוג של קבוצת תמיכה. תגובת "צרכנים" שכזאת בעידן המודרני היא גם משהו שיש לקחת בחשבון. אי שביעות רצון יכולה להתפשט מהר מאוד, על אחת כמה וכמה באתר עם מערכת פורומים מגובשת. מנטאליות הקבוצה (Mob Mentality) היא משהו שמשחק פה תפקיד לא קטן. בנוסף, המשתמשים ב-2008 מאוד ביקורתיים, רבים מהם לא כל כך נאיבי ולמד להעריך את הסטנדרטים הגבוהים של גוגל למשל, ומנסיון זה משהו שבהחלט מוסיף לחץ ומעלה את רף הציפיות.

  13. 23/07/2008 בשעה 0:05 אורי ער

    אנשים נוטים לראות לעיתים קרובות דבר לא מוכר כדבר מכוער. לכן קבוצות פוקוס יעילות בבחינה של קמפייני פירסום ולא בבחינות של הצלחת מוצר או שמישות. הפיילוט של סיינפלד נכשל, בגלל שהיה שונה מאוד, הסידרה הצליחה, אבל לקח לה זמן להמריא.

    פיקאסו אמר את זה הכי טוב: "טעם הוא אויב היצירתיות".

    באינטרנט, לעיתים קרובות, אין לנו הזדמנות שנייה ליצור רושם ראשון וע"כ הרבה פעמים הדרך הנכונה לשווק חדשנות להמונים היא להתחיל מקבוצה של מובילי דעת קהל.

    הכל שאלה של כמה זמן יש מבחינת אורך נשימה.

    אשר לחתך הזהב – אין הוכחה שחתך הזהב ניחן בתכונות הכמעט מיסטיות המיוחסות לו (או אפילו שהיה ידוע לפני ימי הביניים). נכון שהוא מעניין מבחינה מתמטית ופרקטית. למריו ליביו יש ספר מאוד מעניין המנתץ (באהבה) הרבה מהמיתוסים סביב חתך הזהב. הספר יצא גם בעברית, קישור:

    http://www.bookme.co.il/books/Item_Details.aspx?Barcode=550-42

    http://tinyurl.com/6quqqo

    יש לו גם ספר מדהים על סימטריה.

  14. 23/07/2008 בשעה 0:13 אמיר דותן

    היי אורי. תודה על הקישורים (טייניורלטי את הלינק לאמזון). אני מסכים שיש רתיעה מסויימת מדברים לא מוכרים וגם זהו הרי סוג של מנגנון הישרדותי שאנו נושאים איתנו. דווקא בגלל זה, יש חשיבות להיבט הויסראלי ומשהו יפה, נעים, מתקתק, בעל ניחוח טוב מקל על המפגש עם משהו לא מוכר ומרגיע אותנו לעומת משהו מכוער, צורם, מר המדיף ריח רע. ראיתי פעם תוכנית בה חקרו כיצד תינוקות מגיבים לפרצופים יפים ומכוערים והחוקרים הסיקו שישנו קשר של סיבה ותוצאה בין התגובה הרגשית של התינוקות והפרצוף שהציגו להם, כפרצופים שהוגדרו מכוערים היו לעיתים לא סימטרים בצורה בוטה או פגומים.

    אנו כמובן מתעסקים כאן עם בני אדם ולא מתמטיקה כך שזה הכל חוץ ממדע מדוייק ולמרות שישנם סיפורים על "החטאות" כביכול של קבוצות מיקוד, ואני לא טוען לרגע שמדובר בשיטה ללא כל פגם, במקרה הנוכחי של עיצוב מחדש של אתר מבוסס בצורה כה דרסטית זאתי שיטה שלדעתי היה מקום לשקול לאורך התהליך. לגבי הציטוט של פיקאסו, אני חושב שמעצב בניגוד לאמן מחוייב להתחשב הרבה יותר בטעם של אנשים כי לקוח משלם לו כמעט תמיד ליצור מוצר שיזכה לתגובה חיובית ואוהדת, אלא אם כן מדובר בקמפיין שיווקי שבכוונה רוצה לעצבן ולעשות רעש בכדי למשוך תשומת לב לדוגמא. אמן מודרני לא מחוייב לכך ולעיתים דווקא ינסה להתריס ולקרוא תיגר על המוסכמות וזהו כמובן דיון נפרד בפני עצמו :-)

  15. 23/07/2008 בשעה 0:17 אורי ער

    ועכשיו גם ראיתי את נענע. לא מומלץ לחולי אפילפסיה. ללא קשר לטעם, לעיצוב מידע יש כללים (כמו 1+1=3) ואף אחד לא ממש אוהב שתוקעים לו את הדפדפן.

  16. 23/07/2008 בשעה 0:36 אורי ער

    קבוצות מיקוד מחטיאות כמעט תמיד כשמדובר במשהו חדשני תפיסתית.

    הטעם, הוא לעיתים קרובות אויבו של המעצב. טעם לא בהכרח מתייחס לאסתטיקה. לקוחות לעיתים קרובות מקבלים החלטות שמבוססות על טעם שלהם ולא של קהל היעד שלהם. גם מעצבים. מעצב טוב, לטעמי (הה הה), צריך להיות משולל טעם.

    לעומת זאת כמעצב לאתרים שנפח התנועה שלהם גדול אני יכול להעיד שדברים חדשים שמוצגים כמעט תמיד מלווים בצניחה בשימוש שלעיתים קרובות מלווה בטיפוס תלול – ישנה תגובה שלילית ראשונית לשינוי לעיתים קרובות.

    אגב, קראת אולי על ניסוי שנורמן ערך ביפן ובישראל עם ממשקים אסתטיים ולא אסתטיים אשר הראה שלמשתמשים היה קל יותר להשתמש בממשקים האסתטיים באופן חוצה תרבויות.

  17. 23/07/2008 בשעה 0:47 אמיר דותן

    אורי, אני מניח שאתה מתכוון למחקר של נועם טרקטינסקי מ-1997? http://www.sigchi.org/chi97/proceedings/paper/nt.htm זהו מחקר מעניין שיכול להוסיף לדיון את המימד התרבותי. האם יש משהו בתרבות המקומית שהוא יותר שמרני או יותר אנטי-שינויים? בטח כשהם מעשה ידיו של מישהו מחוץ לארץ שלפי הפרסומים גרף צ'ק מאוד מכובד? זה בטח לא עוזר בתרבות הישראלית. אישית אני חושב שכמה שפחות היו מנפנפים במאסטרו העיצובי היה יותר טוב. אני לא יודע עד כמה יש לכך תרומה חיובית על האופן בו התוצר הסופי נתפס בעיניי המשתמש הממוצע וזהו צעד יחצ"ני שאולי גרם יותר נזק מתועלת.

    אני לא ממש מסכים שקבוצות מיקוד כמעט תמיד מחטיאות שמדובר במשהו שונה תפיסתית ומנסיון אישי, מאמין שאם השוני התפיסתי נתפס כטוב יותר מהמצב הקיים אז הוא יכול לעורר עניין וסקרנות. אם כבר, אני חושב שקיימת סכנה בכך שאנשים מתלהבים ממשהו חדש בקבוצת מיקוד רק בגלל שהוא שונה אך בפועל לא ישתמשו בו ויראו בו גימיק חביב ותו לא. אנחנו יצורים חשדניים ושינוי לרוב לדעתי נתפס כשבירת שיגרה וזה לא תמיד מבורך. שינוי יוצר תחושת אי וודאות ומנגוני הישרדות ביולוגים מרחיקים אותנו מאי וודאות שיכולה להפוך לסכנה. גם לכך אגב יש מימד תרבותי ( http://www.geert-hofstede.com/hofstede_dimensions.php ). אשמח לשמוע יותר מרשמים אישיים ומחקרים בנושא האפקטיביות של קבוצות מיקוד בהקשר של חדשנות אם נתקלת בהם. רק עכשיו שמתי לב לדמיון המפתיע בין המילה "חדשנות" ו-"חשדנות". מעניין.

