RSS לפוסטים RSS לתגובות 228 מאמרים ו- 1,989 תגובות עד כה מאז 2005

שימוש במטפורות – ייבוא מגבלות פיזיות

בידיעה שתפרסמה היום בדה-מרקר, תואר האתר החדש של משטרת ישראל והתחנה הוירטואלית שמציעה לאנשים ממשק המעוצב כחלל פיזי מצויר הנועד להקל ההתמצאות במרחב המידע הדיגיאטלי. השימוש בידע קיים של המשתמשים בשביל לרכך את עקומת הלמידה הכרוכה בהתמודדות עם ממשק חדש הוא אחד מאבני היסוד של הממשק הגרפי, אך לאחר ארבעים שנה של תיקיות, קבצים ופחי זבל ברור שהשימוש במטפורה טומן בחובו מספר בעיות בסיסיות.

להעניק למחשב פרצוף מוכר

מטפורה בעיצוב ממשקים מוגדרת כשימוש בידע קיים מתחום אחד על תחום אחר כך שאנשים יכולים להשליך את ההבנה שלהם מהתחום המקורי על תחום היעד. על ידי כך שאנו מאפשרים לאנשים לעשות שימוש בידע קיים אנו מצמצמים את העומס הקוגנטיבי הכרוך בהתמודדות עם משהו חדש. במקום ללמוד מאפס אנו מאפשרים לעשות שימוש בהבנה קיימת שעוזרת למפות את הסביבה החדשה.


הממשק הגרפי של ה-Xerox Star משנת 1981 היה מבוסס על מטפורת המכתבה

הדוגמא הקלאסית לשימוש בידע קיים בעיצוב ממשק הוא ממשק הדסקטופ שהומצא בשלהי שנות השישים של המאה שעברה ונועד להלביש את המחשב, שעד אז היה מסך שחור מאיים עמוס טקסט, בתחפושת מוכרת יותר המורכבת מתיקיות, קבצים ופח זבל. הרציונאל היה פשוט – אנשים מכירים את הסביבה המשרדית ואת המכתבה הפיזית ויוכלו לעשות שימוש בידע הקיים הזה בהתמודדות עם המחשב. כך למשל, הם יבינו שפח הזבל במחשב הוא המקום אליו הם משליכים דברים שהם לא צריכים יותר וכי התפקיד של תיקייה הוא להכיל קבצים. כל זה טוב ויפה אך לשימוש במטפורות, כפי שניתן לראות בתחנת המשטרה הוירטואלית החדשה של משטרת ישראל, יש כמה חסרונות בולטים.

ייבוא של אילוצים ומגבלות מהעולם הפיזי

מרחב המידע הדיגיטאלי נטול אילוצים ומגבלות הקיימים בעולם הפיזי כמו למשל מסה פיזית ומרחק. לגושי המידע המוצגים בו יש משקל והם תופסים נפח בשטח אחסון, אך באותה מידה שאני שומר שני קבצים בתיקייה אני יכול לשמור שני מיליון קבצים באותה תיקייה. ברמת הקונספט, המחשב לא יתריע בפני שאין מקום יותר בתיקייה וכי היא עומדת להתפוצץ כפי שיקרה אם אני אנסה לדחוף בכח ערימה של ניירות לתוך תיקייה פיזית. באותה מידה אני יכול למלא עגלת קניות באמזון במאות מוצרים במקום לקחת עגלה חדשה כל פעם שאני חורג ממכסה וירטואלית כלשהי.

אין שום הגיון בלהגביל אנשים כאשר ההגבלות לא קיימות וזאת הסיבה מדוע אתרי קניות מצליחים כמו אמזון אינם מעוצבים כמו קניון תלת-מימדי כי כל הרעיון העומד מאחורי קניה באינטרנט הוא שלא צריך לעמוד בתור, לעלות במדרגות, להסתובב חסר כל תחושת כיוון בין קומות של חנויות רק בשביל לקטוף מוצרים ממדף וירטאולי. אפשרויות החיפוש, הצגת המידע, השוואת המחירים וסידור הפריטים הרבה יותר מהירות ונוחות כאשר הם מסודרים ברשימה גמישה מאשר בחנות וירטואלית.

