RSS לפוסטים RSS לתגובות 228 מאמרים ו- 1,989 תגובות עד כה מאז 2005

דיווח מהשטח – גיבוש אב הטיפוס השלישי של APOSDLE

השבועות האחרונים היו מאוד עמוסים ומעניינים במרכז לעיצוב אינטראקציית אדם-מחשב ב-City University עבור הצוות המצומצם שעובד על פרוייקט המחקר APOSDLE. לאחר תקופה ממושכת של הערכת השמישות והביצועים של האב הטיפוס השני של המערכת בסביבת היעד התחלנו בעבודה אינטנסיבית על גיבוש אב הטיפוס השלישי והאחרון של המערכת לפני הגרסה הסופית שתראה אור בשנת 2010. האחריות שלנו בחודשים האחרונים היתה גיבוש חווית השימוש והבטחת השמישות של המערכת על ידי עיצוב הממשק בהתבסס על הגדרות טכניות של שבעה צוותי פיתוח נפרדים אשר הפיקו תרשימי ממשק ראשוניים אותם המשכנו לפתח ביחד איתם.

מבין שנים עשר השותפים האירופאים המעורבים בפרוייקט, אנו היחידים המתמחים באינטראקציית אדם-מחשב ולכן מלאכת גיבוש אב הטיפוס השלישי נפלה על כתפינו, כאשר חלק נכבד מהעבודה כולל תיאום, ניהול ומתן ייעוץ והכוונה שוטפים לצוותי פיתוח המורכבים ממתכנתים ונציגים של ארבע חברות השותפות בפרוייקט ומצייגות את קהל היעד של המערכת.

ההערכה של האב טיפוס השני אשר נמשכה קרוב לחודש חשפה מגוון בעיות בכל הקשור לחווית השימוש כאשר בעיות שמישות נגרמו כתוצאה מניווט מסובך, סדר פעולות לא אינטואיטיבי מספיק, שילוב של רעיונות שלא היו מוכרים למשתמשים וטרמינולוגיה מדעית שהוסיפה לתחושה כללית של בלבול ואי וודאות. APOSDLE היא מערכת המציבה את המשתמש מול רעיונות כמו מיפוי סמנטי של תחום עיסוק מסויים, זיהוי תבניות פעולה והמלצות רלוונטיות כתוצאה מהן, שימוש במקורות מידע שהם למעשה חלקים מודגשים מתוך קבצים קיימים המוצגים בתוצאות חיפוש כפריטים ועוד מרכיבים טכנים ורעיוניים שיוצרים עקומת למידה תלולה.

אחת המסקנות הנחרצות מההערכה היתה שהאב טיפוס השלישי חייב להיות הרבה יותר שמיש (פשוט ונח) ושימושי (בעל ערך) בכדי שאנשים עסוקים בסביבה משרדית לחוצה ישתמשו במערכת. לשם כך היה לנו ברור שמעבר לשינויים קוסמטים של הממשק, נאלץ לשקול שינויים עמוקים ומהותיים יותר. בגלל שיקולים מובנים, לא יכולנו להתחיל מאפס אך בהחלט היה קייים חופש פעולה סביר שאיפשר לנו לבחון דרכים שונות להנדס מחדש את הממשק כך שלמשל במקום חמישה חלונות נפרדים שיכולים להיות פתוחים במקביל כפי שהיה באב טיפוס השני, יהיה רק חלון אחד קבוע.

הצילום הזה מתאר כיצד נראה שולחן העבודה שלי בחודשים האחרונים. כלי העבודה העיקריים שלי הם עפרונות, עטים, טושים, דפי A4 ו-A3 לשירבוט מהיר של רעיונות כאשר הנבחרים שמהם מגיעים ל-Visio בכדי ליצור תרשים מדוייק יותר שיהווה בסיס לדיונים מתקדמים. אני סבור שהחופש שקיים בעבודה עם נייר ועפרון הוא קריטי בשלבים המוקדמים בהם המטרה היא להציף את המשרד ברעיונות ולא להתקע מול מסך מחשב עם כלי ציור, סרגלים ופיקסלים. למרות שאנו צוות קטן של שלושה-ארבעה אנשים העובדים כולם כמעט באותו משרד, אנו משתדלים כמה שיותר לעבוד על השירבוטים ביחד ולא מהססים "לקשקש" אחד על הרעיונות של השני.

בסדרת פגישות אינטנסיבית שנמשכה יומיים וחצי בה נכחו כל נציגים של כל השותפים אנו הצגנו את ארבעת הפרסונות שפיתחנו ובמשך שעה למדנו להכיר אותן ודיברנו על מה הן אוהבות, לא אוהבות, מעריכות, לא מעריכות, צריכות ולא צריכות. משם למעשה התחיל מרתון דיונים בו גיבשנו את האב טיפוס השלישי. הלפטופ שלי הקרין קובץ פאוורפוינט בו שירבטתי בזמן אמת את הרעיונות שנזרקו לחלל האוויר בעוד ראש הצוות מנחה את הדיון וקולגה נוספת מתעדת הכל בכתב.