    אגב, אני תוהה עד כמה משמעותי (אם בכלל) היה השיקול שמדובר פה בטעם נרכש. האם היה ברור וידוע שאנשים יעקמו את הפרצוף וישפשפו את העיניים? והוחלט לקחת את הסיכון בשביל ליצור אפקט השקה שקשה לפספס? לאור התגובות של אנשים לצבעוניות אני מתחיל לחשוב שאולי ההימור היה שכמו שטעם חדש ונסיוני של חברת משקאות גם במקרה הזה, תהיה רתיעה טבעית ראשונית ואז לאט לאט העיניים והמח יסתגלו לשוני ויתאקלמו כי זה מה שבני אדם עושים. זהו הימור *מאוד* מסוכן בלשון המעטה, בטח כשעל הכף מונח המוניטין של החברה.

  18. 23/07/2008 בשעה 1:03 עפרי מהפורום

    פוסט מצוין.
    אמיר – אולי נתקלת בהתנגדות הגדולה שעורר הלוגו החדש של nana10 שלעצמו הוא סולידי מאוד, כולל ההלווטיקה המפורסם שאמור לתת לכולנו תחושת בית ;). איך אתה מסביר התנגדות אמוציונלית כזו? מתברר שיש מרכיב מאוד חזק של שמרנות ונאמנות לקיים, בעיקר, כמו שרויטל כתבה כאן, כשהאתר נחשב ל"מקום שלנו".

    בעניין נענע – נעשו שם טעיות קשות מכל סוג, ובראשן ההחלטה לצאת לשוק עם מוצר לא אפוי ולא מוכן, מכה אנושה למותג. מלבד הבאגים האינסופיים והאיטיות, בעיות העיצוב וההמשק, רציתי להפנות את תשומת הלב לעוד כמה נקודות במקרה המבחן הכה ישראלי הזה:

    1. גישה: המנכ"ל אמר בפורום התמיכה של נענע ש"עיצוב זה בעיני עניין שולי… השינוי העיצובי בא לחפש בידול ולא יותר מזה"
    http://israblog.nana10.co.il/tblogread.asp?blog=475198&blogcode=9591499
    מה עוד אפשר לומר על מי ששילם כאלה סכומים על "עניין שולי". האם הוא באמת חושב שעיצוב זה לצבוע באפור או לבן? אי ההבנה של השלכות העיצוב על אווירה, התמצאות, ניווט ועוד ממש לא ברורה.

    2. ניווט: עובדי נענע אומרים (בשקט) שעניין הניווט בעייתי מבחינה טכנולוגית ודורש שינוי גדול במערכת, ולכן הם דוחים אותו כרגע. כלומר – יש כאן החלטה מודעת לעלות כשעניין הניווט באתר לא פתור! לא להאמין.

    3. בעניין מובילי דעה שכתב כאן אורי – אכן הזמינו בנענע אנשים למפגשים עם ברודי ואחרים ונתנו כניסה לבטה לכל מיני אנשים. זו הסיבה לדעתי לשתיקתם או דעתם החיובית של כמה אנשים בתחום. אבל הגולשים – הם יודעים מה טוב להם.

  19. 23/07/2008 בשעה 1:26 אמיר דותן

    היי עפרי.

    בנוגע ללוגו – אתחיל ואומר שאני חושב שהציפיות של "האדם ברחוב" מלוגו לא ממש עולות בקנה אחד עם המהות של לוגו והוא מצפה למינימום ציור של דאלי כאשר לוגו הרי הוא אלמנט גרפי הרבה יותר צנוע ופשוט וזאת הגדולה שלו. ספציפית לגבי הלוגו הזה, יותר מידי קל לקטול אותו לנוכח הגישה הטיפוגרפית שבקלות נראית להמון ברחוב כעבודה בעיניים, בטח ובטח כשחושבים כל הזמן מה היה תג המחיר שצורף לו. הלוגו הוא שולי בכל הסיפור היות וההשפעה שלו על המשתמשים היא מזערית עד לא קיימת. הוא אלמנט מותגי שלרוב האנשים אין את הכלים המקצועיים לשפוט ולנתח, אך בגלל שהוא לא מקשה עליהם את השימוש באתר הם יכולים לחיות איתו בשקט גם אם בטוחים שהם היו יכולים לעשות עבודה הרבה יותר טובה.

    אני מסכים מאוד שיש פה אלמנט של שמרנות ונאמנות לנענע הישראלי והמעבר לאנגלית בפונט שנמצא אצל כל אחד על המחשב יוצר תחושה שהמאמץ שהושקע הוא מינימאלי ביותר. מאוד קל ללגלג ואני חושב שיש פה בהחלט מימד תרבותי של "נו באמת, סבתא שלי יכולה לעשות את זה יותר טוב". חלק מהקסם המקומי :-) השינוי מהלוגו המסורתי של האתר מאוד קיצוני בכל מובן אפשרי ומשדר לטעמי תאגידתיות ומדיה מאשר פורטל ירקרק וחביב שמרגיש כמו בית.

    לגבי הגישה של המנכ"ל – הצלחה מסחררת. הוא בהחלט הצליח להשיג בידול ואם הוא לא מבין שהעיצוב *הוא* האתר אז חבל. באנגלית המשמעות של מילה Design קרובה יותר לתכנון מאשר מעטפת ובעברית תמיד הרגשתי שהמימד הזה לא ממש קיים וישנה הפרדת רשויות צורמת בין תכנון הנדסי ועיצוב גרפי-ויזואלי. כל מעצב ממשק יודע שהוא למעשה מתכנן ממשק וחלק מהתכנון נסוב סביב בחירות גרפיות לצד שיקולי שמישות וארכיטקטורת מידע.

    אני לא חושב ששיווק באמצעות מובילי דעת קהל (חופן בלוגרים במקרה הזה) קשור לאיפיון ולבעיות שנוצרות כאשר התהליך הוא פנימי מאוד ולא מסתכל החוצה זמן גיבוש העיצוב. אם המוצר לא טוב אף מוביל דעת קהל לא יוכל להאכיל את הקהל בקש ולגרום לו להאמין שמדובר בקביאר. זה לא עובד ככה. אי אפשר לחפף תהליך איפיון ולהתעלם מבעלי אינטרס והשפעה על הפרוייקט ולקוות שזה יפתר בכמה פוסטים בשבוע שלפני ההשקה.

  20. 23/07/2008 בשעה 1:49 אורי ער

    כן, זה המחקר, קראתי אותו מזמן וההפנייה הייתה מנורמן וע"כ הבילבול.

    לא יודע לגבי התרבות המקומית. רוב ניסיוני המקצועי במוצרים אינטראקטיביים הוא בארה"ב. מניסיוני עם קבוצות מיקוד (ומדובר ברבות) מראה ששינוי תפיסתי מעורר כמעט תמיד דחייה.

    דוגמאות שאוכל לתת (ויש רבות אחרות):

    בפרוייקט שעשיתי עבור משרד החינוך ההולנדי בנינו מערכת לימוד משולבת אינטרנט ושיעורי כיתה. ערכתי מחקר ב -11 בתי ספר בהולנד כדי להבין את הסביבה, תנאים, אוריינות מחשב וכו'. במספר קבוצות מיקוד עם מורים חזו למוצר כישלון. בטא של המוצר, לעומת זאת הצליחה מאוד. הפרוייקט היה להצלחה והוא רץ עד היום (מאז 2003).

    דוגמא נוספת היא דף וידאו ששיניתי את עיצובו – משתמשים ותיקים זעמו בהתחלה בפורומים ואחרי כמה ימים שינו את דעתם ואף הביעו זאת. מספר הצפיות, הצפיות הנוספות והחזרות לאתר עלה בצורה משמעותית. זה לא תמי מצריך סיכון גדול. מבחני שימושיות ובטא עוזרים מאוד.

    ולא חסרות דוגמאות של דברים שהצליחו בקבוצות מיקוד ונכשלו.

    לדעתי גם קשה להסיק מקבוצות מיקוד מידע שמיש לגבי טווח ארוך (מלבד מקרים הפונים למכנה משותף נמוך).

    יש לקבוצות מיקוד ערך לטווח קצר (קמפיינים) וקהל שהוא "כולם" בשירותים חד פעמיים

    נכון, אנחנו נרתעים משוני (למרות ש"ערך שוֹק" הוא גם ערך וחדש לפעמים נתפס כ"יפה" או "מיוחד"), אבל מה שהוביל להצלחה שלנו כמין ביולוגי הוא דווקא יכולתנו להסתגל. כמובן שהכל במידה ויש אימרה שגורסת שיותר מ 10% של חדשנות, זה יותר מדי לרוב האנשים.