אמזון כן עושים שימוש באייקון עגלת הקניות (או סל הקניות בארצות מסויימות) בכדי לנצל ידע קיים של אנשים ולאפשר להם לזהות היכן הפריטים נאגרים. כפעולה קוגנטיבית, לוקח פחות זמן לזהות מאשר להיזכר ולכן לא היה טעם להמציא אייקון חדש ולא קשור שיסמל "הפריטים שרכשת נמצאים כאן". השימוש בעגלת הקניות כסמל לא מגביל אותי כמשתמש ולא מגביל את האתר.

כפי שניתן לראות מהדוגמא הראשונה מתחנת המשטרה הוירטואלית החדשה, השימוש בחפצים פיזיים כממשק ולא כסמל יכול להיות מאוד בעייתי. מספרי הטלפון המוצעים למשתמש נגישים דרך טלפון כאשר כל לחצן מגלה מספר. הממשק הטלפוני מכיל שניים עשר לחצנים כפי שאפשר לצפות מטלפון פיזי, אך מה יקרה מחר אם יתווספו עוד חמישה מספרים? או חמישים מספרים? האם יוסיפו לטלפון הזה עוד לחצנים? האם יוסיפו לעמדה הוירטואלית עוד עשרה טלפונים בשביל שיהיה אפשר להציג מאה עשרים מספרים? האם צריך להגיד למשטרת ישראל (או כל לקוח לצורך הדיון) שלא ניתן להוסיף עוד מספרי טלפון לאתר כי אין מקום על הטלפון? כמובן שלא.

השימוש בטלפון במקרה הזה מעיד על חשיבה מאוד קצרת טווח כאשר במקום לעשות שימוש במדיום האינטרנטי בכדי להקל על הגישה למידע ולייעל אותה, מקבעים את המידע החשוב בממשק מצועצע שמוגבל בגלל שטח כפתורים פיזיים. דף אינטרנט יכול להכיל אלפי מספרי טלפון אותם ניתן להציג בשלל דרכים בכדי לסייע למשתמש לאתר את המספר הרצוי.

"אנו מצטערים, נגמר לנו הדף"

הדוגמא הבאה ממחישה אף היא כיצד ההיצמדות לידע קיים מהעולם הפיזי יכול להיות מגבילה ולא פראקטית כאשר לחיצה על ערימת הטפסים המונחת על השולחן חושפת דף עם רשימה מצומצמת של פריטים. גם הפעם, הפתרון הממשקי הזה אינו גמיש ואינו יכול לספק כמות גדולה יותר של מידע (כל זה עוד לפני שכלל הזכרנו חיפוש בתוך האתר וחיפוש מחוץ לאתר).

כאשר מאפיינים ממשק חשוב תמיד לקחת בחשבון את ההתפתחות הפוטנציאלית שלו לאורך זמן ומקרים חריגים או כאלה שלא חשבנו עליהם. צריך תמיד לשאול את עצמנו שאלות כמו: "מה קורה אם ישנן למעלה מאלף תוצאות חיפוש?" כי התסריט הזה יניב דרישות שאולי לא חשבנו עליהן כמו אפשרויות דפדוף וסינון מידע. להיבט הזה קוראים Scalability וממשק טוב אמור לתמוך בכמויות מידע משתנות ולעזור למשתמש להתמודד איתן בהצלחה.

כאשר אנו עושים שימוש בדף פיזי כפי שנעשה כאן אנו מגבילים את עצמנו לגודל הפיזי שלו. מה יקרה ביום שיצטרכו להציג באתר רשימה של חמישים טפסים? האם הנייר יהפוך למגילה? אני בספק. האם יוסיפו לו פס גלילה? יתכן מאוד, אך מדוע להוסיף פס גלילה לשטח כל כך מצומצם אם אפשר היה מראש להציג את המידע על שטח הרבה יותר גדול ומרווח?

למה גם שלא יעמדו בתור?

הפתרון האיפיוני במקרה הזה בעייתי מאוד ואינו מתאים לאתר הנועד לאפשר גישה למידע רב, שסביר להניח שאינו מוכר לרוב המשתמשים. הרצון להציג את המידע כסביבה מוכרת לאנשים הוא הגיוני ברמת העיקרון אך המטפורה במקרה הזה היא המפלט הקל ביותר, ובטח גם ממתק עיניים שהצליח לסנוור את האנשים שמחזיקים את הכסף. במקום לבנות תחנת וירטואלית בכדי ליצור סביבה מוכרת אך מאוד מוגבלת, היה צריך לבחון לדוגמא אפשרויות חיפוש מתקדמות ותצוגת מידע בצורה יעילה יותר.

