RSS לפוסטים RSS לתגובות 228 מאמרים ו- 1,989 תגובות עד כה מאז 2005

מדוע אנו מתייגים?

שבוע שעבר גל מור פירסם פוסט תחת הכותרת "מה קרה לפולקסונומיה?" בו הוא הציע התרשמות רטרוספטיבית בנוגע לאחד הסממנים המובהקים של טרנד הווב 2.0 שהביא למעשה את מלאכת סיווג המידע להמונים עם כל היתרונות והחסרונות הקשורים בכך. תיוג חברתי אינו נושא חדש, ובהמשך לפוסט של גל הייתי רוצה להתייחס בצורה נקודתית יותר למניעים מאחורי תיוג אישי כפי שנוסחו בעבודת מחקר בשם Why We Tag: Motivations for Annotation in Mobile and Online Media (קובץ PDF באורך 10 עמודים או תימצות המחקר כפוסט) פרי עיטם של מור נעמן ממחלקת המחקר של יאהו! באוניברסיטת ברקלי ומורגן אמס מאוניברסיטת סטנפורד.

נתקלתי בעבודת המחקר של נעמן ואמס בזמן כתיבת תזת התואר השני שלי כאשר תרתי אחר ספרות קיימת בנושא תיוג חברתי, והחלוקה שלהם למניעים חברתיים ופונקציונאלים מצליחה לתמצת לדעתי בצורה טובה את הסיבות מדוע אנשים מתייגים ומראה לנו שתיוג אישי על ידי משתמשים משרת מטרות נוספות מעבר לסידור מידע. המחקר היה איכותני (ראיונות) והתבסס על התנהגות משתמשים בפליקר אך המסקנות שניתן לראות בטבלה המצורפת מספיק כלליות בכדי להיות רלוונטיות לסביבות אחרות בהן משתמשים מתייגים תוכן.


חלוקת המניעים לתיוג על פי נעמן ואמס (2007)

סיווג המניעים של נעמן ואנס מתבסס על שני צירים – פונקציונאלי וחברתי כאשר כל אחד מחולק לשני היבטים. אנשים מתייגים בשביל עצמם ובשביל אחרים (מניעים חברתיים) כאשר התיוג יכול להיות לשם ארגון או העשרת התוכן על ידי יצירת Metadata (מאפיינים, מידע שמתאר את המידע).

ארגון עבור ה-"אני" Organization/Self

אנשים מתייגים בשביל להקל על עצמם מציאת תוכן בעתיד. השיקול הוא שיקול אישי ובחירת התגים בהם נעשה שימוש אינו לוקח בחשבון אנשים אחרים. אם מדובר באוסף הצילומים הפרטי שלי אז יכול להיות שאני אחליט לתייג תמונות ממסיבה כ-"יומולדת של ירון" או "ירון ואיתן" מאשר "מסיבה" או "יום הולדת".

ארגון עבור אחרים Organization/Social

אנשים מתייגים בשביל שהתוכן יתגלה על ידי אנשים אחרים במהלך חיפוש. סוג כזה של תיוג מוגדר בספרות המקצועית כתיוג אסטרטגי מכיוון שהוא נועד למשוך אנשים אחרים אל התוכן ולחשוף את אותו לקהל רחב יותר. תגים אסטרטגים יהיו פחות אישיים ויותר כלליים וצפויים. כך למשל אנשים יתייגו צילומים עם תגים כמו "שמש", "ים", "חוף" ו-"שקיעה" במקום "חוף פלמחים" או "הביקור של יעל". המתייג לוקח בחשבון מה הסבירות שאנשים יחפשו את התג והשיקול הזה מכתיב את הבחירה הסופית. ישנם משתמשים שיכללו תגים פופלארים גם אם אין להם שום קשר לתוכן כדי שאנשים "יפלו במלכודת" ויגיעו לתוכן שלהם כמעט בכל מחיר. סוג כזה של תיוג נקרא תיוג לשווא False use.

