RSS לפוסטים RSS לתגובות 228 מאמרים ו- 1,989 תגובות עד כה מאז 2005

סטיב ג'ובס – מקור השראה אך לא מודל לחיקוי

סטיב ג'ובס שנפטר בתחילת החודש, תרם רבות בצורה ישירה ועקיפה להגדרת תחום ההתעסקות המקצועי שנקרא User Experience. הצלחת המוצרים שעל ייצורם הוא ניצח בקפדנות ואובססיביות נתנה רוח גבית אדירה למקצוע ולדעתי ישנן יותר מצגות בנושא חוויית משתמש עם צילום של אייפוד ואייפון מאשר אנשים העוסקים בתחום. עם זאת, כאשר אנו בוחנים את מתודולוגיית עיצוב מכוון-משתמש הנשענת במידה רבה על מחקר ובדיקות עם קהלי יעד והאופן בו אפל פעלה, קיימת סתירה עקרונית וראייה לכך שסטיב ג'ובס צריך להוות השראה אך לאו דווקא להיות מודל לחיקוי.

סטיב ג'ובס היה יקיר קהילת חוויית המשתמש ובמידה רבה היה הדובר הלא רשמי שלה שהצליח להראות לעולם ששילוב נכון של אנשים, אסטרטגייה שיווקית, חוויית לקוח הוליסטית והתמקדות באנשים על פני טכנולוגיה שווה המון כסף. האתוס שלו שעיצוב אינו הציפוי האסתטי אלא האופן בו מוצר מתנהג הצליח לתמצת במשפט אחד אינפוגרפיקות מסובכות ולהפוך את צמד המילים User Experience למונח שכיח במדורי עסקים וכלכלה.

אנשי חוויית משתמש רבים תמיד שאבו השראה מהמוצרים האלגנטים והשמישים של אפל, שעל אף החסרונות הטכנים והמחיר היקר, הצליחו לעורר תגובות רגשיות חזקות בקרב צרכנים רבים ולאו דווקא מעריצים פאנטים. אפל וסטיב ג'ובס בראשה היוו מקור השראה, אך כאשר אנו בוחנים את המתודולוגיה העיצובית של החברה אנו מגלים מהר מאוד שהיא מנוגדת לשיטות והעקרונות עליהם מושתת תחום חוויית המשתמש. אפשר בצדק לטעון שאי אפשר להתווכח עם התוצאות בשטח ואם התוצאה היא שמישה, נחשקת ורווחית אז הדרך פחות רלוונטית.

סטיב ג'ובס היה קבוצת מיקוד של איש אחד ועבד עם אנשים מוכשרים אשר ביחד איתם הגה רעיונות והחליט מה אנשים צריכים ומה הם יאהבו. המקרה שלו הוא מקרה ייחודי וקשה לדמיין מצב שכזה קורה בכזאת אפקטיביות בסיטואציה אחרת. כאנשי חוויית משתמש אני חושב שאנו נמצאים בדילמה מסויימת משום שמצד אחד המוצרים של אפל הם הביטוי המושלם להתחשבות בחוויית המשתמש, אך מצד שני התיאורים של תהליך העיצוב הסודי שלהם מעידים על התעלמות מכוונת מהמשתמשים. בעוד כל חברה אחרת בעולם המנסה להיות מכוונת משתמש דוגלת במחקר ובדיקות משתמשים לאורך התהליך, בייקום המקביל בו אפל מתקיימת אין בכך צורך משום שהגאון בראש הפרמידה מקבל את ההחלטות על סמך אינטואיציה, נסיון, סיאנסים עם הנרי פורד והשד יודע מה.

יש בכך משהו קצת מתסכל שהדוגמאות הכי מוכרות למוצרים שמישים הן תוצר של תהליך השמור לחברה אחת שיכלה להרשות לעצמה להתנער מהשיטות המקובלות אותן אנו מיישמים ביומיום בכדי להבטיח שאנו מודעים, קשובים ולוקחים בחשבון את הנסיבות, הצרכים והיכולות של משתמשי הקצה. בעוד חברות כמו גוגל אוהבות לנפנף במחקרי שמישות ואנליטיקס בכדי להצדיק את ההחלטות שלהן, באפל הגישה (שהוצגה לפחות לעולם) היתה Steve knows best.

