RSS לפוסטים RSS לתגובות 228 מאמרים ו- 1,989 תגובות עד כה מאז 2005

חדשנות מול סטנדרטים

במפגש האחרון של קהילת פלאשו, בזמן הרצאה בנושא המלצות לתכנון ממשקים, התעורר דיון קצר סביב השאלה "האם הליכה אחר סטנדרטים מסרסת חדשנות ויוצרת קיבעון?". השאלה כמובן מאוד לגטימית אך חשוב לעשות הבחנה בין "קבעון" ל-"מצב קבוע". בעוד לראשון יש בדרך כלל קונוטציות שליליות והוא מעיד על צרות אופקים, מצב קבוע המקובל וידוע לרבים הינו משהו שתחום השמישות שואף לקדם ובצדק.

בראש ובראשונה חשוב להדגיש שהדיון הוא אינו האם סטנדרטים הם דבר חיובי או שלילי, אלא האם הם מגבילים את היכולת שלנו לגלות ולהטמיע פתרונות יותר טובים ובמרוצת הזמן להפוך אותם בעצמם לסדנדרט. אפתח ואומר שהתשובה לדעתי היא חד משמעית "לא". סטנדרטים יוצרים שפה משותפת הברורה לכולם וככאלה הם מקלים עלינו מאוד. הם מיישרים קו בכל הקשור לציפיות של אנשים ומערכות ומבטיחים שכל הצדדים המעורבים מפרשים מצב מסויים באותה דרך. רבים מאיתנו זוכרים את הימים שלפני ה-USB כאשר חיבור ציוד היקפי למחשב היה סיוט שדרש צוות של חמישה אנשי תמיכה לפחות. התחושה היתה שכל סורק ומדפסת מדברים שפה אחרת וזה אכן היה המקרה שהצריך התקנה של מתרגמים (דרייברים) על מנת להשיג תפעול משביע רצון.

מתרגמים טכנולוגים אומנם עובדים אך מדוע להשתמש בהם מלכתחילה אם אפשר להסכים על משהו אחד? בעולם הטכנולוגי אפשר להתקין דרייברים אך זה לא נכון בעולם של אנשים. הביטוי של סטנדרטים מבחינת שמישות הוא "מודל מנטאלי" (Mental Model). לכל אחד מאיתנו יש אין ספור מודלים מנטאלים על פיהם אנו חיים והם מאפשרים לנו להתנהג ולשרוד. הם מבטאים את הציפיות וההבנה שלנו משלל מצבים. כאשר אנו נתקלים בחדר חשוך למשל אנו יודעים שעלינו להדליק את האור על ידי מתג ייעודי מפני שזה משהו שלמדנו לעשות בגיל מאוד צעיר במצב כזה. אחרי שגיבשנו את המודל המנטאלי הפשוט הזה אנו לא נעמוד יותר בחדר חשוך ונגרד את הראש. ללא מודלים מנטאלים כל מצב בו היינו נתקלים היה מצב חדש לגמרי והיינו מרגישים אבודים.

הדבר נכון לגבי כל דבר בחיים. מנהיגה ברכב חדש, תפעול מכשיר אלקטרוני והזמנת חדר בבית מלון. נסו לדמיין מצב בו הזמנת חדר בבית מלון לא היתה מתבצעת דרך דלפק הקבלה והיו בתי מלון בהם מזמינים את החדרים אצל העובד שפותח את הדלת או פשוט ניגשים למסדרונות ומחפשים חדר פנוי קודם. הסטנדרט הקיים הוא שישנו דלפק קבלה וזהו המודל המנטאלי על פיו אנשים מסתמכים. אלה שאי פעם ביקרו בבית מלון, ראו אחד בסרט או שמעו על כך ממישהו. אי אפשר לצפות מבן שבט נידח באמזונס למשל לדעת איך להזמין חדר מפני שלא התאפשר לו לפתח מודל מנטאלי מתאים. בלי מודלים מנטאלים לא היינו שורדים. קשה להאמין שהאדם היה מגיע לאנשהו אם הוא לא היה זוכר שמאש נשרפים או שעדיף לברוח מאריה שרודף אחריך במקום לנסות ללטף אותו.