העשרת תוכן עבור ה-"אני" Communication/Self

אנשים תמיד כתבו הסברים ותיאורים על צילומים בכדי לעזור להם להיזכר היכן צולמה התמונה, מתי ומי מופיע בה. ברגע שההסבר נועד עבורי אני אבחר תיאור שבעיקר הגיוני בעיניי יותר מאשר אחרים. במקרה של תגים, התוצאה תהיה תגים סובייקטיבים כמו "אצל עוזי" לעומת "ברביקיו".

העשרת תוכן עבור אחרים Communication/Social

אנשים משתמשים בתגים בשביל להסביר את התוכן לאחרים. התגים מהווים Metadata שלעיתים מהווה תחליף מספק לכתיבת כותרת או תיאור. ברגע שאני משתמש בתגים "לונדון", "ווסט אנד", "מחזמר" ו-"ביקור משפחה" אני מעשיר את התוכן ומספק מידע חשוב שעוזר לאנשים להבין אותו. ברגע שאני מכוון את ההסבר לציבור הרחב ולא רק חושב על עצמי, אני אבחר תגים הגיוניים ואינפורמטיבים שאנשים יבינו.

פאולין רפרטי ורוד הידרלי שחקרו אף הם תיוג בפליקר תיארו שימוש בקודים כאחת הבעיות של תיוג חופשי. הם תיארו כיצד קבוצת משתמשים תתאם שימוש בתג כמו X1 בכדי לקשר בין התכנים שלהם. במקרה הזה, התג שיראה לאנשים מחוץ לקבוצה חסר משמעות ואולי אף שרירותי לגמרי מהווה למעשה סוג של דבק חברתי שיוצר קבוצת משתמשים. זאתי דוגמא מצויינת לדעתי כיצד משתמשים מאלתרים שימושים יצירתיים שאולי לא תוכננו במקור.

הנושא של תיוג עצמי על ידי משתמשים נחקר מזה זמן מה וכפי שניתן להתרשם, מדובר בתחום עשיר ומגוון המשלב בין שיקולים פונקציונאלים ושיקולים חברתיים. הלקח החשוב לדעתי הוא שתיוג על ידי המשתמשים אינו מדע מדוייק ולא צריך לראות בו רק אמצעי לארגון מדוייק ו"נכון" של מידע. הוא בהחלט יכול לשרת גם את המטרות הללו אך לא רק. למי שמתעניין בנושא אני ממליץ גם לקרוא את המחקר של קמרון מרלו, מור נעמן, דנה בויד ומרק דייויס בנושא תיוג תוכן בפליקר (מצגת המציגה את המחקר).

12 תגובות על “מדוע אנו מתייגים?”

  1. 11/08/2008 בשעה 21:18 ויטלי

    סיבה חמישית – הם נהנים לשחק ב-google image labeler :). למרות שזה בטח נחשב ארגון עבור אחרים.

    אוי, כמה שהייתי צריך את המחקרים האלה לפני שנתיים כשאני וחבר שלי יצאנו מכנס UPA על ווב 2.0 והוא אמר שהוא לא מבין מה יכול לגרום לאנשים לתייג או לדרג תכנים ברשת, ועשיתי שמיניות באוויר בשביל למצוא איזה הסבר מתקבל על הדעת.

  2. 11/08/2008 בשעה 23:18 ocean

    ההדיוטה מכה שנית!

    מה זאת אומרת מדוע? תשאל את המוח האנושי – הוא עושה זאת מימים ימימה כדי ליעל את תהליכי הזיכרון (קליטה, אחסון, שליפה), ובתוך כך מייעל את ההתנהלות שלנו בסביבה. במקרה של תגיות אינטרנט אפשר לומר שמדובר בסוג של מייעל זיכרון חיצוני (גם אם הוא וירטואלי), אך גם פנימי כמו מה שחלקת כאן על תגיות המייל של גוגל. למה? כי להן הוסיפו צבע או צורה שמסייעים לך לקשר ולזהות את התיוג, וכך בעצם הן משנות את הדרך שבה אתה מארגן מידע בראש בהקשר הספציפי הזה – בדיוק כפי שגוגל רצו שיקרה (=ארגון אסטרטגי, לדידם).