בכדי לוודא שההצעות מכוונות משתמש חייבנו "משמעת פרסונות" כך שכל הצעה צריכה להיות מגובה בפרסונה אחת לפחות. כך למשל אם מישהו חושב שזה יהיה רעיון טוב שהמערכת תציעה אפשרות דפדוף בארכיון הוא צריך להסביר איזו פרסונה תרוויח ותעריך את הפיצ'ר הזה. אם מי שיזם רעיון לא יכול לקשר אותו לאחת הפרסונות הרעיון נשאר בחוץ. ישנה נטייה טבעית לזרוק רעיונות לאוויר וליישם פיצ'רים רק מפני שאפשר או בגלל שצוות הפיתוח מאמין שזה "יהיה נחמד" או "לא יזיק". החוכמה היא לקשר את הרעיונות הללו לתהליכים אמיתיים וסביבת שימוש אמיתית ולבחון כיצד הם יכולים להועיל או להזיק למשתמשים שאמורים לשבת שעות מול הממשק כחלק משיגרת היום שלהם.

שתיים מהפרסונות של APOSDLE הן למשל פול, מתמחה בן 24 בחברה המתכננת מנועים ופייר בן ה-48 העובד באותה חברה מזה עשרים שנה וכיום הוא מהנדס בכיר החונך מתמחים כמו פול. לשניהם צרכי ניהול ידע מאוד שוניםֿ הנובעים משלל שיקולים, כאשר יש להם גם דברים במשותף כמו תלות במידע וידע מסיבות שונות. נציגים של ארבעת החברות אשר עליהם מבוססות הפרסונות תרמו מידע חיוני במהלך הדיונים ועזרו לפתור סכסוכים אם היתה אי הסכמה בנוגע לאופן בו פרסונה מסויימת תפרש פיצ'ר כלשהו. מהבחינה הזאת, ארבעת הנציגים היו ברומטר חשוב שעזר לכולם להיות מפוקסים על צרכי המשתמשים.

לאחר היומיים הללו, השותפים השונים התחלקו לצוותי עבודה בכדי לחקור יותר לעומק את החלקים השונים של המערכת ולהתחיל לגבש את הפרטים הטכנים. התפקיד שלי מאז הוא לעבוד עם הצוותים ולכוון את הסקיצות שלהם בכל הקשור לשמישות וחווית שימוש (אינטראקציה, סדר פעולות, טרמינולוגיה וכו'). מדובר בתהליך מעגלי והסקיצות עוברות שינויים כמעט כל כמה ימים, בדרך כלל בעיקבות שיחות וועידה ודיוני אימייל. כל צוות כולל לפחות נציג אחד מכל חברה המייצגת את קהל היעד ורעיונות וסקיצות נשלחים לכולם בכדי לספק משוב.

מדובר בעבודה מאוד תובענית ומעניינת כאשר כל הסקיצות מתנקזות למייל שלי ואני במקרים רבים ה"נודניק" ששואל את הצוות שאלות כמו "איך ידעו שזה מה שזה עושה?", "מה קורה אם לא לוחצים על הכפתור הזה?" והשאלה שאני הכי אוהב לשאול וכולם שונאים לשמוע- "לאיזו פרסונה זה מיועד?". במקביל אנו ממשיכים עם השירבוטים אצלנו ומעצבים את האינטראקציה של כל רכיב לצד הגדרה כוללת של החזות הויזואלית של הממשק ופרטים כגון אייקונים. התהליך הוא שיתופי וניזון משיקולים כמו סביבת השימוש, אילוצים טכנים וכמובן חווית שימוש.

לצערי איני יכול בשלב זה לחשוף את הממשק המתגבש שנמצא בשלבים מתקדמים מאוד, אך מקווה שיתאפשר לי לעשות זאת בקרוב.

8 תגובות על “דיווח מהשטח – גיבוש אב הטיפוס השלישי של APOSDLE”

  1. 20/08/2008 בשעה 7:17 לירון

    האם לדעתך מנהל אגרסיבי (שלא לומר – דיקטטורי) אשר היה שולט ומכוון את רוב האספקטים של הפיתוח (במובן חווית המשתמש) היה מאפשר לכם ליצור מערכת שמישה יותר בזמן קצר יותר ?
    (אני כמובן מתכוון אנלוגית לסטיב ג'ובס ולתהליך הפיתוח באפל)

  2. 20/08/2008 בשעה 9:06 אמיר דותן

    היי לירון. אני לא הייתי מערבב בין סגנון ניהולי ומתודולוגיית תכנון ועיצוב. מנהל יכול להיות אגרסיבי ולגעור בצוות שלא מערב משתמשים ורואה את המוצר רק דרך העיניים שלו ומנהל יכול להיות אגרסיבי ולגעור בצוות שהוא "מבזבז זמן" עם בדיקות וצריך פשוט להשיק את המוצר ולדאוג אחר כך. מנהל צריך לנהל ולכוון אך הוא לא מהווה תחליף למתודולוגיה ועבודה עם משתמשים למשל והוא לא יכול או צריך להמציא את כל הפתרונות בעצמו גם אם הוא גאון כמו סטיב ג'ובס.