קל מאוד לראות כיצד מודעות למודלים מנטאלים בתכנון ממשקים היא קריטית. על מתכנן הממשק לדאוג שברגע שמישהו נתקל בממשק הוא יוכל להסתמך על התנסויות קודמות בכדי להשתמש בו. בדיוק כמו שאנו עושים כאשר אנו נכנסים למכונית חדשה ולא צריכים לחפש במשך חמש דקות איפה להכניס את המפתחות ולחשוב לאיזה כיוון לסובב אותם לאחר מכן. כאשר התחום של עיצוב ממשקים היה עדיין בחיתוליו, היו כל מיני גישות שונות שעם הזמן התנקזו לכדי גישה רווחת המיוצגת על ידי סטנדרטים, קווים מנחים ובמקרים מסויימים אפילו חוקים (בתכנון ממשקים למערכות בעלות השפעה קריטית כמו כורים אטומים למשל). בשלב זה אני מקווה שהצלחתי לבסס את הצורך והחשיבות של סטנדרטים. כפי שאמרתי, זאת אינה שאלת הדיון. השאלה היא האם וכיצד רעיונות חדשים ויותר טובים יצליחו אי פעם לפרוץ קדימה אם כולם "תקועים" בסטנדרטים והם יכולים בהחלט.

נקיטת גישה שונה וחדשנית היא סיכון. סיכון שאפשר לקחת אם ישנן סיבות להאמין שהיא תתפוס. עבור רבים, הממשק של האייפוד היה משהו זר שהם מעולם לא נתקלו בו והוא לא תאם מודלים מנטאלים של תפעול מכשיר מהסוג הזה. רוב האנשים רגילים עוד מימי הווקמן לכפתורים לחיצים וזה לא מפתיע שנגני מוזיקה דיגיטאלים מיהרו לאמץ את הגישה הזאת. אך הסתבר שאנשים אימצו בחום את הקליק-וויל של אפל ואם אנשים כל כך היו מסתבכים איתו ומוצאים אותו בלתי שמיש בעליל קשה להאמין שהאייפוד היה מחזיק כיום ביותר משבעים אחוז משוק נגני המוזיקה הניידים. ישנה סבירות מאוד גבוהה אם לא וודאית שאפל ניסו את הממשק החדשני שלהם לפני שהתחילו לייצר מיליוני מכשירים ולאחר שהיו שבעי רצון מהתוצאות היו מוכנים לנסות את המוצר על הקהל הרחב. יכול מאוד להיות שהגישה שאפל הביאו לשוק תהפוך במרוצת השנים לסטנדרט אם היא לא הפכה עד כה.

אם מדובר בפתרון שאנשים יאמצו במהירות אז לאחר תהליך הדרגתי הוא עלול לחלחל למיינסטרים עד שאולי אף ישתלט עליו. הממשק הגרפי לא השתנה במשך הרבה שנים והסיבות לכך מגוונות. יכול להיות שאף אחד לא רוצה לעשות את הצעד הראשון כמו שאפל עשתה ב-1984 או שלאף אחד אין פתרון טוב יותר. כזה שיותר מחמישה אנשים ישמחו לאמץ. אנשים הציעו במרוצת השנים עשרות פתרונות חלופיים לממשק הקיים, מי מופרע יותר ומי מופרע פחות, אך לא התחוללה מהפכה. אי אפשר לבטל את ההקשר הטכנולוגי שבמקרים רבים אכן מערים קשיים רבים על הטמעה של גישה חדשה מפני שיכול מאוד להיות שלא תהיה תאימות לאחור. למשל, אם מחר יוחלט על ביטול התיקיות והאייקונים איך נעבוד עם תוכנות שמושתתות על הגישה הזאת? בתכנון ממשק עדיף במקרים רבים "ללכת על בטוח" ולהתאים את הממשק לציפיות של המשתמש. כמובן שאפשר לבחון גישות חדשות ויותר טובות ואם מאמינים שהגישה החדשנית תעבוד יותר טוב על סמך ממצאים בשטח אז לוקחים סיכון ורואים מה קורה.