    נכון שלא הבנתם כלום? (:

  3. 11/08/2008 בשעה 23:31 אמיר דותן

    כמובן שהמח עושה זאת משחר הימים ואפשר לציין בהקשר הזה את כל הנושא של סכמות וזכרון סמנטי (Semantic memory) לעומת זכרון אפיזודי (Episodic memory). ארגון המידע ברמה האישית הוא הסיבה הפשוטה כאשר לדעתי האלמנטים היותר מעניינים הם אותם אלמנטים חברתיים ותרבותיים שנוצרים כאשר אנשים עושים שימושים יותר יצירתיים מאשר להדביק תוית עם שם מייצג בצורה יבשה ו"נכונה". הנקודה היא מבחינתי שלא צריך לשפוט פולקסונומיות רק על פי היעילות שלהן באירגון מידע עבור היחיד ועבור הכלל אלא יש לבחון אותם בהקשר רחב יותר כאשר לוקחים בחשבון את המניעים השונים לתיוג.

  4. 12/08/2008 בשעה 0:20 ocean

    איך שאני רואה את זה המניע העיקרי הוא שיפור סיכויי ההישרדות – הן בסביבה הוירטואלית והן בזו הלא וירטואלית. הרי אנחנו מתייגים ללא הרף את הסביבה "ומתייגים" את עצמנו בהתאם לסביבה בה אנו נמצאים, והסביבה מתייגת אותנו ואת עצמה באותו האופן. כל התיוג הזה נועד, בסופו של דבר, לשפר את הביצועים שלנו כפרטים וגם כחברה.

  5. 12/08/2008 בשעה 0:58 אמיר דותן

    בהקשר של תיוג תוכן לסיפוק צרכים פונקציונאלים וחברתיים אני חושב שהתייחסות להישרדות היא קצת קיצונית. העשרת התוכן, בין אם מסיבות של תיעוד אישי או תיעוד עבור הכלל מתקשרת בצורה ישירה יותר לדעתי עם הצורך לתעד, לשמר ולהחצין מידע בצורה מוחשית כפי שתיארת בתגובה הראשונה מתוך שיקולים קוגנטיבים ברורים. לא הייתי מתייחס לשימוש החברתי בתגים בכדי למשוך צופים או ליצור רשת חברתית כמניע הישרדותי, למרות שאני מניח שאפשר לנתח את זה מהכיוון של שמירה על קשר עם אנשים אחרים ויצירת איתות כלשהו לסביבה. עדיין נשמע לי קיצוני וקצת מודבק במקרה הזה :-)

  6. 12/08/2008 בשעה 1:34 ocean

    לתגיות חברתיות במציאות האמיתית בהחלט קיימים שורשים אבולוציונים (והנה חזרנו לפסיכולוגיה אבולוציונית). מאחורי תגים כמו 'נדיב', 'נחמד', 'רע', או 'מצחיק' מסתתרות אסטרטגיות עדינות שמרכיבות יחדיו מנגנון הישרדותי לתפארת, אבל עזוב – חבל לסבך את העניינים.

    הישרדות וירטואלית = הישרדות של אתר, מעמד אישי, וגולשים בסביבת רשת כלשהי, ולתגיות וירטואליות (החל מהיבשות והנכונות וכלה במורכבות) יש בהחלט מרכיב חשוב בתהליך הזה.
    אם אני לא אדע להגדיר ולהעשיר תגיות עבור עצמי – ממשק הארגון לא יהיה יעיל עבורי, ואני אנטוש אותו.
    אם אני לא אדע להגדיר ולהעשיר תגיות עבור אחרים – אנשים לא יבינו אותי ויטו להתרחק, ואז מעמדי החברתי-וירטואלי ישחק.
    אם האתר לא יגדיר ותגיות שישרתו אותו ואת אחרים – הוא ינטש באופן יחסי ומעמדו ישחק.