לטעמי, הגישה העיצובית ילדותית ומתנשאת והיא הדבר האחרון שמישהו שמגיע לאתר המשטרה מצפה לראות. אנשים רבים שמגיעים לאתר נמצאים במצב של מצוקה וההתעסקות עם אנימציות וממשק מצועצע הדורש כניסה ויציאה מחדרים רק תיצור תחושת תסכול כמעט וודאית. יכול להיות שהחלוקה לקטגוריות היתה נכונה אך האופן בו הן מוצגות לקוי ולא לוקח בחשבון את מהות האתר. מטפורות יכולות לרכך עקומות למידה על ידי שימוש בידע קיים, אך הן לא פתרון קסמים שאפשר ליישם בלי לקחת בחשבון את ההקשר הרחב יותר של הפרוייקט המדובר.

41 תגובות על “שימוש במטפורות – ייבוא מגבלות פיזיות”

  1. 26/08/2008 בשעה 0:02 רן יניב הרטשטיין

    זאת ועוד, היישום בפועל חובבני במיוחד ויותר משהוא נראה כאילו נוצר עבור ילדים קטנים, הוא נראה כאילו הוא נוצר על ידי ילדים קטנים. לפחות בוב המביך של מיקרוסופט שהיה נלעג כבר ב-95 לא נפל על עניינים טריוויאליים כמו קווים מקבילים ופרספקטיבה.

    ראוי אבל לציין שכל המידע שמקושקש ב"תחנת המשטרה המקוונת" קיים גם באתר האמיתי של המשטרה.

  2. 26/08/2008 בשעה 0:08 אמיר דותן

    העובדה שהיישום מופק בצורה חובבנית היא הדובדבן שעל הקצפת משום שגם אם היה מדובר במודל תלת-מימדי היפר-ריאליסטי הבעיות הבסיסיות היו נותרות בעינן כי הקונספט בעייתי. אכן מדובר בסוג של גרסה חלופית אך לא ברור לי מדוע להשקיע בפיתוח ותיחזוק של שתי גרסאות במקום אחת שפשוט עובדת ומאפשרת גישה מהירה ונחה למידע. ממתי צריך גרסה טקסטואלית וגרסה מצויירת של אתר? האתר כבר עובד כמו שצריך עם קורא מסך לדוגמא שאפשר לפזר משאבים על אנימציות פלאש משנת 1995? אני ממש בספק.

  3. 26/08/2008 בשעה 0:13 רן יניב הרטשטיין

    מכיוון שגם האתר האמיתי לא מצטיין בנגישות, תאימות, או "מציאות" (?) (findability), אני מניח שתשובה אפשרית היא שקל יותר לעשות שני שלישי-מאמצים מאשר מאמץ שלם אחד. אולי איש לא האמין שהאתר הרגיל ישרת את כל הגולשים (כי הוא לא טוב מספיק), וכנראה שהיה ברור לגמרי שמצגת הפלאש האינטראקטיבית לא תשרת אף אחד (כי היא ממש גרועה).

  4. 26/08/2008 בשעה 0:20 אמיר דותן

    הגיון משטרתי נו. לא מפתיע :-) הרעיון של תצוגה אלטרנטיבית שכלעצמו אינו רע ברמת העיקרון כי הוא מאפשר גמישות והתאמה לצרכים של המשתמש אך היישום צריך להיות יעיל ואפקטיבי ללקוח כך שלמשל מדובר בגרסאות CSS אלטרנטיביות שלא משפיעות על התוכן. במקרה הזה, גם אם הפלאש ניזון ממידע דינמי הקונספט עליו הוא מושתת מוגבל כי כפי שתיארתי הוא עושה שימוש בחפצים פיזיים במקום להשתמש בהם כסמלים כפי שמקובל בכדי ליידע, לא בשביל להשתמש.