    אשר להתהדרות של נענע בנוויל ברודי: הוא אכן מעצב מעולה ובעל זכויות. אני לא בדיוק יודע מי עשה מה שם ומה ביקשו ממנו. וגם ברודי בנאדם. אני הייתי מחכה לראות איך העיצוב מצליח לפני שהייתי מתהדר בכמה שילמתי עליו, אם בכלל. תאמין לי, לי זה עלה יותר.

    טעם נרכש זה סבבה ודיזל בנו על זה מותג – אבל עקרונות של עיצוב מידע ואות לרעש, זה כבר סיפור אחר. אני סקרן מאוד לראות מה יקרה עם נענע. ההימור שלי הוא שהם יצטרכו לפחות למתן את השינוי ובודאות לתקן את הבאגים והביצועים.

  21. 23/07/2008 בשעה 2:10 אמיר דותן

    תודה על הדוגמאות אורי. נושא האפקטיביות של קבוצות מיקוד מאוד מעניין ויש הבדל מהותי בין שימוש בפועל לאורך זמן לעומת חוות דעת בחדר ישיבות מול מצגת. מהסיבה הזאת אני לגמרי מסכים שמבחן שימוש כפי שתיארת יכול לספק זוית יותר מציאותית לאור ההתנסות בשטח ודוגל שאם ניתן, אז כדאי לשקול שילוב בין שתי השיטות. אם לקשר את כל זה ונושא הפוסט והרבדים של נורמן, אז קבוצת מיקוד פונה לצד הויסראלי של אנשים מפני שבמקרים רבים מציגים להם משהו והם נדרשים לספק התרשמות ראשונית המבוססת על מה שהם רואים או שומעים והכל די איסנטנקטיבי, ולכן ישנה סכנה של רתיעה אימפולסיבית משינוי. מבחן שימוש לעומת זאת מבטא את הרובד ההתנהגותי כי הוא מאפשר לאנשים לבוא במגע ולחוות בפועל את השינוי.

    הסתגלות היא תכונה אנושית נהדרת, ומקרה המבחן בו אנו עוסקים פה מעלה את השאלה עד כמה אפשר למתוח אותה ולקוות שהיא תיפתור בעיות ממשקיות לדוגמא. אני חושב שיש גבול כמה לכמה התאקלמות אנו מצפים מאנשים, בטח שיש להם אלטרנטיבות ועוד יותר אם הממשק גורם אי נחת פיזיולוגית בגלל שילוב צבעים צורם. יש טעם נרכש ויש טעם דוחה נקודה.

    גם אני מחכה לראות איך יתפתח הסיפור כיצד העיצוב יתפס אם וכאשר יטופלו בעיות טכניות. מכיוון שמדובר גם בבעיות שמישות וארכיטקטורת מידע כרגע לא הייתי בונה על זה שאיכות טכנית תרצה את המשתמשים ותשכיח מהם את כל הבעיות האחרות. מהסיבה הזאת טענתי שלהציג מותג שהוא בגדר טעם נרכש (נניח) על ידי גרסה מקרטעת כל כך זה זה פשוט לא יאמן. במקום לרכך את השינוי ולתמוך בו על ידי ממשק זורם, שמו לממשק הזה אבן ריחיים על הצוואר והפילו על המשתמשים שינויים קונספטואלים, ויזואליים ומבניים אותם הם צריכים לעכל תוך כדי שהם נלחמים בהתנהגות בלתי יציבה ובלתי צפויה. יש בזה משהו כמעט סדיסטי.

    ההתהדרות בברודי רק הזמינה את ביקורת "המלך הוא עירום" כאשר התוצאה נחשפה ולכן אני חושב שאפשר היה לגלות יותר ענווה ולתת לתוצאות, במקום לשם, לדבר בעד עצמן.

  22. 23/07/2008 בשעה 2:30 אורי ער

    עוד נקודה קטנה: אנשים שנתקלים במשהו שואלים את עצמם – מה יש פה בשבילי?

    לדוגמא – קשה מאוד לקדם מוצרי פירסום או מכירות חדשים כי אנשי המכירות (לא כולם…) ישר חושבים "איך אני מסביר את השינוי ללקוח?" , הם חושבים על המאמץ, לא על הערך ללקוח. אבל ברגע שהם רואים מוצר שהצליח, הם רוצים "כזה".

    גם עם משתמשים, תיקשור טוב של "למה זה טוב לך" עוזר לקבלה של חידוש ושינוי – אבל אינו טריוויאלי וצריך להראות, לא להגיד.

  23. 23/07/2008 בשעה 2:42 אמיר דותן

    כחלק מעבודת המחקר בה אני מעורב, יצא לי לקרוא לא מעט על אימוץ טכנולוגיות בעיקר בסביבה אירגונית היכן שקיימים הרבה לחצים וגורמים משפיעים כמו מינימום זמן ללמוד, עומס משימות ורתיעה משינויים (בעיקר בקרב עובדים מבוגרים יותר). הנקודה שעולה מרוב המחקרים נראית לכאורה מאוד פשוטה והיא מדגישה שאימוץ פתרון טכנולוגי נעוץ בתפיסת האפקטיביות והקלות, קרי שימושיות ושמישות. ה-"למה זה טוב לך” הוא קריטי וכפי שאתה אומר, אנשים צריכים לראות ולהתרשם מהר ובצורה משכנעת בכדי לנטרל את תחושת הרתיעה מהשינוי.

    סביבת הרשת לא כל כך שונה מסביבה אירגונית באופן בו משתמשים יכולים להיות מאוד ביקורתיים וחסרי סבלנות והם לא אוהבים להרגיש שמבזבזים את הזמן שלהם ומתייחסים אליהם כמו אל פראיירים. אם לחזור למקרה המבחן המרתק שלנו, אני חושב שסרגל הווידג'טים NanaMe הוא דוגמא מצויינת לפיצ'ר לא שיגרתי שמעבר לעובדה הברורה לעין שהוא נוגס בעימוד ומכווץ את התוכן, התועלת שלו לדעתי ממש לא ברורה וזאת אחת הסיבות מדוע הוא מתקבל בקבלת פנים מאוד צוננת בלשון המעטה. רוב המשתמשים הבינו שהוא אחת הסיבות העיקריות לאיטיות האתר בגלל אין ספור הקריאות שהוא עושה לשרת וגם זה לא בדיוק תרם לדימוי חיובי במיוחד. גם אם בעתיד ניתן יהיה להוסיף ווידג'טים יותר רלוונטים ממזג האוויר והורוסקופ למשך השהות בכל חלקי האתר, התועלת הפוטנציאלית לא ברורה לדעתי ואנשים תוהים בצדק מדוע המזג אוויר בעפולה צריך לעקוב אחריהם לכל מקום אליו הם ניגשים באתר. עניין פשוט של שיקול רווח הפסד – אני מפסיד שטח מסך אך אני מרוויח X.

    גוגל מצויינים בהפקת סרטוני וידאו קצרים ומשעשעים שמדגימים את השימוש במוצרים ופיצ'רים שונים בכדי לעורר מודעות לתועלת שלהם. אני תוהה האם מעבר לססמאות שיווק אנכרוניסטיות להחריד כמו "הגולש במרכז" לא היה מקום לשקול איזשהן הדגמות יותר מוחשיות עם מבט לעתיד, בהנחה כמובן שלפיצ'ר באמת יש ערך. בהקשר של NanaMe זה נראה לי רק מתבקש לאפשר למשתמש להחליט האם הוא רוצה סרגל לא שיגרתי כזה מוצמד לכל מסך או מעדיף אותו פנימי בדף ווידג'טים ייעודי בסגנון iGoogle. עניין של גמישות ושליטה בממשק.

  24. 23/07/2008 בשעה 3:46 אורי ער

    מעולם לא הגבתי כ"כ הרבה – אנא קח זאת כמחמאה.

    לגבי סרגל הכלים – גם אם הוא יהיה שימושי בעתיד (מסופקתני), יש כאן פיספוס אדיר. זו אחת הבעיות של הזמניות באינטרנט – נטייה לחשוב שניתן לתקן אח"כ בלי שנגרם נזק. במיקרה זה מלמדים את המשתמשים שהסרגל מיותר. אני חושב שהניתוח שלך כאן הוא מאוד נכון.