    מה לעשות? הגם שלא במודע, אנחנו שואפים לסדר ונקודות שיווי משקל גם ברשת.

    ocean

  7. 12/08/2008 בשעה 11:19 אמיר דותן

    למרות שאני מסכים עם ההתייחסות לתיוג במציאות מהיבט אבולוציוני היא נראית לי פחות רלוונטית במקרה הזה. גם ההתייחסות להישרדות וירטואלית היא בעייתית מפני שהרבה אנשים לא מתייגים מאי אלו סיבות והם שורדים יפה מאוד. גם אם הם מתייגים אז התיוג יכול להיות בעייתי, לקוי ומטעה כך שהוא לא משרת מניעים הישרדותיים באתר אליו מועלה התוכן. יש משהו במילה "הישרדות" שאצלי לפחות מתקשר עם הכרח עם אלטרנטיבה מאוד חד משמעית. המתייגים הם לא אלה ששורדים, הם פשוט אלה שזוכים לעיתים לחשיפה מוגברת ומבזבזים פחות זמן בחיפוש אחר פריטים. הם אולי מצליחים יותר אם היעד שלהם הוא להגיע לקהל גדול אך לא הייתי קורא לזה הישרדות כי האופציות האחרות לא פחות לגטימיות.

    במקרה של תיוג תוכן בצורה חופשית מדובר בקשת מניעים יותר רחבה כאשר אפשר בהחלט לשרוד באתר ולעלות אליו תוכן בלי לתייג. ישנם משתמשים שמעלים תוכן ומגבילים את הגישה אליו לקומץ אנשים או פשוט שולחים במייל לינקים ישירים לפריטים. במקרה של פליקר ויו-טיוב למשל אפשר להטביע את הפריטים באתרים כאשר לתיוג אין כל משמעות. הנקודה שלי היא שתיוג היא אלטרנטיבה מאוד לא מחייבת ולכן בהקשר האינטרנטי לא הייתי מצמיד לה את התג "הישרדות" :-) למרות שמזויות מסויימות אפשר לעשות את החיבור כפי שהצגת.

  8. 12/08/2008 בשעה 20:15 אורי ער

    אשר לליגיטימיות, אין ויכוח. אשר לשימושיות ול'שרידות' זה כבר סיפור אחר. קטגוריזציות מהעידו הישן נהיו הרבה פחות שימושיות ורלונטיות. צורת הסיווג מאבדת ממשמעותה בסביבה שבה מנוע חיפוש עושה את העבודה.

    ברוב אתרי התוכן (רוב) המשתמשים לא הולכים לספורט > כדורגל> שחקנים > רונלדיניו אלא מקלידים 'רונלדינו 2007' או ערך חיפוש דומה. אומנם הדבר שונה מעט באתרים בעלי תוכן מובנה שאינם גנריים (אתרי נישה), כאשר משתמש עושה 'דיפדוף' ולא חיפוש, לדוגמא: שיעורים > פוטושופ > מתקדמים ואז דיפדוף בתוצאות (אגב, גם זאת ניתן לעשות בעזרת חיפוש שהונדס נכון ורואים זאת יותר ויותר).

    צורת הקטגוריזציה ה'מסורתית' מאבדת מערכה ובאתרים רבים היא מכוונת יותר עבור מפרסמים ולא משתמשים (אגב, גם אצל מפרסמים מתחיל ליפול האסימון). לי זה תמיד מזכיר את הסרט עם מיכאל דוגלאס שבלי שום קשר אמיתי לעלילה היתה בו מערכת מציאות וירטואלית. המערכת היתה לכאורה מתקדמת, אבל בשל חוסר הדימיון של היוצרים, מיכאל דאגלס דיפדף שם בתיקיות וירטואליות, בעזרת כפפה, דבר שגזל זמן והוסיף לאפקט הדרמה, אבל זה בדיוק ההפך ממה שמערכות ממוחשבות מאפשרות לנו לעשות.

    באתרים גנרים יותר, או אתרי תוכן גולשים, או שהתוכן אינו מובנה כ"כ, או שהמשמעות של הקטגורזציה היא כללית מדי. לדוגמא – האם סידור כוסות (http://tinyurl.com/5vod9k) הוא ספורט? האם דיויד בקהם הוא ספורטאי, סלבריטי אן בעלה של ויקטוריה? האם אני רוצה לראות סרט עם בריטני כי אני אוהב את המוזיקה שלה או כי קראתי משהו אתמול במדור הרכילות? אפילו אותו משתמש בתנאים שונים ובמצב תודעה שונה לא תמיד מקטלג דברים באופן זהה.