המסקנה היא שאפשר להפיק מוצרים נחשקים ושמישים תוך השענות על מודל "המעצב הגאון" ולאו דווקא תהליך מכוון משתמש אך זאת גישה עם סיכון מאוד גבוה שחברות מעטות יכולות להרשות לעצמן, מה שניתן לכנות High Risk Strategy. לאפל היו גם לא מעט כשלונות וההיסטוריה של החברה וסטיב ג'ובס רצופה אולי בכוונות טובות, אך לא מעט מבוכות. בהיעדר דמות כמו סטיב ג'ובס ב-99.9 אחוז מהחברות, גישת מכוונת-משתמש הנשענת על משוב ממשתמשים ועל ידע, נסיון ואינטואיציה של אנשי מקצוע היא בלתי נמנעת בכדי לצמצם סיכונים.

14 תגובות על “סטיב ג'ובס – מקור השראה אך לא מודל לחיקוי”

  1. 21/10/2011 בשעה 13:17 אסף

    ישנן 2 גישות, לדעתי, לאופן בניית הממשק
    designer knows best
    user knows best
    מדובר על גישות שמייצגות את הקצוות המנוגדים של סקאלה אחת, כאשר באים לתכנן ממשקים.

    סטיב ג'ובס הוא הדוגמה ל designer knows best ובעצם כל עניין "הגן הסגור" של אפל מוטמע בגישה זו. בצורה זו, המשתמש יכול לעשות שימוש במכשיר במסגרת ההגבלות שאפל הציבה. הדוגמא הכי ידועה לכך היא הפאדיחה של בעיות קליטה אצל משתמשים שמאליים (והפאדיחה העוד יותר גדולה של התשובה של ג'ובס לאותם אנשים).

    אני בטוח שאצל הרבה חברות, היו בעלי תפקיד בכיר שהחליטו בעצמם מה טוב למשתמשים והדבר הוביל לממשקים הרבה פחות מומלצים משל אפל. לכן, למרות שאני נוטה לא לאהוב את ה IOS מסיבות טכניות ופונקציונליות, אני מאוד אוהב את המערכת מסיבות עיצוביות וממשקיות. זאת תודות, לראייה מאוד מדוייקת וקולעת של סטיב ג'ובס להתנהלות המשתמשים עם הממשק (כמעט).

  2. 21/10/2011 בשעה 13:25 אמיר דותן

    אסף, user knows best מזכיר לי את המכונית שהומר סימפסון עיצב לחברה של אח שלו :)
    http://www.amirdotan.com/blog/?p=116

  3. 21/10/2011 בשעה 13:39 שלומי אסף

    אמיר, הייתי שמח לקרוא מאמר, אם קיים כזה, המשווה בין הUI של Iphone לAndroid.
    נשמע מובן מאליו שקיים אחד כזה, אך אני רוצה להתמקד בעיצוב הUI. בכפתור הפיזי הבודד של IPhone לשורת הכפתורים בAndroid.
    מבחינתי דווקא באייפון העיצוב כופה את שמישותו, ולאו דווקא השמישות כופה את העיצוב.
    איך שאני רואה את הדרך בו עוצב האייפון, תפיסת הכפתור הבודד, שמנהלת את כל צורת השימוש במכשיר נולדה כתוצאה מדרישה עיצובית. יכול להיות ואני שוגה בהנחתי, והאייפון הראשון נולד כאשר מולטי טאסקינג לא היה קיים, ולכן ג'ובס ניסה ללמד את המשתמש להתנהל עם המכשיר בצורה מסוימת כתוצאה ממגבלה טכנית זו (ולכן יש מצב שהבנה זו שחוויתי ברגעים אלה בזמן שאני כותב את התגובה הזו, האירה לי הכל ואין בכלל סיבה לשחרר את התגובה הזו), אך עדיין אם אייפון השתכללו והכניסו תכונות חדשות לOS שלהם, למה הם לא התאימו את הממשק למענו?
    האם זה מפאת הרצון למנוע מהמשתמש ללמוד ממשק חדש? או שמה זה מפאת העובדה שאסתטיקת המכשיר כאן כופה את צורתו ולאו דווקא שמישותו וצרכי משתמשיו.

  4. 21/10/2011 בשעה 13:45 שלומי אסף

    רק רציתי לחדד ולהבהיר.
    אני משתמש אנדרויד. אחת הסיבות בגינן אני חושב שאנדרויד עדיף על אייפון הוא כפתור הBack.
    קשה לי להבין כיצד אנשים מתנהלים אם הנייד שלהם בלעדיו. זה כלכך נהיר, הגיוני ואינטואטיבי, ומעל כל זה- שימושי מאוד.
    מעבר לכך התת-תפריט. הקליק הימני. זה חוסך כלכך המון real estate space במסך.
    נקודות אלו, בין השאר, מפריעות לי בממשק של אייפון (אני למשל מגיע למסכים פנימים בפחות קליקים).
    מבחינתי העיצוב כאן קדם לשמישות המכשיר ואפיין את צורת הפעלתו ופילוסופיותו.