    לגבי סירטונים שמדגימים פיצ'רים, הנה שניים משלי:

    http://www.metacafe.com/watch/1427760/wikicafe_beta_hate_typos/

    http://www.metacafe.com/watch/1427819/check_out_this_sexy_feature/

    בעיניין מובילי הדיעה הייתי רוצה להבהיר – הכוונה לא לזמן אותם לקבוצות מיקוד או לפרסם בבלוגים שפונים אליהם – הכוונה היא בבניית המוצר בשבילם. הקהל הרחב יבוא בעיקבותיהם (ולא חסירות דוגמאות מכוונות או מיקריות כמו שני האתרים החברתיים הגדולים ביותר).

    בעיניין זה שווה לראות את הסרט (הארוך למדי) הבא:

    http://tinyurl.com/5zrpbk

    אשר ללוגו – לי אישית חבל על העברית (גילוי נאות – גם אני חטאתי בעיצוב לוגואים באותיות לטיניות למותגים עיבריים).

  25. 23/07/2008 בשעה 9:48 אמיר דותן

    לקחתי :-) תודה, ותודה על התגובות מאירות העיניים. סרטוני ההדגמה שצירפת הם בדיוק מה שכיוונתי אליו והגישה הקלילה והאורך האפקטיבי עושים את העבודה מצוין לדעתי. לוידאו של סת' גודין אני אצטרך להקדיש קצת יותר זמן מסתבר. הנקודה לגבי עיצוב עבור מובילי דעת קהל מעניינת ואני תוהה האם היא רלוונטית לאתר תוכן מגוון כמו נענע. אתרים חברתיים וובשתיימים נוטים להיות מאוד מכוונים כלפי סיפוק יעדים ספציפים (העלאת תמונות, וידאו, יצירת רשת חברתית) ואחרי שהם תופסים אז כל אחד משתמש ביכולות הללו באין ספור דרכים בין אם מדובר בקידום מסע בחירות של פוליטיקאי עד העלאת סרטי בר-מצווה. יצא לך לחשוב על זה בהקשר של נענע או שאתה מעדיף לעצור פה ולא לעשות את שיעורי הבית בשבילם? :-)

  26. 23/07/2008 בשעה 14:22 ocean

    להלן תגובה של הדיוטה שאין בינה לבין מחשבים או עיצוב דבר וחצי דבר:

    מידת ההצלחה של קבוצת המיקוד תלויה מאד באופן הרכבתה ובמבחן שמעבירים אותה. מיותר לציין שאם קהל היעד שלך מורכב מבני 18-34 שמרנים ונאמנים בחלקם, צריך לקחת את הפרמטר הזה בחשבון לפני שמסתמכים על דעותיהם של בלוגרים מהברנז'ה. מעב לכך, אם היינו לוקחים קבוצת מיקוד טובה ומציגים בפניה מבחן השוואה בין העיצוב הישן לסקיצות חדשות, התוצאה היתה ברורה (היצמדות אל המוכר והידוע). לו היית מציג בפני הקבוצה מבחר של סקיצות חדשות ובודק את הפונקציונליות של כל אחת מהן, היית מקבל בהכרח משוב חיובי כלשהו לעיצוב כזה או אחר.

    מלבד המוטיב האסתטי, צבע וטקסטורה משרתים פונקציונליות מסוימת. זאת הסיבה שצבעים בוהקים ורעשניים משמשים לרוב כרקע למשחקיות או למרכזים של משחקי מחשב, צבעים קרים ורגועים משמשים לצביעת חדרי שינה, שילוב של צבעים קרים וחמים מתונים מהווה את הרקע הנפוץ לפינות אוכל, וצבעים חמים ואנרגטיים נפוצים מאד במרכז העניינים בבית – הסלון.

    אם נדמה את האתר לדירה שעברה שיפוץ, הרי שחוקי עיצוב הפנים יכולים לחול גם על הבית הוירטואלי שלנו. אין שום היגיון שבעולם שאנשים ייהנו לשוחח בפינות אוכל דחוסות וצרות מימדים. את האינטימיות הזאת ניתן היה להשיג לו מתכנתי נענע היו מרחיבים את בוקסת הפורומים, ובתוך כך גם את הצבע האפור בהיר שמהווה את הרקע שלה ואמור להתאזן עם כל האפור הכהה שמסביב. אותו כנ"ל עם עמוד הבית – צבעים קופצים וריבוי צעצועים מפוזרים יוצרים אי שקט וחוסר ריכוז, ושני הפרמטרים האלה הם הדבר האחרון שמתכנן אתר ירצה לעורר בגולשים שלו. אם נמתן את הקשקושים הזוהרים ונארגן את הצעצועים במקום אחד ובאופן שיקל על הגולשים לזכור היכן כל דבר נמצא (=בר ניווט נורמלי), אגף הכניסה יהיה הרבה יותר מזמין.

    אגב, דיברת יפה על אינסטינקטים ביולוגים, צבעים וכל מה שביניהם (יוהו, הנה הגענו לתחום שאני מבינה בו!). אציין את מקרה משקאות וירג'ין בשילובי צבעים דוחים ועזים (ע"ע צבעי אזהרה בטבע ותהליכי גיבוש זיכרון לטווח ארוך) שהתקבלו כאן בעיקומי פרצוף אוטומטיים, ולא משנה כמה באז נשפך סביבם הם עצמם נשפכו אחר כבוד בחזרה אל מעבר לים. מה לעשות? את הגנים והאבולוציה שלנו די קשה לנצח.

    ocean

  27. 23/07/2008 בשעה 14:44 אמיר דותן

    שלום וברוכה הבאה. את בטוחה שאין בינך ועיצוב כלום? :-) תודה רבה על התגובה המפורטת. ניהנתי לקרוא אותה ואת התגובות שלך בדיון האין סופי אצל גל מור בימים האחרונים. אין לי מה להוסיף ואני יכול רק לחזק את הנקודה בנוגע לפורומים שממשק צר וקלסטרופובי מאוד לא מסתדר עם האווירה החברתית והגרפומניות שמאפיינת אותם. זה הדבר הכי אלמנטארי ופורום, כמו סלון טוב, צריך להיות מרווח, מזמין וחברותי. אהבתי את הדוגמא בסוף של שתיה וצבעים והנושא של צבעי אזהרה אבולוציונים, מאכלים ושתיה הוא לא פחות מאשר מרתק בעיניי. ישנם מחקרים שמעלים את האפשרות שלאורך האבולוציה השתרשה בנו רתיעה מהתנועה של נחשים ועכבישים. כל התחום של השפעת הסביבה והטבע Nature versus Nurture הוא עולם ומלואו הרי ומעניין במיוחד לדעתי לבחון אותו בהקשר של לוקאליזציה ועיצוב לתרבויות שונות.

  28. 23/07/2008 בשעה 15:19 ocean

    היי אמיר,

    נשבעת שאין ביני לבין עיצוב שום דבר, אני מגיעה מתחום המחקר הביו-מולקולרי ומטבע הדברים מתחברת לכל מה שנוגע ולו במעט לתחום.

    מתעניין בצבעי אזהרה וכו'? אני מציעה לך בחום לחפש במקום מושבך קורסים, מאמרים או ספרים העוסקים בביולוגיה/פסיכולוגיה אבולוציונית, נויוביולוגיה ואתולוגיה. נושא זיכרון של טעמים וריחות מככב בתחומים הללו (איכשהו הכל מתנקז לשמירה על בריאותנו הנפשית והפיזית למען מטרת העל – התרבות תקינה).

    ocean

    נ.ב: רתיעה מתנועות נחשים עכבישים? הגיוני. תנועות מפותלות בד"כ מבשרות רעה, ותנועות מהירות וחדות נתפסות כאקט מאיים או כניסיון לתקיפה. אולי בגלל זה ריבוי הפרסומות הקופצות בנענע-10 החדש גורם לי לעשות אחורה פנה? (-:

  29. 23/07/2008 בשעה 15:29 אמיר דותן

    אני עדיין מתאושש מהתואר השני אז אני אתחיל עם כמה אתרים :-) אשמח לשמוע תובנות נוספות בנושא פסיכולוגיה אבולוציונית, בהקשר של נענע או בכלל. אני תוהה אגב מה הפירוש העברי למילה Visceral באנגלית המתייחסת לאיברי גוף פנימיים ומשתמשים בה לתאר בין השאר דברים הקשורים לאינטואיציה ורפלקסים, דברים כגון "תחושת בטן" ויותר נכון – תגובת בטן. אולי הפירוש העברי הוא "בפנוכו" :-) ועוד בנושא צבעי אזהרה, סכו"ם וצלחות יהיו לעיתים נדירות בצבע כחול והם גורמים לאוכל להיראות פחות אכיל (צבע עובש).