    אומנם תיוג אינו ערובה להצלחה (בעיקר קצרת טווח), אבל הוא ללא ספק יתרון אבולוציוני משמעותי. רבים האתרים שקיומם תלוי בו באחוזים קריטיים מהתנועה. אגב, מתקיימות בו הרבה תופעות אבולוציוניות כגון ספאם של תגיות (שימוש בתגיות סקסיות כדי למשוך טראפיק, ללא קשר אמיתי לתוכן).

    אחד הדברים המעניינים ביותר לדעתי הן מערכות שלוקחות את הטוב מכל העולמות, היכולת של בני אדם להבין ולהעניק משמעות והיכולת של מכונות לבצע משימות מתישות, כמותיות ומהירות כדי לבצע תיוג שהוא הפרייה הדדית בין היכולות לדוגמא פוטוסינת' :

    http://tinyurl.com/6999xr

  9. 12/08/2008 בשעה 20:17 ocean

    תלוי איפה הם לא מתייגים. מה הסיכוי שלהקה במיי-ספייס לא תתייג עצמה תחת קטגורית מוזיקה (בין אם בתגית פשוטה כגון 'רוק', ובין אם באמצעות תיוג מסייע כמו 'אמנים משפיעים'), ותקבל יותר כניסות מלהקה שכן תייגה עצמה כראוי (בהנחה ששאר הפרמטרים כמו זמן הרישום לאתר, העיצוב וגו' הם זהים)?

    הישרדות ברשת איננה בבחינת – 'אם לא תתייג – תעלם', אלא יותר בכיוון של 'אם לא תתייג כראוי – מעמדך ישחק/שחוק'. העניין הוא שיש מספיק גולשים (אני, לצורך העניין) שלא אכפת להם בכלל מתגיות וסטטיסטיקות, כך שמנקודת המבט שלהם מעמדם נותר בעינו. מצד שני, במקרה כזה אי אפשר ממש לדבר על שימוש חברתי.

    ocean

  10. 12/08/2008 בשעה 20:51 אמיר דותן

    oceanֿ, התגובה האחרונה שלך (ואני חושד שגם הקודמות) לא מתייחסת לנושא של תיוג תוכן קרי Folksonomies בו מדובר בסיווג צילומים, טקסט ווידאו על ידי מילות מפתח שהמשתמש ממציא ולא סיווג של להקה במאייספייס שהוא יותר בגדר הגדרות חשבון אישי ולא קיטלוג חופשי. הסיווג שאת מתייחסת אליו במאייספייס או יו-טיוב ממה שיצא לי לראות הוא קבוע והחלוקה לקטגוריות נקבעת על ידי האתר ולא על ידי המשתמשים וכאן נעוץ ההבדל המהותי בין סיווג שנעשה על ידי אנשי מקצוע ובין סיווג שנעשה על ידי ההמון כראות עיניו.

    אורי, כאשר התייחסתי לספאם תגיות בפוסט הדימוי הראשון שעלה לי בראש היה מלכודת דבש :-)

  11. 12/08/2008 בשעה 20:53 אורי ער

    זהו שלא, סטטיסטית את במיעוט. למשל ביו-טיוב, אחד מכל עשרים משתמשים השתמש אי פעם בקטגוריות למרות שהיה להם טאב (שמחלקת המכירות שלהם נלחמה על המשך קיומו ובסוף כשלו).

    עוד תופעה היא שאנשים משתמשים בגוגל בתור מנוע החיפוש של ויקיפדיה, כיון שהתגיות שם טובות, אבל מנוע החיפוש לא.

    אגב משתמשים רבים משתמשים בתגים בלי לדעת זאת כלל ואנשי שיווק טובים כבר הבינו את זה.

    אז לא ערובה להצלחה, אבל כשכל התנאים שווים…

  12. 30/12/2008 בשעה 16:33 דליה

    למרכז הידע בטכניון יש מתייג אוטומטי עם דיוק די גבוה.
    יש גם דמו למעוניינים לנסות:
    http://yeda.cs.technion.ac.il:8088/HMMTagger/

RSS לתגובות לפוסט זה

הוספת תגובה