  5. 26/08/2008 בשעה 7:56 אדוה

    להוסיף על כל מה שכתבת, הממשק של התחנה הוירטואלית אינו מתיימר לספק חוויה שלמה. מרבית הלינקים, במיוחד בחדרים של התחנה, פשוט פותחים במסך חדש לינק לאתר ה"רגיל" של המשטרה, והגולש צריך להחליט האם הוא ממשיך בתחנה, או במסך החדש שנפתח עבורו.

  6. 26/08/2008 בשעה 9:24 ארז

    צודק, ולכן אני מקליד על מטפורת מכונת הכתיבה בעודי מביט על מטפורת הטלוויזיה, תוך שאני יושב מול מטפורת שולחן הכתיבה, בזמן שאני קורא את המלים האלה בעד מטפורת החלונות.

    אז במשטרה לא יודעים לעצב אתר. כל עולם ממשק המשתמש במחשב מבוסס על מטפורות שמייבאות מגבלות פיזיות. הכל. להפוך דוגמה אומללה במיוחד למניפסט לא בדיוק עובד, במיוחד שנכתבת במטפורה ליומן, המופיעה במטפורה לרשת ו…

    טוב, הבנתם.

  7. 26/08/2008 בשעה 9:30 uri

    Again, all I can say is – michael duglass

  8. 26/08/2008 בשעה 9:51 אמיר דותן

    היי ארז, לא ברור לי מה ניסית להגיד ומה הקשר למה שכתבתי. אם אתה מנסה לטעון שמטפורות הן דבר חשוב ובסיסי אז נחש מה? זה מה שכתבתי. אני תיארתי באמצעות אתר המשטרה כיצד שימוש במטפורות יכול *לעיתים* להיות בעייתי ברגע שמסתמכים על חפץ פיזי כממשק ואז אנו מוגבלים לשטח הפיזי שלו גם כאשר אנו נמצאים במרחב דיגיטאלי בו אילוצים כאלה לא קיימים. אין פה שום מניפסט. מטפורות הן כלי עיצובי חשוב כפי שציינתי בתחילת הפוסט אך חרף היתרונות שלהן הן יכולות להגביל אותנו. לזרוק דוגמאות שעובדות תוך התעלמות מהדוגמאות שציינתי שלא עובדות זה גם לא בדיוק עובד. האם היית כותב בממשק בלוגי שמעוצב כמו מחברת וכל עמוד היה נפתח באפקט מרהיב של דף מתחלף? אני בספק :-)

    "כל עולם ממשק המשתמש במחשב מבוסס על מטפורות שמייבאות מגבלות פיזיות" – אחת הטענות המרכזיות שעלתה נגד הממשק הגרפי בשנות השמונים היתה שהסתמכות על ממשק מצוייר מגבילה את היכולת שלנו לתמרן מידע באמצעות המחשב מכיוון שעבודה עם שורות קוד מציעה הרבה יותר גמישות כאשר המשתמש לומד לחבר פקודות שונות. הבעיה היא כמובן שהפתרון הזה אינו שמיש ומרתיע בצדק הרבה אנשים ללא רקע והכשרה מתאימים. הממשק הגרפי הוא פתרון טוב מאוד אך גם טומן בחובו לא מעט פשרות. ככה זה בעיצוב.

    אדוה, האתר הוא אכן סוג של פורטל ציורי המציע קיצורי דרך והנקודה שלי היתה שהשימוש בחפצים כמו טלפון ודף נייר כממשק ולא כסמל היא הבעייתית כי שטח התצוגה שלהם מוגבל בגלל אילוצים פיזיים שקיימים במציאות אך לא במחשב. טלפון הלחצנים לא יכול מבחינה פיזית להכיל יותר משניים עשר כפתורים. האם זה אומר שבאתר המשטרה לא מתכוונים אף פעם להציג שלושה עשר? או חמישה עשר? מה יקרה ביום שזה יקרה? זאת הנקודה שלי.