  30. 23/07/2008 בשעה 16:35 ocean

    ויסצרלי = של האיברים הפנימיים (כמו לישמניה ויסצרלית, שלא נדע), או בקיצור – תוך איברי או פנימי, כך שה-"בפנוכו" שלך די מדויק.

    מידע על פסיכולוגיה אבולוציונית – יש ב-'רשימות' בלוגר מרתק המכנה עצמו הומו סאפיינס שמתמחה בדיוק בזה (וליתר דיוק, באבולוציה של ההומור והצחוק), רק שהאתר בדיוק עובר לשרת אחר והוא אינו זמין (רצית קשר לנענע, לא?). אני אישית לא מבינה בזה מאום, אלא יותר מתעניינת בתהליכים המולקולריים שמחוללים את כל העסק. מבחינתי אלוהים נמצא בפרטים הכי קטנים.

    צלחות כחולות = אוכל דוחה? המממ… עוד סיבה לסלידתי בשעתו "מהאוכל" הצבאי. בהמשך לכך: טעם וריח דוחה = מזון מקולקל או רעל = רע לבריאותנו ולכושר העמדת הצאצאים שלו, לכן המוח שומר את זיכרונות טעם וריח שכאלה לטווח ארוך, כדי שנדע להישמר מהם. ואגב אחד אחרון: יפה = סימטרי = בריא יותר. נשבעת.

    ocean

  31. 23/07/2008 בשעה 16:52 אמיר דותן

    בפנוכו איט איז! תודה. הדוגמאות שציינת מוכרות לי ואפשר לציין גם פחדים כמו פחד גבהים, שכמו בכל המקרים האחרים שהועלו כאן אנו מסוגלים להתגבר עליהם לעיתים ואפילו ליהנות מהם. בסופו של דבר, כל הדיון בעקבות הפוסט עוסק מבחינתי בנושא טעם נרכש והתנאים לכך. זה כמובן עניין של גיל, וישנן תרבויות בהן ילדים מגיל צעיר מאוד נחשפים לטעמים חריפים למשל ומפתחים סיבולת וחיבה לטעם, בעוד אחרים (כמוני) צריכים כוס מים רק מעצם המחשבה. זרז נוסף שעלה כאן בהקשר הישרדותי היא הנחיצות. יש תמריץ להתאקלם ולהתרגל למשהו כשזה מאוד נחוץ ולעיתים יכול להיות עניין של חיים ומוות.

    בדוגמא בה התרכזנו כאן (בצורה לא מפתיעה) זה רחוק מלהיות עניין כה דראמטי אך כאשר מסתכלים הצידה ורואים שישנם אתרים אחרים מסביב עם מערכות פורומים המציעים תוכן ושומעים את הקולות של משתמשים שונים הקוראים להגירה, אפשר להבין שהנחיצות במקרה הזה אינה כל כך משמעותית כפי שאולי היה נדמה, ויכול להיות שאנשים יעדיפו להגר עם הפורום שלהם לפיסת אדמה חדשה מאשר להתרגל לצבעוניות שמציקה להם (וממשק צר וקלסטרופובי). זה הכל עניין של רווח והפסד ויכול מאוד להיות שיהיו כאלה שיעדיפו להרגיל את העיניים שלהם לכותרות ולירוק הזרחני, אך השאלה המרכזית נשארת – מדוע הם נדרשים לעשות את המאמץ? האם אי אפשר היה למצוא צבעוניות מיוחדת, שונה, ממותגת לעייפה אחרת שלא היתה דורשת את ההסתגלות הזאת?

    לטעמי, יש מקום לצפות ולדרוש לפעמים שאנשים יתרגלו למבנה חדש, קונספט חדש, פונקציונאליות חדשה ושאר הדברים שמבססים ממשק. אך צבעוניות היא כמעט סוג של פרה קדושה שלא מתעסקים איתה בצורות נסיוניות כשמדובר באתר עם קהל כל כך גדול ומגוון, בעוד באתר נישתי יותר זה היה כנראה מתבקש. התיאור של גל מור "אתר חדשות על ספיד" נראה לי קולע. האם אנשים יוכלו ויטרחו לרכוש את הטעם הזה? הזמן יגיד.

  32. 23/07/2008 בשעה 18:37 אורי ער

    אשר לתפיסה, אני ממליץ מאוד על הספר הבא:

    http://tinyurl.com/6mqe42

    אגב, יצא לי להתעמק בתחום לא מעט, בשל סי.די.רום (כן, היו פעם דברים כאלה) שעבדתי עליו בנושאי נוירופסיכולוגיה עבור האוניברסיטה הפתוחה.

    איך זה בא לידי ביטוי בעיצוב, לפחות באספקטים של עיצוב מידע – הספרים של Edwrad Tufte מאוד עוזרים בעיניין. על כל זה נוספות שכבות של מיתוג ותנאים חברתיים, פיזיים ותרבותיים.

    מעטים המותגים הגדולים באמת ששורדים לאורך זמן ללא התייחסות נמשכת לכל האספקטים ואיזונם (בדגשים שונים הנובעים מהחלטות, רצוי מודעות).

    אשר לההערה שצבעים וטקסטורה משרתים פונקיונצליות מעבר לאסתטיקה – אני חושב שהנקודה היא שהאסתטיקה היא בעצמה כלי פונקציונלי והשימוש ברגש הוא כלי רב עוצמה במידה ולומדים להשתמש בו.

    אגב, מסכים בהחלט לקביעה של ocean לגבי גורמי ההצלחה של קבוצות מיקוד, אבל הייתי רוצה להוסיף גורם נוסף – חשוב להבין למה קבוצות מיקוד נועדו ומה המיגבלות שלהן כי לעיתים קרובות הכישלון הוא לא בקבוצה אלא במיבחן עצמו.

    אשר להתייחסויות הביולוגיות – כאן צריכים להיות מאוד זהירים לדעתי ולא לקחת דברים כפשוטם.אנשים שאינם אנשי מדע נוטים לפרש דברים על פי מה שנראה הגיוני בתפישה תרבותית (לדוגמא 'החזק שורד' כשזה בעצם 'המתאים שורד'). דברים שדוחים או מושכים אותנו אינסטנקטיבית יכולים לשמש ככלים באותה מידה. אני תמיד מודאג כשתרבות ומדע משמשים בעירבוביה בידיים הלא נכונות.

    Count Hermann Keyserling once said truly that the greatest American superstition was belief in facts.
    – John Gunther

  33. 23/07/2008 בשעה 19:01 אמיר דותן

    "אני חושב שהנקודה היא שהאסתטיקה היא בעצמה כלי פונקציונלי והשימוש ברגש הוא כלי רב עוצמה במידה ולומדים להשתמש בו."

    כמובן. העיצוב הוא פונקציונאלי וזה משהו שנראה שמפספסים כל אנשי ה"על טעם ועל ריח" במקרה הספציפי של נענע למשל. כל נגיעת מכחול בממשק יש פונקציה כלשהי, בין אם היא לסמן משהו חשוב, משהו פחות חשוב או פשוט לעורר תגובה רגשית כלשהי ולהפריד בין האלמנט הגרפי והפונקציונאלי של ממשק זאת טעות תפיסתית שאני נתקל בה מידי פעם, והיא מייצגת חשיבה שהמעצב צובע חוברת צביעה כשעליו להשתדל לא לצאת מהקווים.

    בנוגע להתייחסויות ביולוגיות, אני מסכים לגבי הזהירות והדוגמאות שמניתי לקוחות ממחקרים שיצא לי להיחשף אליהם במרוצת השנים. הם לדעתי בגדר של אקסיומה עד כמה שמשהו כבר יכול להיות בפסיכולוגיה אבולוציונית.

