RSS לפוסטים RSS לתגובות 228 מאמרים ו- 1,988 תגובות עד כה מאז 2005

פוסט אורח מאת תומר שרון: תשובות לשאלות נפוצות על לימודי תואר שני באוניברסיטת בנטלי במסצ'וסטס

תומר שרון, חוקר חוויית משתמש בכיר, גוגל ניו יורק, ומחבר הספר It's Our Research.

כמו אמיר, גם אני מוצא את עצמי עונה אחת לכמה זמן על שאלות לגבי התואר אותו אני למדתי במשך כשנה באוניברסיטת בנטלי בוולת'האם, מסצ'וסטס (כ-10 דקות מבוסטון). אז הנה התשובות שלי לשאלות נפוצות של מתעניינים.

1. "האם אתה ממליץ על המסלול הזה?"

מאוד. מה שהפריע לי בהרבה תכניות שבדקתי הוא שרובן משלבות קורסים ממדעי ההתנהגות עם מדעי המחשב (לדוגמה, קורס "מבוא לפסיכולוגיה" ו"מבוא לתכנות"). הפריע לי שהעיסוק שלי נתפס כשילוב בין שני תחומים קיימים. חיפשתי תכנית שמוביליה מבינים ש-UX הוא מקצוע ושיש הרבה מה ללמוד בתחום. סיבה נוספת שאני ממליץ בחום על התכנית לתואר שני של בנטלי (שנקראת "Human Factors in Information Design"), היא בית הספר בו היא נלמדת. זו האוניברסיטה היחידה שאני מכיר בה נלמדת תכנית כזו בבית ספר למנהל עסקים. תכניות (מצויינות) אחרות נלמדות בבתי ספר למערכות מידע, מדעי המחשב או פסיכולוגיה.

ההשפעה של בית הספר ה"מאחסן" את התכנית באה לידי ביטוי בסגל המרצים (שילוב של אנשי אקדמיה עם מרצים מן החוץ שהם אושיות בתחום) ובקורסים נוספים אותם הסטודנט יכול (או חייב לקחת) מתחום מנהל העסקים. התכנית בהובלת ראש המחלקה פרופסור ביל גריבונס היא הגדולה בארה"ב מבחינת כמות הסטודנטים הלומדים בה ומשלבת תיאוריה ופרקטיקה באופן אופטימלי. התכנית עובדת בצמוד ל-Design & Usability Center שמהווה מעין חברת ייעוץ (ללקוחות חיצוניים) בה עובדים אנשי מקצוע קבועים וסטודנטים מהתכנית. הקבלה לעבודה שם כרוכה בראיונות כמו למשרה אמיתית ומקנה מלגה מלאה לתואר.

2. "האם זה תרם ליכולות המקצועיות שלך?"

בהחלט כן. כשהגעתי לבנטלי כבר עסקתי בתחום כ-9 שנים. תיארתי לעצמי שיש לי הרבה מה ללמוד וכמו ישראלי מצוי חשבתי שאני כבר יודע הרבה מאוד. המציאות די תאמה להערכה שלי. לצד קורסים בהם למדתי המון היו כאלו שהרגשתי שאני יכול ללמד. מתוך 10 הקורסים שצריך להשלים כדי לעמוד בדרישות התואר, אולי 40% מהחומר היה ידוע לי כבר. ובכל זאת, היה שווה כל רגע.

ישנם היבטים בפרקטיקה שרק בבנטלי למדתי עליהם. השילוב של עיכול חומר אקדמי, הדיונים בכיתה, העבודה בקבוצות על פרוייקטים (כמעט בכל קורס), העבודה העצמאית על עבודות מחקר והגישה לתעשייה (הן באמצעות המרצים והן דרך הפרוייקטים עם חברות באיזור בוסטון) היוו מערכת מושלמת של למידה איכותית. עד היום (4 שנים מהשלמת התואר) אני מוצא את עצמי חוזר לחומרים מתקופת הלימודים שעוזרים לי בעבודה היומיומית.

3. "איך הייתה התכנית מבחינה מקצועית? האם הדגש היה על תיאוריה\פרקטיקה?"

הלימודים מאוד פרקטיים. משבוע לשבוע נדרשים הסטודנטים לקרוא מאות עמודים של חומר אקדמי ולהפגין את הידע שלהם בכיתה בעקבות הקריאה, ובמקביל עובדים על פרוייקטים באפיון מוצרים וביצוע מחקרי משתמשים באופן תדיר. במחצית הקורסים המרצים באים מהתעשייה כך שמרבית הדיונים מבוססים על פרקטיקה מציאותית יומיומית. לדוגמה, בקורס בו למדנו על בדיקות שמישות, עבדתי על פרוייקט מחקר של מקלדת האייפון (הראשון) שיצא לשוק באותו הזמן. בנוסף, אפיינתי חדר ארונות ממוחשב שמתאים פרטי לבוש לבעליו בהתחשב בהעדפותיו/העדפותיה ובסוג הפעילות/אירוע הקרוב.