    אורי – LOL

  9. 26/08/2008 בשעה 9:53 רן לירון

    קצת קשה להעריך את האפקטיביות של הקונספט, מכיוון שכפי שנאמר, הביצוע חובבני.
    שאלה חשובה שהיית צריכה להישאל כשניגשו לתכננן את הממשק הזה היית –
    למי בדיוק פונה המערכת?
    סוג כזה של ממשק מתאים למשתמש שנהנה לשחק, להתנסות לבדוק.
    האם משתמש שמחפש את מספר הטלפון של "סיוע לנפגעי תקיפה מינית ואונס" רוצה לשחק ב"בול פגיע" אם תריסר כפתורים לא מסומנים?
    משתמש שמעוניין לבדוק האם הוצא נגדו צוו איסור יציאה מהארץ ידע לנחש לחפש את המידע בחדר "סיור"?
    וכו'.

    ממשק כזה, שמציע בעיקר חווית משחק, נופל לדעתי בעיקר על סוגיה זו –
    אי התאמה למשתמשים ולדרך בה סביר שישתמשו בממשק.
    ממשק "מטפורי" כזה, שהיה מתוכנן לקהל יעד מוגדר ומצומצם,
    ומתואם לצרכיו לצורת העבודה הסבירה שלו, עשוי היה לדעתי לייצר ערך מוסף.

    ועניין קטן נוסף –
    הביצוע, כאמור, חובבני להפליא. איתרתי במעבר חטוף טעויות רבות.
    אף אחת מהן לא צרמה לי כמו הביצוע התמוה של סמל המדינה,
    שמתגלה בלחיצה על השעון שנמצא על דלפק הקבלה.

  10. 26/08/2008 בשעה 10:01 אמיר דותן

    היי רן. אני מסכים והשאלה היא שוב – האם אותו קהל יעד מוגדר ומצומצם מצדיק הפקה של גרסת עמוד בית נוסף לאתר? הביצוע חובבני אך כפי שכתבתי לרן יניב, זה לא משנה אם היה מדובר בקטע וידאו על מסך מלא עם איזורים לחיצים כי בסופו של דבר יש גבול לכמה פריטים אפשר לשים על השולחן וכמה דלתות אפשר למקם לפני שצריך להתחיל לשוטט במרחב תלת-מימדי וזה משהו שעובד יופי במשחקים אך לא כאשר מחפשים מידע במהירות הבזק. הממשק הזה היה יכול להיות כלי לימודי עבור ילדים בכדי להציג בפניהם את עולם המשטרה באמצעות סביבה אינטאקטיבית. רובם המכריע לא ביקר מעולם בתחנת משטרה והממשק היה יכול להציע הצצה רלוונטית, אך זה לא המקרה כאן.

    הביקורת כלפי ההפקה בהקשר של הפוסט היא משנית ולכן ציינתי אותה בסוף. הקונספט הוא הבעיה מפני שהוא לא גמיש דיו בכדי לתמוך באתר עם הרבה מידע שלבטח יגדל בעתיד. אני משער שגם עוד שנה אתר הפלאש הזה יראה אותו דבר בעוד האתר הטקסטואלי יכיל חומר חדש שלא יהיה מקושר וכך תהפוך תחנת המשטרה הוירטואלית לתחנת רפאים.

    שימוש במטפורות הוא לא פשוט כי מצד אחד הוא מאפשר לנו לעשות שימוש בידע קיים של המשתמשים אך כפי שג'ון מאאדה מ-MIT כתב פעם: "יש לנו מחשבים עם יכולות חישוב מדהימות ואנחנו עדיין משתמשים בהם בכלים כמו עפרון ודלי צבע" (ציטוט חופשי). http://www.maedastudio.com . הוא אמן עם דוקטורט במדעי המחשב שבמקום להשתמש בפוטושופ כותב את התוכנות בעצמו בכדי לממש רעיונות ויזואלים שלא ניתן ליצור עם כלים דיגיטאלים "פיזים".

    ג'ון מאאדה הוא דוגמא קיצונית אך רלוונטית לדיון בנושא הבעייתיות של שימוש בידע קיים בממשק ממוחשב. בגלל שאנשים משתמשים בתוכנות ציור בכלים כמו עט ועיפרון הם לא מסוגלים לנצל את יכולות החישוב של המחשב בהקשר של לולאות המוכרות לכל מתכנת זוטר ויכולות להניב רעיונות ויזואלים חדשים. הנקודה היא לא שאין מקום לעט ועפרון בממשק מחשב – אלא שההסתמכות *רק* על כלים פיזים שכאלה מונעת ממשתמשים ניצול רלוונטי של יכולות המחשב. פרוייקטים כמו http://processing.org שואפים להציע פשרה בין ממשק גרפי מוגבל למעצבים וסביבת פיתוח מאיימת המרתיעה את מי שאינו מתכנת.