  34. 23/07/2008 בשעה 20:15 ocean

    רק לחדד משהו:

    הברירה הטבעית: המתאים *לסביבתו* הוא בעל סיכויי הסתגלות גבוהים יותר, ולכן גם בעל סיכויי ההישרדות הגבוהים ביותר. הווה אומר – אין אפשרות לבצע אדפטציה אופטימלית כשאתה לא טורח להתאים את עצמך כראוי לסביבה שלך. בנוסף, אבולוציה הנה תהליך הדרגתי במהותה, ולכן שינויים חדים וקיצוניים לרוב יביאו לאדפטציה של קבוצת אורגניזמים *מאד מצומצמת*. בשפה נענעית: מתכנתי האתר החדש ביצעו כאן מה שאנו קוראים לו 'אבולוציה מואצת' – ככל שהמטרה קיצונית ובלתי עקבית, קצב החתירה אליה גדל והשינוי שיתרחש יהיה מרחיק לכת. זה עובד יפה בקבוצות חיידקים שמבקשים לבודד מהן מושבות ספורות שעמידות לתרופות מסויימות, זה עובד נהדר על אלגוריתמים במחשב, אבל זה לא ממש ישים על ציבור משתמשי הקצה, שכן מה זה יעזור לך אם רק 10% מקהל היעד יסתגל לאתר בטווח הקצר?

    קבוצות המיקוד: דווקא כתבתי: "מידת ההצלחה של קבוצת המיקוד תלויה מאד באופן הרכבתה *ובמבחן* שמעבירים אותה". נחמד לדעת שהיריות שלי באפלה איכשהו התבייתו על המטרה.

    התייחסויות ביולוגיות: אכן כל הדוגמאות של אמיר הנן מבוססות מחקרית.

    ocean

  35. 23/07/2008 בשעה 20:25 אמיר דותן

    זה הסבר הכי מדעי שקראתי (ובטח אקרא) בהקשר של כל הסיפור הזה. מרתק. אני כבר יכול לדמיין הרצאה רב-תחומית מאוד מעניינת מתבשלת מכל הדיון הזה. אולי אפשר לארגן משהו לביקור מולדת הבא :-) לגבי ה"אבולוציה המואצת" אני מתאר לעצמי שנענע יטענו להגנתם שהם החלו לטפטף צילומי מסך טיזריים לפני שבוע-שבועיים וזאת כנראה היתה החשיבה שלהם, למרות שאני בספק אם הם חשבו עליה במונחים ביולוגיים.

  36. 23/07/2008 בשעה 23:16 ocean

    הם לא חשבו במונחים ביולוגיים, אלא טכנולוגיים. המונח 'אבולוציה מואצת' עבר אדפטציות לתחומים רבים, כולל תחום האלקטרוניקה וההייטק. בחלק מהמקרים התהליך נוחל הצלחה מידית ומסחררת (למשל, מסכים שטוחים לטלוויזיות, טכנולוגיית שידור ברזולוציה גבוהה וכו'), ובחלק אתה יוצר אבולוציה רק לשם אבולוציה = אבולוציה פיקטיבית (מקרר עם לוח אלקטרוני ומיליון כפתורים שלעולם לא נדע או נצטרך להשתמש בהם, מחשב נייד מיניאטורי שאינו מתאים לאנטומיה של אדם בוגר, אודיו נייד בעיצוב שונה וכו') ופשוט לא ממריא עם המוצר שלך.

    אני משערת שאנשי 'נענע' כיוונו לתהליך הראשון, אבל מוקדי מטרה מתחלפים וחוסר התאמה לסביבת המשתמש הובילו אותם לכיוון השני והעקר במיוחד.

    ocean

    זה הזמן להזכיר שוב – אני הדיוטת מחשבים גמורה, וכל האמור לעיל הוא לגמרי זווית הראיה הבלתי מקצועית שלי בנושא.

  37. 23/07/2008 בשעה 23:32 אורי ער

    המיקרה כאן יותר דומה למוטציה – זיגוטה בעלת טריזומיה…

    אגב, זווית הראייה שלך הרבה יותר מדוייקת משל הרבה אנשי מקצוע.

  38. 23/07/2008 בשעה 23:38 אמיר דותן

    מה שבאתי להגיד :-) אני אוהב את החיבור שאת עושה מהתחום שלך לטכנולוגיה ודוגמא מאוד טובה לדעתי היא התחזית של מייסד אינטל מ-1965, גורדון מור, שחזה את קצב התפתחות מעבדי המחשב http://www.intel.com/technology/mooreslaw מאז ועד היום למעשה. לא הייתי אומר שמסכים שטוחים ו-HD נחלו הצלחה מסחררת ומדובר בתהליך יותר ארוך אם אני משווה אותו למשל למהירות החדירה של האייפון בשנה האחרונה, וכיצד כל התחום של טלפונים סלולארים קיבל בעיטה בטוסיק האבולוציוני והנה סרטון שממחיש את התהליך הזה בצורה פשוטה וממצה http://uk.youtube.com/watch?v=x0DrncbhoeM .

    אם לחזור לנושא המקורי, אז טעם נרכש בתהליך ואחת המגמות הבולטות בעיצוב אתרים בשנים האחרונות (נקרא לזה ווב 2.0 לצורך הדיון) היא אתרים נקיים, סופר פונקציונאלים ודי סטרילים http://www.amirdotan.com/blog/?p=67 שההתמצאות בהם נחה ופשוטה. משתמשים רבים שמקפצים במשך היום מיו-טיוב לפייסבוק, לפליקר, לגי'ימייל וחזרה התרגלו לסטנדרטים גבוהים בכל הקשור לפשטות עיצובית ושמישות גבוהה והעיצוב החדש של נענע הוא בבחינת אנטי-תזה צבעונית ופונקציונאלית שמתנגשת עם הטעם המוכר. זה מביא אותנו שוב לנושא של חדשנות, תעוזה עיצובית ויצירת טרנד במקום הליכה אחריו. מסתבר שזה הרבה יותר קשה לביצוע מכפי שאולי חשבו שם.

  39. 24/07/2008 בשעה 2:22 אורי ער

    סתם ציטוט שניתקלתי בו היום לגבי מומחיות ואנשי מיקצוע:

    My definition of an expert in any field is a person who knows enough about what's really going on to be scared.
    – PJ Plauger
    :)

  40. 24/07/2008 בשעה 9:39 טליה אבירן

    אחד הדברים שמנחים אותי היום בעיצוב אתר הוא נגישות לאנשים עם מוגבלויות.
    לבנות אתר לקהל יעד כל כך רחב ולא להתחשב בשונות שבין בני האדם זהו פשע לטעמי וזה בא מעמדה מעט מתנשאת ופטרנליסטית.
    איך יכול להיות עדיין שבונים אתרים ללא היכולת להגדלת פונטים, לשינוי רזולוציה (בלי לאבד מידע) בצבעי רקע וטקסט המפריעים לעין אפילו של אדם ללא מוגבלויות וכו'.
    מעצבים צריכים לבנות עיצוב שמיש, נעים, נוח לתפעול ופשוט. נכון שזה בא על חשבון ה"מגניבות", אבל זה מאפשר ליותר אנשים מכל מיני סוגים להנות ממנו ולהפיק ממנו תועלת. מעבר לכך, זה נותן לאנשים עם מוגבלויות את ההרגשה שהם אינם חריגים ושהם יכולים, כמו כולם, להכנס לאתר ולקבל ממנו את המידע בקלות יחסית.

  41. 24/07/2008 בשעה 10:06 אמיר דותן

    היי טליה. את הטקסט דווקא אפשר להגדיל אך כל השאר נכון מאוד ובמקרה של צבעוניות כאשר אנשים מתלוננים על חוסר נוחות פיזית בגלל ירוק זרחני וניגודיות בעייתית בין צבעים בכותרות לדוגמא, עד כמה כולנו בלי קשר למוגבלות תמידית זו או אחרת, רגישים ופגיעים כשזה מגיע לקוגניציה ואני חושב שבמקרה הספציפי הזה אכן עברנו כבר משמישות לנגישות. יש פה גם את העניין של נגישות טכנולוגית כפי שציינת בכל הקשור לדפדפנים, מערכות הפעלה ורזולוציות. בכל הנוגע להם המצב הנוכחי מזה שבוע ימים הוא מתחת לכל ביקורת.