הנקודה שחשוב לזכור היא שהגישה החדשה צריכה להיות יותר טובה ומתבקשת ולא חדשנית רק לשם החידוש. אנשים ינהרו למשהו שהוא יותר נח, קל ומספק מאשר משהו שהוא פשוט שונה. פעם הדרייברים היו סטנדרט והיום הסטדנרט הוא USB ומחרתיים יהיה סטדנרט אחר. חלקם שורד עשור וחלקם שורד הרבה יותר. אסור לזלזל במודלים המנטאלים של אנשים ולצפות מהם לפתח מודל מיוחד רק בשביל הממשק שלך מפני שרובם לא יטרח להתאמץ כל כך. ברוב המקרים המשתמש ירגיש טיפש, מתוסכל ומבולבל ואלה תחושות שכולנו מעדיפים להמנע מהן. היצמדות לסטנדרטים וקווים מנחים היא דבר נחוץ ומבורך מפני אלה הוכיחו את עצמם ומייצגים את המציאות כפי שהיא נתפסת על ידי אנשים רבים. סביר להניח שתפיסת העולם הזאת תשתנה לאורך זמן וכמה שנים לאחר מכן גם הסטנדרט. גוגל שינו את הסטנדרט של חיפוש באינטרנט על ידי אלגוריתם אחד וישנן עוד אין ספור לפיתוחים חדשניים שקראו תיגר על המוסכמות. קל מאוד לזכור את סיפורי ההצלחה ולטאטא מתחת לשטיח את הכשלונות שמעולם לא הצליחו להמריא. אתם רוצים לחדש? תנסו, תראו ותקחו סיכון.

12 תגובות על “חדשנות מול סטנדרטים”

  1. 02/01/2006 בשעה 17:43 VRider

    אכן רשימה מעוררת מחשבה. עם זאת כדאי להבהיר כי על פי הספרות המחקרית הגדרת ה"מודלים מנטאליים" מתייחסת לייצוג מנטלי פנימי של תופעות ו/או מערכות מורכבות. הדוגמאות ברשימה ל"סטנדרטים אנושיים" מתאימות יותר למושג "סכמתה" Schemata או ל"חוקים ההיוריסטיים" הפועלים בבסיס התפיסה האנושית (ראה סימוכין בתיאורית הגשלטלט ובתחום המדעים הקוגניטביים), שתמיד כדאי לקחת בחשבון בעת פיתוח מנשקים עתידיים.

  2. 02/01/2006 בשעה 17:47 אמיר דותן

    היי,

    תודה על החידוד וההבהרה. מקריאת ספרות מקצועית , לדעתי תחום השמישות השאיל את הביטוי "מודל מנטאלי" בשביל לכסות את הסכמות שאתה מתאר ועוד נושאים קשורים המתייחסים לאופן בו אנשים תופסים ומפרשים את העולם בו הם חיים. אכן, על סכמות קראתי בהקשר של זכרון אנושי המכיל לצד עובדות גם תסריטים שונים המורכבים מסדרה של אירועים כמו תפעול אייפוד למשל :)

  3. 02/01/2006 בשעה 20:48 eshefer

    מאמר מרתק. סבבה.

    לגבי האייפוד – אכן אפל ניסו אותו לפני ההצלחה…

    הממשק של האיפוד עבר לא מעט עידונים במשך השנים – בגירסה הראשונה הגלגלת היתה פיסית- לא פיאזו-אלקטרית – והכפתורים היו לחיצים – מסביב לגלגלת. בגירסה השלישית הכפתורים היו פיאזוים גם מעל לגלגלת (הממשק הלא מוצלח) – ומגירסה 4 (למעשה מהמיני) – הממשק הפך להיות גלגלת+כפתורים מובנים.

    מ2001 ועד 2004 (אז הממשק הפיסי של האייפוד התגבש למה שהוא היום – ואז האייפוד באמת המריא בשוק) אפשר להגיד שאפל היתה בשלב "הניסויי".

  4. 02/01/2006 בשעה 21:53 אמיר דותן

    שלום וברוך הבא,

    תודה על הסקירה ההיסטורית. היא רק מוכיחה את הטענה שהטמעה של חדשנות היא תהליך שבמהלכו נעשים שינויים ותיקונים על סמך התוצאות בשטח עד שמגיעים למצב יחסית יציב. אפל היא דוגמא מצויינת לחברה שחרטה על דגלה את המילה "חדשנות" ולא חוששת אף פעם לערער על המוסכמות. במקרה של מערכת ההפעלה שהולכת ראש בראש עם הסטנדרט דה-פאקטו (חלונות, מה לעשות) זה גרם לאחוזי מכירות דלים מאוד עד שהם כמעט ולא נחשבים (2% מכלל המחשבים פעם אחרונה שקראתי) אך לא חסרות דוגמאות חיוביות לחשיבה ויישום מחוץ לקופסא שהיו סיפורי הצלחה. לקח הרי למייקרוסופט עשור שלם להדביק את הפער עם אפל בכל הקשור לממשק הגרפי כי הוא הוכיח את עצמו בשוק המחשבים הביתיים ואיפשר לאנשים מהשורה להתממשק עם המחשב בצורה הרבה יותר נחה וידידותית.