  11. 26/08/2008 בשעה 11:13 ZivP

    בשתי מילים – "מיקרוסופט בוב"
    בארבע – מי שלא לומד מהעבר…

    בדיוק השבוע נזכרתי עם חבר בלקוח מתלהב שביקש מערכת פלאשית דומה אי שם בסביבות 99 לגלריה וירטואלית, ובחוסר ההצלחה של מטאפורות מהסוג הזה.

    חשבתי לשבת ולכתוב על הנושא, מזלי שכתבת את זה כל כך טוב (:

  12. 26/08/2008 בשעה 11:27 אמיר דותן

    :-) מייקרוסופט בוב וכל מילה מיותרת http://uk.youtube.com/watch?v=ZegWedG-jk4

    לגבי הלקוח, כפי שכתבתי "בטח גם ממתק עיניים שהצליח לסנוור את האנשים שמחזיקים את הכסף" כי ברמת ה-WOW סביבה וירטואלית נראית יותר מרשימה במבט ראשון לעומת ממשק עם פחות זיקוקי דינור שמאפשר גישה מהירה ונחה ונראה הרבה יותר פשוט. הטעות הקלאסית היא שהלקוח הוא לעיתים רחוקות קהל היעד ולעיתים קרובות אינו מבין דבר בתכנון ועיצוב מערכות, אך כל זה כמובן לא מונע ממנו להתלהב ולהגיד "כזה! כזה אני רוצה!".

  13. 26/08/2008 בשעה 11:49 רן יניב הרטשטיין

    בעודי צופה בסרטון מתוך בוב, שמתי לב לדבר אחד מדהים. כשיוצרים מסמך חדש, הדבר הראשון שצריך לעשות זה לבחור עבורו שם (כלומר, לשמור את הקובץ), ויותר לא צריך לחשוב על זה שוב – אין בכלל כפתור שמירה. לא יודע עד כמה זה באמת עבד (כי שמירה אוטומטית עדיין לא מיושמת כהלכה כמעט בשום מקום), אבל כנראה שהיו שם כמה עקרונות מעניינים.

  14. 26/08/2008 בשעה 11:57 רן לירון

    קלישאה ידועה היא שהממשקים היו הרבה יותר טובים אם לא היינו צריכים לעבוד מול לקוחות.
    (-B

    הלקוח, בד"כ, איננו איש מקצוע, אבל הוא גם לא המשתמש הסופי.
    אף אחד שמזמין עיצוב ממשק לא רוצה משתמשים מתוסכלים.
    תפקידו של מעצב ממשק לא מסתכם בלענות על דרישות הלקוח.
    הוא גם לא מסתכם בלתכנן ממשק אפקטיבי למשתמש.
    מעצב ממשק מקצועי צריך לדעת איך להסביר ללקוח, בשפה שהוא יכול לקבל ולהבין, מה יעבוד טוב בשביל המשתמש הסופי, ולסייע לו לקבל את ההחלטה הנכונה.
    "הלקוח תמיד צודק "– אם נוודא שהוא ידע לומר את הדבר הנכון.
    בשביל זה נדרש לא פעם להביא "הוכחות מהשטח" – דוגמאות למערכות דומות שעובדות ושלא עובדות, מחקרים עדכניים וניתוח ROI.

    מי שמופקד על עיצוב הממשק צריך לדעת איך לחבר את צרכי המשתמשים, דרישות הלקוח והסביבה הטכנולוגית למוצר אחד. מוצר הלוקח יהיה מרוצה ממנו ויהיה אפקטיבי עבור המשתמש.
    זה לא פשוט בכלל.

    לפעמים הכי קל לתת ללקוח פשוט מה שהוא מבקש -
    ולקבל לקוח מרוצה, על חשבון משתמשים מתוסכלים.
    כמובן שלגישה כזו יש מחיר לאורך זמן.
    לקוחות שפונים אל מעצב ממשק, מצפים (בד"כ) לקבל לא רק מענה על ההגדרות המדויקות שלהם, אלה גם יעוץ והכוונה כיצד לבנות ממשק שיסייע להם להגשים את יעדיהם ולענות על צרכיהם של המשתמשים.