  42. 24/07/2008 בשעה 11:37 טליה אבירן

    הי אמיר,
    לא ראיתי היכן ניתן להגדיל טקסט, אבל, שים לב לאתר של BBC לדוגמא השייך לתחום של אתר חדשות/טלויזיה/מוליטימדיה ועוד.
    http://www.bbc.co.uk/
    פשוט תענוג. יש אפשרויות צפייה למעלה מעל התפריט, הצהרת נגישות, אפשרות להגדלת פונטים. אפשר לשפר את המעבר לרזולוציות אחרות, אבל, בגדול, מאוד שמיש, מאוד נעים לעין ונוח לתפעול.

  43. 24/07/2008 בשעה 12:37 אמיר דותן

    טליה, התכוונתי שניתן (לפחות) להגדיל את הטקסט באמצעות המקלדת. אני מסכים עם הכל וה-BBC הוא מבחינתי אור לגויים בכל הקשור לנגישות ועיצוב מכוון משתמש. יש להם מודעות מאוד גבוהה אפשר וצריך ללמוד המון מהם בעיקר בכל הקשור לירידה לפרטים וגישה מתודולוגית ( http://www.liamdelahunty.com/blog/media/theglasswall.pdf ). אם כבר בנושא, בתחילת חודש הבא אני הולך לאירוע הזה http://ukupa.org.uk/events/archives/000582.html ומקווה לחזור עם דיווח כתוב ומצולם.

    בכל הקשור לנגישות, יש מקום לציין שבגלל שה-BBC ממומן על ידי כספי הציבור בבריטניה הם חייבים להיות נגישים על פי חוק למיטב ידיעתי, אך זה כמובן רק אחד מטיעונים רבים מדוע אתרים צריכים וחייבים להיות נגישים. מאז השקת ה- BBC iPlayer הם סופגים הרבה ביקורת על כך שבינתיים האפליקציה שניתן להוריד למחשב (לא האתר) זמינה רק למשתמשי פיסי http://tinyurl.com/6bkcts .

  44. 24/07/2008 בשעה 18:43 אורי ער

    אגב, בעיניין ההתאמה לפלטפורמות שונות – לדעתי בארץ הנושא לא זוכה לטיפול מספיק.

    בפרוייקטים שעבדתי עליהם כבר בשנת 2000 בארה"ב, לדוגמא ספרינט, שרק אחוז אחד מהמבקרים הפוטנציאליים שלהם באתר היה משתמשי מק והמוצר עצמו לא תמך במק (בהשקה) הקפידו שהאתר יתמוך במק. בין השאר, כי לא רצו לגרום לחווית מותג שלילית אצל משתמשים מסויימים.

    וזה מתקשר לדבר שהזכרתי קודם, דהיינו מובילי דעת קהל – אחת החברות שאני עובד איתן כיום, שקמה בישראל, לא הבינה את חשיבות משתשי המק כמובילי דעת קהל בתחום בו החברה עוסקת. המתחרים שלהם, שהתחיל מעמדת נחיתות, אבל הבינו את החשיבות של פיתוח לפלטפורמות נוספות, הם הגדולים ביותר בעולם היום ובפער משמעותי לפני כולם.

    נגישות, גם היא, מעבר לאספקט המוסרי (שלדעתי חשוב לא פחות, למעצבים) מסוג הדברים שמעצבים נוטים להזניח בשביל המגניבות או פשוט כי אין להם ראש בשביל זה, אבל למשל לא הייתי כועס על פליקר אם מעבר למסר קצר לא היו עושים התאמות לעיוורים (אם כי זה למשל, היה יכול להיות מגניב).

  45. 25/07/2008 בשעה 11:08 אמיר דותן

    אם להחזיר את הדיון לנושא צבעוניות ותגובות ויסראליות אני חושב שיש מקום לתהות על ההבדל בין שמישות ונגישות כי כפי שציינתי, כל התגובות שיוצא לי לקרוא על כאבים בעיניים ותחושת חוסר נחת לנוכח הצבעוניות . האם במקום לדבר רק שמישות יש כאן כבר עניין של נגישות?

    נגישות היא יצירת תנאים לכך שהעיצוב מכליל כמה שיותר אנשים, גם אם יש להם צרכים מיוחדים זמניים או תמידיים, ואינו מפלה על ידי יצירת קשיים או מניעת גישה מוחלטת. עיצוב נגיש לרוב יהיה גמיש מספיק בכדי שאנשים יוכלו להתאים אותו לצרכים שלהם (שינוי צבעוניות, שליטה על גודל הטקסט, התאמת תוכן אישית, צפייה בגרסה טקסטואלית וכו'). לא מדובר רק על נכות או מוגבלות תמידית כתוצאה היות וכל היכולות שלנו (קוגנטיביות, פיזיולוגיות, מוטוריות) מושפעות מהסביבה, השעה ביום ומצב נפשי למשל. לא מדובר על יצירת עיצוב שהוא כמו שהוא אמור לענות על הצרכים המיוחדים של כולם ובהרבה מקרים מדובר על מתן אפשרויות ולא קביעת עובדה מוגמרת.

    בהקשר של נגישות וצבעוניות אז הדוגמאות הקלאסית היא התחשבות במצבי עיוורון צבעים שונים (*שיעול* http://www.amirdotan.com/blog/?p=76 *שיעול*) שרלוונטים בעיקר לגברים. ישנו גם הנושא של ניגודיות בין צבעים שרלוונטית לכלל האוכלוסיה ומתקשרת להיבטים פיזיולוגים של מבנה העין, עיבוד הצבעים במח, תדרי צבע וכו'. כאשר אנשים מתלוננים על ירוק זרחני וכותרות שקשה לקרוא בגלל כיתוב ירוק וצהוב על רקע שחור האם זה עדיין עניין של שמישות או שכבר חוצה את הגבול אל עבר נגישות? ל

    דעתי עדיין מדובר בשמישות כי שמישות מתייחסת ליכולת שימוש על ידי כלל האוכלוסיה, בעוד נגישות מתייחסת ספציפית למתן גישה תוך דגש על צרכים מיוחדים שיש לאנשים, מבעיית ראייה קלה בגלל עייפות עד עיוורון מוחלט ותמידי למשל. נושא התאימות למערכות הפעלה ודפדפנים הוא חלק מנגישות (טכנולוגית) למרות שקשה לחשוב על שימוש בפיירפוקס לדוגמא כ"צורך מיוחד", מדובר עדיין בצמצום במקום הרחבת גישה לקהל גדול ומגוון שחלקו אינו משתמש בווינדוז, אקספלורר 7, מחשב חדיש, חיבור מאוד מהיר ו-Windows Media Player בשביל לצפות בתכני וידאו.

  46. 27/07/2008 בשעה 9:44 טליה אבירן

    התאמה לדפדפנים היא אינה נושא של נגישות. בכל ההנחיות של ה- W3C לא כתוב שצריך להתאים את האתרים לדפדפני שונים. ההנחיות מדברות על סטנדרטיזציה, על כך שאם יפותח האתר על פי הסטנדרטים יוכל כל אדם עם מוגבלות כזו או אחרת, לגלוש באתר בנוחיות סבירה. בעליל, לא יכול להיות אתר נגיש ולא שימושי. ההנגשה מגבירה את השימושיות של האתר. נגישות ושימושיות הולכות יד ביד.
    נכון שלא קל להנגיש ובטח שלא פשוט להנגיש אתרי מולטימדיה כמו פליקר. אבל אנשים בעלי מוגבלות ראייה מעוניינים בעיקר במידע ולא בחוויה של הצפייה ולכן המאמץ שלנו כמעצבים צריך להיות בהנגשת אתרי מידע, שירותים, הודעות, חדשות ועוד ולא בהנגשת סרטונים. החוויה של האדם עם המוגבלות היא ביכולת שלו להגיע למידע שהוא מעונין בו בדרך הקלה והפשוטה ביותר.