  5. 02/01/2006 בשעה 22:44 eshefer

    "היא רק מוכיחה את הטענה"

    כמובן. זאת היתה הכוונה.

    אפל הריצו תוכנית בטא לממשקשל האייפוד ואייטיונז.. הם לא הכריזו על זה כתוכנית בטא – אבל למעשה זה מה שגירסה1 של האייפוד היתה – היא היתה מיועדת למשתמשי מק בלבד – קהל נהדר לניסויי בטא :-)

  6. 02/01/2006 בשעה 22:57 אמיר דותן

    בקצב הזה אני אחשוב שיש לך שם מקור פנימי :) אם יש לך מקור חיצוני יותר אשמח לעלעל בו. נשמע מעניין. תודה.

  7. 02/01/2006 בשעה 23:23 איתן אבגיל

    אמיר יקירי
    אני מסכים עם כל הדברים שאמרת עם מיני הסתייגות/חידוד. הממשק שאני מחר אתכנן לא חייב תמיד להתאים לכללי הממשק כפי שהם כתובים אצל מיסטר ג'ייקוב, אלא אל קהל היעד שאני מכוון אליו,והיעוד האפליקטיבי המעשי. זה אומר שאני יכול להנדס תחנת חלל אם אני יודע ששלושת הלקוחות הפריקים שלי יסתדרו איתו.
    עם זאת, מתוך הנחה שישום / אתר אמור לשרת אוכלוסיה כללית (אני לא מדבר על אתר יעודי לצעירים או ילדים שם יש יחס שונה) יש בכל זאת מספר כללים שאם אקפיד עליהם יקל על המשתמשים שישתמשו במוצר שלי לשהות בו. אותם סטנדרטים הם סטנדרטים שהשתרשו בהרגלי השימוש של רוב המשתמשים ומגוון הרמות שלהם. לדוגמה הגלילה האנכית מאוד ברורה למשתמש גם אם גרפיקת פס הגלילה שונה. למרות שאני יכול להנדס גלילה בצורה אחרת למשתמש הממוצע, זה לא יתאים, ולדעתי לא נכון.
    אי לכך ובהתאם לזאת יש מקום לניסוח הכללים והכיוון המתאימים שיכולים להגדיר סטנדרט כלשהו בעיצוב ממשקים. אם לוקחים את זה לאקדמיה אני משוכנע שעם מספר ניסויים מבוקרים אפשר להגיע לאותה רשימת כללי על שינחו את הממשק האידיאלי. מה שכן יש להיות עם אצבע על דופק העכבר ולהבין שהרגלי השימוש הממוצעים זורמים ומתפתחים עם הזמן ולא לשקוע ברשימה ארכאית של כללים שהתאימה פרפקט לנקודת זמן מסויימת, אך לא מתאימה לעכשיו. אחד הדברים שגרמו לי למשל להרים גבה בספרו של נילסן היה משפט (ויסלח לי המחבר אם אני לא מדייק) אבל משהו בסגנון "המשתמש לעולם לא יתרגל להשתמש בגלישה במסגרות (פריימים HTML א.א.) "
    מה אתה להגיד ? באמת ? אולי זה היה נכון לשנה בה נכתב הספר אולם זה לא בהכרח יתאים להיום.
    לסיכומו של עניין – וזו בסופו של דבר דעתי – אין תחליף לשכל הישר, ולהגיון הבריא אם הוא קיים אצל האדם המתכנן את הממשק, יש להתחשב בהרגלי המשתמש הממוצע נכון לאותה נקודת זמן.

  8. 03/01/2006 בשעה 1:53 אמיר דותן

    היי איתן,

    כפי שכתבתי, רעיונות חדשים מחלחלים כל פעם ולקווים מנחים יש נטייה לפגר מאחור (ע"ע ההמלצות של ה-W3C לתכנון אתרים נגישים). במקרה של תכנון ממשק הקווים המנחים שגובשו במשך שנים ונילסן פשוט משווק אותם בצורה יותר טובה מכל מעבדת מחקר מהווים נקודת פתיחה. הם מהווים סדרה של *המלצות* וכל מעצב יכול להפנים אותם במידה שונה. ישנן מערכות בהן אין לך מידת חופש רבה ועליך לדבוק לכללים אך בפרוייקטים אחרים ישנו יותר חופש. עובדה שלא כל ממשק נראה כמו וורד ופעמים רבות ובהתאם לקהל היעד כפי שציינת ניתן למתוח את הגבול.