  5. 21/10/2011 בשעה 15:52 אסף

    גם לי זה הזכיר את זה, שכחתי לציין. :)

  6. 21/10/2011 בשעה 17:21 שגיא

    לא סתם "מעצב" ו – "מעצבן" קרובים עד כדי שוני של אות אחת בלבד.

    אבל ברצינות לרגע:
    אני חושב שיש כמה זוויות לזה. בוא לא נבלבל את הגאונות וכושר ההמצאה של דיזיינר (המשתמש לא אמור לתכנן לעצב ולייצר), עם גישה של " מה שהמעצב עשה לא צריך להבדק על משתמשים". את הדבר השני אני לא חושב שאף אחד מאיתנו (כולל סטיב ואפל), עושים או רוצים. גם אם המעצב הוא בעל המילה האחרונה – עדיין עיצוב ממשק אמור להיות מלווה בתהליך של בדיקות, שאני די בטוח שהיה גם לסטיב וגם לאפל.
    זה כי המעצב יודע הכי טוב לעצב, והמשתמש יודע הכי טוב אם זה טוב בדיעבד. (אי אפשר לשאול אותו מראש מה הוא רוצה או איך זה צריך להתנהג או להיראות, אבל אפשר לתת לו דגמים להתנסות בהם ולראות מה קורה). אנחנו לא יכולים לנחש איך המשתמש יתנהג במודל TAM, אבל אנחנו יכולים לנסות להבין איך רעיון שלנו ישפיע עליו.
    :)

  7. 21/10/2011 בשעה 17:40 אמיר דותן

    שגיא, כמוך גם אני מתאר לעצמי שהתהליך של אפל היה מלווה בבדיקות וקשה לי להאמין שחברה תשקיע כל כך הרבה מיליונים במוצרים בלי איזשהו משוב אבל אני לא חושב שיש ספק שלעומת חברות אחרות, אפל נשענה פחות על תהליכים מבוססי משתמשים בזמן האיפיון. יכול להיות שזה הכל בעצם טריק שיווקי כחלק מהמיתוג של סטיב ג'ובס אבל הרושם שנוצר הוא שבמקרים בהם חברות אחרות היו נעזרות בכלים כמו קבוצות מיקוד ומבחני שמישות, באפל העדיפו ללכת עם החזון ותחושת הבטן של המנהיג. אסטרטגיית היו-איקס של חברות רבות לדעתי נשענת על המתודולוגיה הקלאסית של מחקר ובדיקות בשלבים שונים ובמקרה של אפל הגישה שהתפרסמה היא "אצלנו אין קבוצות מיקוד" וכי הכל נקבע על סמך המשוב של מועצת החכמים באפל.

    בסופו של דבר כפי שכתבת, זה תפקידו של המעצב לסנטז את כל המידע שהוא מעכל מכל מיני ערוצים בשביל לקבל החלטות ולהוציא תחת ידיו מוצר.

  8. 23/10/2011 בשעה 17:38 שגיא

    אני שייך מטבע האופי הסקפיסטי שלי ומחפש הקונספירציות, לאלה שחושבים שלאפל היו תהליכים מקובלים ומוסתרים היטב. :)

  9. 25/10/2011 בשעה 15:18 אמיר דותן

    מעבר לקונספירציות, אני לא חושב שיש ספק שלסטיב ג'ובס היה בין שאר המעלות חוש אסתטי מפותח ורגישות גבוהה לעיצוב ואלה תרמו רבות לאופן בו הוא חשב על טכנולוגיה וזה חלחל לדרגים הנמוכים יותר בחברה. הופתעתי לגלות שכסטודנט הוא למד קליגרפיה וזה אומר הרבה. אני מניח שמנהיג של חברה שיש לו מודעות גבוהה לעיצוב ונוחיות שימוש, לצד היכולת להנחיל את הערכים הללו לחברה שלמה יכול אולי לפצות על הגישה העיצובית של החברה.

  10. 26/10/2011 בשעה 23:00 אלי

    הדיכוטומיה והקונפליקט שאתה עורך בין ה"מעצב הגאון" המסתמך על "אינטואיציה, נסיון, סיאנסים עם הנרי" לבין "איש חוויית המשתמש" המסתמך על מחקר ובדיקת משתמשים הזכירה לי מיד את הספר "זן ואמנות אחזקת האופנוע" :-)
    על המקום שבו המדע והרציונאלי נזקק ליצירתיות הרומנטית בכדי להשיג את המושג הבעייתי "איכות".