4. "אם לדעתך דרוש ידע קודם כלשהו בשביל התואר בתחומים כמו מדעי המחשב\תכנות\פסיכולוגיה?"

התכנית מתגאה במגוון הרקעים מהם מגיעים אליה הסטודנטים. ידע קודם תמיד יכול לעזור. מניסיוני, לימודים בתחום ה-UX תמיד מתחברים איכשהו לכל מה שלמדת קודם. אני לא יכול לומר אם יש יתרון בתחום כלשהו. ברק בעיניים והרבה ביטחון עצמי יחפו על כל חיסרון שנדמה לך שיש לך. זה נכון לתואר שני ובכלל בחיים.

5. "כמה זה קשה? כמה צריך להשקיע?"

התשובה תלויה ישירות בכמה זמן אתם מתכננים להשלים את התכנית. בכל סמסטר ניתן לקחת מאפס ועד ארבעה קורסים. מעל ארבעה בסמסטר זה לא הגיוני. התכנית המקורית שלי היתה להשלים את התואר בשנה. תכננתי לקחת ארבעה קורסים בכל אחד מהסמסטרים הרגילים ושניים בסמסטר קיץ. בפועל לקחתי ארבעה בסמסטר הראשון והייתי על סף קריסה.

השילוב של ארבעה קורסים תובענייים, עבודה במשרה חלקית באוניברסיטה, בילוי של ימים שלמים בספרייה והשוק הכללי הכרוך בקליטה במדינה עם תרבות זרה לזו ממנה באתי (ארה"ב שונה מ-א-ו-ד מישראל, אבל על זה בהדמנות אחרת) הוא קטלני. למרות שאתה מבלה בכיתה כשעתיים בשבוע בכל קורס, כמות העבודה מסביב לו היא עצומה. קריאה, סיכום, עבודות, עבודה בקבוצות – כל זה מצריך עוד כ-10 עד 15 שעות בשבוע לכל קורס ולפעמים יותר.

אחרי הסמסטר הראשון גיליתי את הקסם שנקרא Intensive course. קורס אינטנסיבי מועבר בחופשות שבין הסמסטרים במשך חמישה ימים רצופים בהם לומדים מ-9 בבוקר עד 5 אחה"צ. כחודש וחצי לפני הקורס הסטודנטים מקבלים רשימת קריאה וכחודש לאחר הקורס הם נדרשים להגיש עבודת מחקר אחת. בין הסמסטר הראשון לשני השלמתי קורס אינטנסיבי אחד כזה, לקחתי שלושה קורסים בסמסטר השני וקינחתי בשני קורסים אינטנסיביים בין סמסטר האביב לקיץ. למעשה, השלמתי את התואר ב-10 חודשים. המטרה שלי היתה להשלים את התואר במהירות האפשרית על מנת לחזור לשוק העבודה. לכן למדתי במשרה מלאה פלוס פלוס. אחרים שלמדו איתי ושלא שינו את מהלך חייהם (כמו להתפטר מהעבודה ולעבור למדינה אחרת) בשביל התואר, השלימו אותו בקצב רגוע יותר במשך כשנתיים וחצי ואפילו יותר.

6. "איך החבר'ה שלמדו איתך שם? מאלו תחומים הם מגיעים?"

הסטודנטים שלמדו איתי הגיעו מרחבי ארה"ב וכן מסקוטלנד, הודו וסין. הרקעים היו שונים מאוד: מהנדסי תוכנה, מעצבים גרפיים, כתבים טכניים, בוגרי תכניות כלליות, כאלו שהגיעו היישר מתואר ראשון, דרך אנשים שהחליטו על שינוי קריירה ועד גמלאים שלמדו בשביל הכיף. הגילאים בהתאם היו מ-22 עד 70. הלימודים מאוד קשים וישנן אנשים שקרסו תחת הלחץ (בייחוד בעבודה בקבוצות) ופרשו או שלא שיתפו פעולה יותר מדי. אבל ברוב המוחלט של המקרים האנשים היו ממש בסדר גמור ואני בקשר מצוין עם (כמעט) כולם עד היום.

7. "שאלה אישית: איך הסתדרת בארה"ב במהלך התואר? מחיה\מגורים\עבודה\מימון וכו'. אין לי אזרחות אמריקנית או גרין קארד."