    ככללים אוניברסלים, סטנדרטים אינם מכוונים כלפי פיתוחים איזוטרים שמשפיעים על אחוז קטן של משתמשים. באותה מידה אתה יכול לטעון שזה סביר שתוסף למחשב שרק גיימרים ספציפים מאוד עושים בו שימוש ידרוש התקנה מסובכת ולא סטנדרטית בעליל. אלא אם כן מישהו רק מתחיל בתחום אני לא רואה סיבה ללכת בצורה עיוורת בלי להפעיל שיקול דעת כמו שאמרת. ככל שמתמקצעים מבינים איפה, מתי וכיצד אפשר להיות יותר גמישים. הבעיה במקרים רבים היא לדעתי פסיכולוגית היות ואנשים עושים חישוב מוטעה של סטנדרטים=רגיל=צפוי=משעמם=לא טוב. אני לא חושב שזה משעמם להיתקל במשהו בפעם הראשונה ולהרגיש בטוח שאתה יודע מה אתה אמור לעשות ואיך אתה אמור לעשות את זה. עדיף "שעמום" שכזה על פני תסכול ודפיקת ראש בקיר בגלל שמישהו החליט להיות מקורי ולא טרח לוודא שהעיצוב שלו אכן עובד.

    הקווים המנחים שנילסן ואחרים רבים מתייחסים אליהם פשוט אומרים: "חברה' תקשיבו, זה מה שרוב האנשים רגילים אליו". זה הכל. מי שרוצה לקחת סיכון ולהפתיע שיבורך. אולי ילך לו ואולי לא.

  9. 04/01/2006 בשעה 1:59 בועז חן

    בדילמה הזו נודעת חשיבות רבה להבנת סוג המשתמשים במערכת וצורת השימוש:
    - במערכות הפונות לקהל הרחב ולשימוש מזדמן הערך של התבססות על מודל קוגניטיבי מוכר גבוה מאוד, וצריך סיבות טובות ללכת בכיון חדש [אגב, זה יכול להיות מודל קוגניטיבי שונה מזה שמקובל אצל המתחרים]
    - במערכות המיועדות למשתמש מומחה, ולשימוש אינטנסיבי, קיימת חשיבות רבה יותר להתאמה מייטבית, גם אם על חשבון האינטואיטיביות ולכן לעיתים נכון להמציא משהו חדש ויחודי שנותן תפעול ספציפי טוב יותר.

    בעצם "גם בדילמה הזו"…

  10. 04/01/2006 בשעה 2:46 אמיר דותן

    היי בועז,

    אני מסכים בהחלט. יהיה מעניין לשמוע על פיתוחים שהתחילו בתור משהו עבור משתמש מומחה ועשו לאט לאט את דרכם אל המיינסטרים. אשמח לשמוע על דוגמאות אם אתה מכיר.

  11. 19/07/2010 בשעה 12:15 אבשלום א.

    היי,
    יש לי דוגמא מצויינת לשבירת מוסכמות וחזרה חלקית לסטנדרטים:
    גוגל, בממשק Gmail, וויתרו על תיקיות והלכו על תגיות בלבד!
    לאחר זמן מה, הם הוסיפו תקיות (למעשה כל תקייה היא תגית) ואפשרו לגרור פרטי דואר אל ה"תקיות". עדיין פריט יכול להיות ביותר בתקיה אחת – אבל זו פשרה מאוד מוצלחת לדעתי.
    מעניין אותי לדעת מה קורה בהתנגשות בין הקונספטים – למשל מחיקת הודעה בתקייה – שנמחקת למעשה גם מכל ה"תיקיות" האחרות. אני מניח שמי שלא שינה את המודל המנטאלי שלו לתגיות – ימצא עצמו בבעיות מסוימות.

  12. 19/07/2010 בשעה 12:23 אמיר דותן

    היי אבשלום. כתבתי על זה בדיוק בפוסט אחר: http://www.amirdotan.com/blog/?p=1015

RSS לתגובות לפוסט זה

הוספת תגובה