  15. 26/08/2008 בשעה 12:09 אמיר דותן

    רן, אכן "לא פשוט בכלל" :-) ישנם לפעמים לחצים ואילוצים מכל מיני כיוונים שיוצרים מצבים לא אידיאלים המחייבים פשרות, והרבה תלוי גם בגישה והתקשורת עם הלקוח אך זה כבר נושא לפוסט אחר.

    רן יניב, נושא השמירה כצעד ראשון הוא מעניין אך אני תוהה עד כמה משתמשים רבים יודעים בשלב כה מוקדם האם הם בכלל רוצים לשמור את המסמך ואם כן, איזה שם לתת לו. הפתרון של גוגל דוקס הוא בכיוון הנכון לדעתי כי הוא לא דורש שום התערבות מצד המשתמש ונעשה מאחורי הקלעים. הממשק לא דורש ממני קלט בשביל לבצע את הפעולה ובוחר שם ראשוני אותו ניתן כמובן לשנות. הצורך לשמור את הקובץ בצורה ידנית כהכרח לשימוש בקובץ יכול ליצור מהמורה בזרימת הפעולות.

    זה לא נושא קריטי וישנם יתרונות לגישה הישירה של שמירה ראשונית, אך גם חסרונות כי זה עוד צעד שאנו מוסיפים ואחד שדורש מהמשתמש לחשוב על שם ולחשוב על מיקום לשמירת המסמך. אני לא טוען לרגע שאני דוגמא מייצגת, אך במקרים רבים אין לי מושג איפה אני הולך לשמור מסמך, האם אני מתכוון לשמור אותו בכלל ואיזה שם לתת לו עד שהתוכן מתחיל לזרום. רק אני? :-) יש הגיון קר בלחייב את המשתמש לשמור את המסמך כצעד ראשון אך הוא לא תמיד עולה בקנה אחד עם ההתנהגות והנסיבות בשטח.

  16. 26/08/2008 בשעה 12:33 ZivP

    טראקבק ידני (אפשר לרשום פטנט?):
    http://www.printmall.co.il/blog/Default.asp?Msg_ID=224

    לגבי ה"לקוח", עיצוב מהסוג הזה נובע ע"פ רוב מגחמה של לקוח חסר הבנה בסיסית וממעצבים שאינם יודעים כיצד להוריד אותו מהרעיון (או, גרוע יותר, נסחפים אחריו בהתלהבות).
    אולי בגלל זה הדבר שהכי הצחיק אותי בכתבה בדה מאעכר היה הטיטל "ראש צוות בינה עסקית" שייעץ למפכ"ל בפיתוח האתר. אם היה כאן ג'ון סטיוארט של ממשקי המשתמש, הוא היה יכול לעשות מזה מטעמים.

  17. 26/08/2008 בשעה 12:42 אמיר דותן

    תודה על הטרקבק זיו. תקפת את הנושא מזוית אנלוגית מעניינת אך אני תוהה עד כמה ההקבלה לסוגי קבצים מתאימה בהקשר הזה כי מדובר בייעוד שונה בגלל אופי הקובץ עצמו. כשאתה כותב ש"הפורמטים המנסים לחקות את המציאות כבדים יותר וגמישים פחות" ראוי לציין שהפלוס הברור היא האיכות כי ייצוג של נוף מציאותי לא יתאפשר עם וקטורים באותה מידה שאי אפשר לתרגם את הסימפוניה התשיעית של בטהובן במידי כך שתשמע כמו כלי נגינה אמיתיים. התוצאה הגמישה מבחינת עיבוד תיראה ותישמע דיגיטאלית עם כל היתרונות והחסרונות הכרוכים בכך. איור וקטורי יכול להיות יותר קל ונח לתמרון אך הוא לא יתאים במקרה ואני רוצה להציג גלריה של צילומים מהטיול האחרון שלי. באותה מידה, אייטונז לא מציעים למכירה קבצי מידי למרות שהגודל של הקובץ יהיה מזערי.