  11. 12/11/2011 בשעה 10:02 עילי שריג

    מעניין מאוד. יש מאמר שהתפרסם בניו יורק טיימס שרלוונטי לעניין – הוא טובע את המונח design auteur, מעין מחליט החלטות ומכווין דרך, בדומה לבמאי קולנוע. נשאלת השאלה, האם דווקא השליטה המולטת של ראש אחד בתהליך, היא זו שהביאה לאפל הצלחה.
    http://www.nytimes.com/2011/07/24/technology/what-apple-has-that-google-doesnt-an-auteur.html
    אני מניח כמו שגיא שהיה תהליך של בדיקות, שאולי נשמר בסוד, אבל כנראה שהמילה של סטיב היא זאת שהייתה סוף פסוק במקרים רבים.

  12. 13/11/2011 בשעה 11:19 יואב מ.

    קטע. אני חושב שאני בין הבודדים שחושב שסטיב לא היה כזה משהו בתחום חוויית המשתמש.
    אני מסכים שהן-אדם היה גאון – אבל בעיצוב, ובהבנת הפסיכולוגיה האנושית. הוא ידע איך לזקק השתוקקות אנושית לתוך מכשיר ממתכת, וההבנה הזו ייצרה מוצר שהפך ללהיט כל-כך בקלות. היו לו גם רעיונות מעולים בתחום חוויית המשתמש, אבל בגלל שבאמת הוא לא עשה מחקרי משתמשים הוא גם פספס בכל מיני מקרים.
    אני רכשתי אייפון כי סקרנה אותי מאד חוויית המשתמש בסמארטפון המדובר הזה. ואני מגלה שיש מקומות שבהם מומשו רעיונות שמישות ממש מדליקים, ויש מקומות שבהם אני כמשתמש לא מקבל שום יחס מהמפתחים. בסך הכל החווייה שלי היא דווקא יותר של תסכול מאשר כיף.
    אני תוהה כיצד ה"כהונה" החדשה של טים קוק תשפיע על תהליך חוויית המשתמש. אם הוא לא יתניע תהליך אמיתי, אז ללא המעצב הגאון ג'ובס לא צפוי עתיד מזהיר לאפל…

  13. 14/11/2011 בשעה 6:02 שלומי אסף

    היי יואב. גם אני רכשתי אייפון לאחר שנה וחצי עם אנדרויד בדיוק מאותה סיבה.
    אני חייב לציין שלאחר 3 שבועות עם העולל, אני בהחלט לא מתגעגעע לאנדרויד שלי, וזה מפתיע אותי.
    מבחינתי כל המקומות בהם לא קיבלתי טיפול מצד המפתחים (מקומות אשר אני מודע לכך שבאנדרויד כן טופלו), אלו מקומות שפשוט ניסו לשטחם כדי לממש את אופי מערכת ההפעלה – פשוטה.
    בהמון מקומות נזעקתי על חסרונם של אפשרויות. אני שמח שלאט לאט אפל מעתיקים אפשרויות מאנדרויד (כמו שורת ההצעות במילון שמוחבאת בIOS5 ועדיין לא הושמשה, שלאו דווקא אינני יודע אם זוהי העתקה מבורכת כי המילון של אייפון עושה את העבודה כלכך יותר טוב, וכלכך פחות מטריח את המשתמש), אך עדיין עצם העובדה שדברים עוברים הוא מבורך.

  14. 14/11/2011 בשעה 13:53 אמיר דותן

    עילי, מאמר מעניין שמתאר בדיוק את הנקודה אותה רציתי להעביר בפוסט. בין אם תהליכי איסוף מידע סטנדרטים נשמרו בסוד או לא, לדעתי ניכר שכפי שהמאמר מתאר, מי שהיה בראש הפרמידה היה מאוד מעורה בנעשה ואמר את המילה האחרונה. זהו מודל שגורם (בצדק) לאנשי חוויית משתמש להצטמרר כאשר הם חושבים על המנכ"ל מקבל החלטות איפיוניות שאינן מגובות במידע.

    יואב, אין ספק שאפל פספסו דברים אבל מבחן התוצאה מעיד שהדברים שהם פספסו התקזזו עם הדברים שהם הצליחו לקלוע בול :)

RSS לתגובות לפוסט זה

הוספת תגובה