  47. 27/07/2008 בשעה 12:47 אמיר דותן

    טליה, לא התיייחסתי בצורה ספציפית להנחיות של ה-W3C והן לא תנ"כ הנגישות מבחינתי :-) אני לא מצפה מהם להכנס לכל הנושא של מלחמת הדפדפנים ולנקוט עמדה שיכולה להתפרש כפוליטית בעולם האינטרנט. גישה למידע תלויה גם לדעתי ביכולת לצפות במידע על אמצעי פלט כלשהו, והנגישות מתבטאת בחופש הצפייה. באותה מידה שאני לא מפלה משתמש עם קורא מסך אני לא מפלה משתמש עם פיירפוקס או לינוקס. בכל אופן, נראה לי שזה הזמן (אם עדיין אפשר) להחזיר את הדיון לנושא של "טעם וריח בעיצוב" :-)

  48. 27/07/2008 בשעה 19:44 אורי ער

    הנגשה של סירטונים ובידור חשובה גם היא. למשל, אין סיבה שאנשים בעלי מוגבלות שמיעה לא יוכלו להינות מסירטונים עם כתוביות וקיימים פרוייקטים העוסקים בכך.

    אגב, המאמץ להנגיש אינו גדול בד"כ והבעיה היא במודעות והנגשה רטרו-אקטיבית.

    אמיר, על מה אמרת היה הדיון? :)

  49. 27/07/2008 בשעה 20:46 אמיר דותן

    :-)

    אם הבנתי את טליה נכון אורי, העניין קשור יותר לסדרי עדיפויות ֿ"אנשים בעלי מוגבלות ראייה מעוניינים בעיקר במידע ולא בחוויה של הצפייה". מאידך, אין ספק שמודעות והנגשה רטרו-אקטיבית מערימים קשיים ויוצרים בעיות שאפשר להמנע מהן.

  50. 17/08/2008 בשעה 17:50 trilliane

    הגעתי לכאן באיחור, בעקבות הפנייה מ"סאגת נענע10 – מקרה מבחן מורכב וחשוב". נהניתי לקרוא את הכתבה ואת התגובות, ואף השכלתי. תענוג לקרוא אותך, אמיר. העדפתי להגיב דווקא כאן, כיוון שאני מזדהה מאוד עם הנאמר, ובעיניי העיצוב הוא חלק בלתי נפרד מהבעיה של נענע10 החדש. כפי שכבר כתבתי במקום אחר – גם אחרי שיסיימו לטפל בהררי הבאגים, עדיין נישאר עם עיצוב מכוער. נמאס לי לשמוע הגדרות כמו "נועז" ותירוצים ש"צריך להתרגל". "נועזות" לא עומדת בסתירה ל"כיעור", ומה זה ה"צריך" הזה? אני חייבת להם משהו?

    גם לעיצוב בבסיס צבאי מתרגלים, אבל אף אחד לא יטען שהוא מתיימר להיות יפה. לא ברור לי למה מלכתחילה לעצב מנשק שמצריך תהליך הסתגלות ארוך. "בהתחלה קשה ואז מתרגלים". סליחה, אני בטירונות? אם האתר הוא עבור גולשיו (למשל, אני) אז תנו לי להחליט מה טוב בשבילי. אם הגישה היא "זה מה שיש, ככה בא לנו, תגידו תודה שאנחנו נותנים לכם פלטפורמה בחינם" אז סליחה, אבל נענע לא מונופול, ואם הם לא חייבים לי כלום, אני בטח שלא חייבת להם. יש עוד פלטפורמות חינמיות ברשת, תודה, שלום, ואל תבואו לי בחלום.

    מדוע ה"מאגניבות" (השנויה במחלוקת) של האתר צריכה לבוא על חשבון הנוחות שלי? לקרוא תוכן בין שחור, אפור וצבעים זרחניים זה כמו לקרוא ספר בדיסקוטק. אפשרי, אבל ממש לא נעים בעיניים. איך הגיוני שאתר שנועד לספק לי *תוכן* מוותר על נוחות ההגשה רק כדי ליצור ייחוד שנוי במחלוקת? האם הרצון להיות שונים בכל מחיר הפך להיות מטרה בפני עצמה, לא משנה מה המחיר שיש לשלם עליו? תמוה.

    רבות דובר על כך שאנשים לא אוהבים שינויים, וזה הרבה פעמים נכון, אבל גם נכתב כאן ובצדק, שלשינויים טובים קל להתרגל. אחרי 12 שנים ברשת, אני יכולה לומר שעברתי הרבה מאוד שינויי עיצוב באתרים שונים, ומעולם לא נתקלתי בכזו זוועה. דיברו כאן על שינויים שאני אפילו לא זוכרת (YNET, למשל), אז אתייחס לשינויים שאני כן זוכרת, למשל NRG ותפוז, כיוון ששניהם טריים למדי. ב-NRG לא יוצא לי לבקר הרבה. יום אחד נכנסתי, ראיתי שהעיצוב השתנה, חשבתי לעצמי "חבל, דווקא חיבבתי יותר את הקודם" ואז המשכתי בשימוש הרגיל באתר, כיוון שהוא לא איבד מהפונקציונליות שלו עבורי. יכולתי להתמצא, הטקסט הוצג באופן ברור וקריא – יותר מזה אני לא צריכה. גם אם לטעמי התוצאה החדשה יפה פחות, בסופו של דבר ההבדל המהותי די זניח מבחינתי.

    גם מערכת הפורומים החדשה של תפוז קצת פחות יפה בעיניי, ולכן אני עדיין משתמשת במנשק הישן, אבל החדשה לא הפכה סדרי עולם, וכשהישנה תרד זה לא יהיה אסון. לזכות תפוז יש לציין שההשקה שלהם נעשתה באופן הנכון: קודם כל הצעה לגולשים להתנסות במנשק החדש; אח"כ כשהוא עלה, הוא עלה לצד הישן, בלי לחץ לעבור; תפוז הקשיבו לטענות הגולשים ומיהרו ליישם את חלקן (למשל הקטנת פס הפרסומות והחזרתו לצד שמאל); המנשק החדש מאפשר לגולשים לבחור בין 3 גווני צבעים, לשנות בקלות את גודל הטקסט (לא רק דרך הדפדפן, אלא כחלק מהמנשק) והגדרות נוספות. *ככה* משדרגים!

    כששדרגו את המערכת העיקרית במקום העבודה שלי, שינוי אותה מגוונים של אפור לגוונים ורדרדים. בעיניי זה היה סביר, ובסה"כ עדיין קריא, אבל כשהגיעו טענות מעובדים שהפאלטה הזו מעצבנת להם את העיניים, הוסיפו עוד 3 אפשרויות לגוונים אחרים (אחת מהן הייתה חזרה לגוונים הישנים). אני לא אשת מקצוע, אבל אני משערת שהאפשרות לשנות את הגוונים היא אחד הפיתוחים היותר פשוטים שיכולים להיות (להערכתי מדובר בלא יותר ממספר המרות פשוטות של קוד צבע X בקוד צבע Y).

    להחליט עבור המשתמש "זה יפה, זה מאגניב, זה העתיד, ואתם תאהבו את זה" זו יהירות אנוכית לשמה, ואין לה שום כיסוי. אני לא אוהבת מה שמכתיבים לי לאהוב. זה לא עובד ככה, ואני לא חייבת להתרגל לגחמות שלהם. בכל הדיון הזה חסרה לי מאוד המילה "מוטיבציה". גם אם נצא מנקודת הנחה שבעוד חודשיים אני אתרגל לעיצוב של נענע והוא יפסיק להפריע לי, נשאלת השאלה למה לי? בשביל מה לטרוח? מה הרווח שלי מכל הטררם הזה? אם כגולשת אני לא יודעת לענות על השאלה בעצמי (ועוד לא ראיתי אף אחד אחר שיכול) כנראה באמת אין סיבה.

    נ.ב.
    בתאריכי התגובות כתוב "ליולי" ולא "ביולי" (לא אסון, סתם עניין של עברית תקנית שקפץ לי לעין).

  51. 18/08/2008 בשעה 11:31 אמיר דותן

    מסכים עם כל מילה ואת צודקת לגבי ההיבט הטכני של שליטה בצבעי האתר והאמצעים כיום מאפשרים מתן גמישות רבה בידי המשתמש. דוגמא מצויינת ופשוטה ניתן לראות ב- http://www.bbc.co.uk היכן שהאופציה Customise your homepage מאפשרת לאנשים להתאים את התוכן והצבעוניות עם האופציה המאוד שימושית לאתחל את הדף למצב המקורי. מאוד פשוט, מאוד מתחשב ומאוד מוצלח.

RSS לתגובות לפוסט זה

הוספת תגובה