אני עברתי לארה"ב כדי ללמוד ולשם כך הייתי צריך להוציא ויזת סטודנט (F-1) ובני משפחתי זכו בויזת נלווה לסטודנט (F-2). לקראת סוף הלימודים ובלי קשר אליהם קיבלנו גרין קארד לו היינו זכאים מסיבות אחרות. באתי ללמוד במשרה מלאה בנוסף למשרה חלקית בחברת הייעוץ של האוניברסיטה (ללא גרין קארד או אזרחות ניתן לעבוד עד 20 שעות בשבוע). ביליתי 7 ימים בשבוע באוניברסיטה והיו מקרים רבים שנאלצתי לקום ב-4 בבוקר אחרי שהלכתי לישון ב-1 בלילה כדי ללמוד.

גרנו כ-5 דקות נסיעה מהאוניברסיטה בדירה נחמדה. למשפחות אין אפשרות להתגורר במעונות הסטודנטים המוצעים לסטודנטים לתואר ראשון בלבד. לא נכנסה לנו משכורת בתקופת הלימודים וחיינו מכסף שחסכנו בארץ. זו אחת הסיבות שהמטרה הייתה להשלים את הלימודים מהר ככל האפשר ולהמשיך הלאה. השינוי הגדול מבחינתי היה בסגנון הלימודים. זה לא כמו אוניברסיטה בארץ שבה המרצה לא מצפה שהסטודנטים יקראו חומר משבוע לשבוע ואלו בתמורה מצפים שהמרצה ילמד את החומר.

בבנטלי (וכפי שאני מבין, גם באוניברסיטאות אחרות בארה"ב), מצופה ממך לדעת את חומר הקריאה (כ-100 עמודים לעכל בין כל מפגש שבועי לקורס). במפגש המרצה מצפה מהסטודנטים לתרום לדיון בהתבסס על חומר הקריאה. היו מקרים שהמרצים נעמדו לי מול הפרצוף ושאלו מה דעתי על מאמר שקראתי. אין אפשרות לחרטט.

8. "האם ניתן להשלים את התואר בישראל מבלי לעבור לארה"ב?"

כן! בזמנו זה לא היה ניתן אבל כיום כל הקורסים בתכנית מועברים בשידור חי לסטודנטים ברחבי העולם. פעם בשנה, בקיץ, נדרשים כל הסטודנטים להגיע לאוניברסיטה לשבוע-שבועיים. היתרון הגדול הוא החיסכון של כאב הראש הכרוך בהעתקת המגורים למדינה אחרת. החסרונות הגדולים הם שעות הלימודים (קורסים שמתחילים אחה"צ ובערב שעון החוף המזרחי משמע אמצע הלילה בישראל), הריחוק ממרכז ההתרחשויות, ואיבוד החוויה של ללמוד באוניברסיטה בארה"ב. כמו כן, אין הקלות בכל הקשור לקבלה ללימודים ובשכר הלימוד.

9. "עד כמה התואר הזה עזר לך מבחינת קבלה לעבודה (הן מבחינה מקצועית והן מבחינה פורמאלית)?"

התואר עזר לי מכמה בחינות. המטרה שלי הייתה להתקבל לעבודה בחברה גדולה עם קבוצת UX גדולה. חברות כאלה בארה"ב לא מסתכלות לכיוון של מועמדים בלי התואר ה"מתאים". התואר הזה גרם לחברות לגמור לקרוא את קורות החיים שלי, זכות שלא ניתנת לרבים. נקודה נוספת היא הידע המשלים שרכשתי. אין לי ספק שהידע שלי עם כניסתי לתואר היה פחות בהרבה מזה שהיה לי כשסיימתי אותו. כפי שציינתי קודם, אני מיישם את הידע הזה ומשתמש בו על בסיס יומיומי.

סיבות נוספות שהתואר עזר לי מאוד הן הנטוורקינג המדהים שיצרתי עם המון אנשים ומרצים. הרשת הזו עובדת בשבילי ואני בשבילה 24 שעות ביממה. זו רשת חמה ותומכת שתישאר חזקה להרבה עשרות של שנים. הסיבה האחרונה שהתואר עזר לי היא האפשרות להשתפשף קצת עם Corporate America. העבודה בחברת הייעוץ באוניברסיטה היוותה סביבה בטוחה ללימוד תרבות העסקים האמריקנית, דבר שחשבתי שאני מכיר, והבנתי מהר מאוד שאני ממש לא. דבר נוסף, הסטודנטים ובוגרי התכנית מנהלים קבוצת דיון פרטית החושפת בפניהם משרות פנויות בתחום, מידע על קורסים ומרצים וכל זאת מבלי שסגל ההוראה חשוף לאינפורמציה. זהו מקור בלתי נדלה למשרות באיזור בוסטון.

10. "אני בודק במקביל מסלולים דומים לתואר שני. האם אתה מכיר תכניות לימודים אחרות ויכול להשוות אותן לתכנית של בנטלי?"

אני לא מכיר תוכניות לימודים אחרות יותר מדי לעומק ולא יכול להשוות בינן לבין התואר שאני למדתי.