    במצגות ג'ובס אומר לא מעט "שאלנו", "בדקנו", "דיברנו" ו-"ניסינו" כך שההתרשמות שלי תמיד היתה שהוא אגרסיבי בכיוון הנכון. אני לא חושב שיש פה עניין של פיתוח מערכת שמישות יותר בזמן קצר יותר וזה כבר עניין של מה עושים ואיך עושים. מנהל אגרסיבי לא יחסוך לתהליך חודש של הערכת אב טיפוס בשטח כפי שאנו עשינו למשל. חשוב לי לציין שבמקרה הספציפי שלנו מדובר בפרוייקט שמראש הוגדר כפרוייקט של ארבע שנים :-)

  3. 20/08/2008 בשעה 21:57 ויטלי

    פול ופייר, הא?
    תן לי לנחש, שתי הפרסונות הנותרות נקראות משהו כמו פולה ופייג'? :)

    למעשה מעולם לא השתמשתי בפרסונות, באמת צריך לנסות את זה פעם. רק שאני מאוד אתקשה לעמוד בדרישת "מינימום ציניות".

    אם הבנתי נכון, פיתחתם אותן רק בשלב הזה של העיצוב. זה מה שעושים בדרך כלל? הן לא מלוות/מכוונות את התהליך ממש מהימים הראשונים?

  4. 20/08/2008 בשעה 23:26 אמיר דותן

    ויטלי, אם אני צלחתי את השימוש בפרסונות מבחינת רף הציניות, האמן לי שכל אחד יכול :-) היו לי ספקות בהתחלה בנוגע לאפקטיביות שלהן, אך ברגע שהן מבוססות על מחקר נכון, מוצגות נכון ומוטמעות בתהליך החשיבה וקבלת ההחלטות הערך שלהן רב לדעתי. הן מאלצות אנשים להצדיק פתרונות ורעיונות בהקשר הרבה מציאותי שמושפע הרבה פחות מהעדפות אישיות ושיקולים שאינם רלוונטים.

    את הפרסונות מתפתחים בצורה אידיאלית בשלב מחקר המשתמשים וזיהוי בעלי העניין המוקדם אך במקרה של הפרוייקט הזה, הפרסונות אכן פותחו בשלב מאוחר יותר באופן שלא היה אופטימלי מכל מיני סיבות אך עדיף מאוחר מאשר לעולם לא :-) התרומה שלהן לגיבוש האב הטיפוס השלישי היתה קריטית מבחינתי. הן חיברו אנשים ללחצים היומיומיים והשיגרה של קהל היעד שאחרת מאוד קל לפספס ולא לראות מעבר לשורות באיזה מסמך. מומלץ בחום.

    במקרה של פול ופייר, הפרסונות מייצגות עובדים בחברה צרפתית מתוך ארבעת החברות איתן אנו עובדים כאשר שתיים אחרות מבוססות בגרמניה ואחת נוספת באוסטריה. שתי הפרסונות האחרות הן ליסה ואווה. בהזדמנות אני אערוך בינכם היכרות.

  5. 20/08/2008 בשעה 23:28 ocean

    רק אני נהנית מהבלגן הזה על השולחן שלך? רק מלראות את התמונה הזאת בא לי לפצוח בסיעור מוחות ולתכנן דברים.

    ocean

  6. 20/08/2008 בשעה 23:30 אמיר דותן

    את מוזמנת :-) תפני שמאלה ברמזור הראשון ברגע שיוצאים מהמגרש חנייה בהית'רו.

  7. 21/08/2008 בשעה 19:26 אורי ער

    מלבד למדוד כל דבר מול פרסונות, כדאי גם להעריך מול הקונספט.

    כוונתי – משפט אחד שאומר מה הדבר שאותו אתה מעצב, ה- core experience. כך כל רעיון חדש שעולה נמדד מול הקונספט, אם הוא מחזק אותו, בוחנים שילוב, אם לא, לשמור לפרוייקט אחר או לסל וחסל.

  8. 22/08/2008 בשעה 12:31 אמיר דותן

    בהחלט. אחד הדברים האפקטיבים ביותר מהנסיון שלי עם הפרסונות בפרוייקט הזה היא האופן שבו הן מעמתות את צוותי הפיתוח עם שאלות בסיסיות כמו "בשביל מה הכלי הזה?", "מה עושה אותו מיוחד ועדיף על פני אלטרנטיבות קיימות?", "מי ירצה להשתמש בו?" ולא פחות חשוב-"מי *לא* ירצה להשתמש בו?". מאוד קל לאבד קשר עם הקונספט אחרי חודשי עבודה, מאות דפים של מסמכים, שעות של פגישות, שיחות ועידה טלפוניות ודינמיקה טבעית של פרוייקט שיכולה לגרום לסטייה מהקונספט הבסיסי.

טראקבק לפוסט זה | RSS לתגובות לפוסט זה

הוספת תגובה