11. "מהן דרישות הקבלה לתואר?"

הדרישות העיקריות הן תואר ראשון כלשהו, ציון סף מסויים במבחן שליטה באנגלית TOEFL, שלושה חיבורים קצרים וציון טוב במבחן GRE (דומה ל-GMAT). ייתכן שהדרישות השתנו וכדאי לבדוק באתר האוניברסיטה. כעיקרון, האוניברסיטה שמחה לקבל סטודנטים זרים כדי להיראות "בינלאומית". גם חלוקת המלגות נדיבה יותר לסטודנטים זרים שלא מתחרים עם סטודנטים אמריקניים על מלגות. התקציבים לכל קבוצה הם נפרדים.

גם בבנטלי אין נסיון מצד האוניברסיטה לסנן ולאתר את "הטובים ביותר" כי כל הרעיון הוא לרכוש את הידע. מי שמראה נכונות ומוטיבציה להשתלב בתחום הוא מועמד רלוונטי ללא קשר לרקע שלו. כמובן שהמועמדים זקוקים לציונים גבוהים ככל האפשר כדי שה"חבילה" שהם באים איתה לוועדת הקבלה תהיה טובה יותר משל אחרים שמגישים מועמדות.

12. "האם ידוע לך כיצד המעסיקים הגדולים בתחום בארץ מתייחסים לתואר הזה?"

אין לי שמץ של מושג.

13. "מה היה התואר או הקורסים שלקחת?"

התואר כלל 10 קורסים מתוכם 8 בתחום חוויית משתמש (3 חובה ו-5 בחירה) ושניים במנהל עסקים (שניהם קורסי בחירה). קורסי החובה שלמדתי היו יסודות בגורמי אנוש, תוכניות בדיקה והערכה (בעיקר בדיקת שמישות) וניהול צוות אפיון ממוקד-משתמש. קורסי הבחירה שלקחתי היו ארכיטקטורת מידע, מדידת חוויית משתמש, ממשקי משתמש חכמים, אבות-טיפוס ושיטות מחקר שטח. קורסי מנהל העסקים שלקחתי היו ניהול תהליכים עסקיים ושיווק בינלאומי.

14. "האם תואר ראשון ישראלי במדעי המחשב זה מספיק בשביל להתקבל לשם?"

בהחלט.

15. "האם קיימים מעונות סטודנטים? (אם כן, האם ידוע לך מה המחיר?)"

מעונות סטודנטים זמינים אך ורק לסטודנטים לתואר ראשון ועלותם בזמנו הייתה כ-10,000 דולרים לשנה. שווה לבדוק האם התנאים והמחירים השתנו בינתיים.

16. "האם יש לך מידע על סדר גודל מלגות?"

כפי שציינתי אני התקבלתי עם מלגה מלאה תמורת 20 שעות עבודה שבועיות למשך תקופת הלימודים (כולל בין סמסטרים). למיטב ידיעתי ישנן גם מלגות חלקיות. שווה לשוחח על כך עם ראש המחלקה ועם מחלקת המלגות של האוניברסיטה. כולם יעזרו מאוד להבין מי נגד מי.

17. "האם יש איזה חומר קריאה (או שמיעה) שכדאי לקרוא לפני שבאים?"

כדאי לקרוא ספרות בתחום ה-UX, בלוגים פופולריים וכן להאזין לפודקאסטים ולצפות בהרצאות מכנסים בינלאומיים שונים. הסטודנטים בעלי הרקע הטוב יותר בלטו בזמן המפגשים בכיתה וכן בעבודה בקבוצות. המרצים אהבו אותם יותר. עם זאת, היו שם סטודנטים רבים ששמעו על התחום לראשונה בחייהם זמן קצר לפני שהתחילו את התואר. החרוצים ביניהם קראו טוב ובאו מוכנים אבל בהחלט אפשר להסתדר עם הרבה משמעת עצמית ואפס ידע מוקדם.
בונוס: הספר שפרסמתי באפריל 2012 הנו ספר חובה בקורס "תכניות בדיקה והערכה" אז אני מניח שגם לא יזיק לקרוא אותו ;-)
אשמח להשיב על שאלות נוספות.

תומר שרון

2 תגובות על “פוסט אורח מאת תומר שרון: תשובות לשאלות נפוצות על לימודי תואר שני באוניברסיטת בנטלי במסצ'וסטס”

  1. 15/01/2013 בשעה 16:19 אוריאל

    תודה! בשלב בו אני נמצא, אני לא מתכנן משהו בסגנון, אבל זה מה זה עושה חשק… :)

  2. 17/04/2019 בשעה 13:53 שלומי כהן

    מאמר פצצה :D

טראקבק לפוסט זה | RSS לתגובות לפוסט זה

הוספת תגובה