  18. 26/08/2008 בשעה 13:37 רמי

    אכן ביצוע לא מלוטש בלשון המעטה אבל כשאני חושב באיזו גירסה של האתר אמא שלי היתה מצליחה להשלים משימה פשוטה כמו למשל מציאת טופס ערעור על דו"ח תנועה, אין לי ספק שבגירסה של התחנה הוירטואלית.
    בואו לא נשכח שישנה אוכלוסיה שלמה בארץ שלעולם לא תייקה מסמך (לא וירטואלי ולא פיזי) כך שגם המטאפורות שמשמשות את כולנו ביום יום לא ממש תופסות עליה.
    אני באמת חושב שיש פה נסיון מבורך (ושוב, לא הכי מוצלח) לפנות לאוכלוסיה אחרת, שונה, שהולכת לאיבוד בים המידע שמציעים רוב אתרי הממשלה.

  19. 26/08/2008 בשעה 13:55 אמיר דותן

    היי רמי. אני מסכים שמבחינת שמישות, יש יתרונות ליצירת סביבה מצויירת המציעה סביבה מוכרת, בייחוד כאשר מדובר בקהל יעד חסר נסיון, אך כפי שהצגתי הפתרון החכם והחסכוני יותר הוא לבדוק כיצד הממשק מלכתחילה אינו ים של מידע שהולכים בו לאיבוד וזהו כמובן אתגר עצום לנוכח ארכיטקטורת המידע הסבוכה. ההתחשבות בקהל חסר נסיון היא במקום הנכון אך הפתרון הוא לדעתי הבעיה כאשר הפוקוס בפוסט היא פחות השמישות של המטפורה אלא הפראקטיות שלה לנוכח המידע שהיא אמורה לתמוך בו בגלל ייבוא המגבלות הפיזיות. כל תהליך עיצובי מערב כמובן שיקולי רווח הפסד שמובילים לפשרה ובמקרה הזה יכול מאוד להיות שהפשרה היא חוסר גמישות לטובת יצירת סביבה מוכרת. הטענה שלי היא שזהו פתרון לטווח הקצר בלבד וכאשר יהיה יותר מידע הסביבה הוירטואלית תהפוך לבלתי שמישה בעליל בגלל עומס ושבירה של המטפורה ברקע שטפסים יתחילו לעוף באוויר כי לא יהיה מקום על השולחן.

  20. 26/08/2008 בשעה 14:16 יורם

    הי דורון

    מעניין שבדיוק היום התחלתי במלאכת הכתיבה על ה"שימושיות" של האתר החדש של המשטרה…. לכן, אני נמנע מלקרוא את אשר כתבת – בשביל לא להיות מושפע . . . .

    ובכל זאת, ברצוני להתייחס לתגובה של רמי – אסור היה למשטרת ישראל לעשות ניסויים על חשבון הגולש הישראלי. ואכן קיים צורך באתר פשוט וקל להבנה. אתר שגם אוכלסייה "אחרת" תוכל להבין.

    להערכתי, האתר נבנה ע"י חברה חיצונית עבור המשטרה. וזה אומר רבות על האיכות של החברה המתכננת מאשר על מקבלי ההחלטה במשטרה. הכוונה בעיקר ביכולת של החברה החיצונית להדריך את המשטרה בשביל להיות מסוגלים להבין מה הם באמת צרכים…. לצערי, רוב החברות החיצוניות מנסות לעשות רושם על הלקוחות שלהם במקום לעזור להם להגיע לפתרון שהוא פשוט ולרוב הרבה יותר יעיל

    יורם

  21. 26/08/2008 בשעה 14:27 אמיר דותן

    היי יורם. (דורון? :-) ) אשמח לקרוא את הביקורת שלך כשהיא תראה אור. בכתבה בדה-מרקר נכתב ש"האתר פותח על ידי מנהל הטכנולוגיות של משטרת ישראל (מנ"ט), ומנוהל באופן שוטף על ידי מערך קש"ת (יחידת מידע ואינטרנט במשטרה) אשר אמון גם על תכניו."

  22. 26/08/2008 בשעה 14:45 רמי

    אני עדיין חושב שבמבחן התוצאה האתר הווירטואלי, המוגבל, יתן מענה יעיל ומהיר יותר ל95% מהמשתמשים.
    יתכן שהמגבלה וחוסר הגמישות דווקא יעזרו לסנן קצת מהמידע.

  23. 26/08/2008 בשעה 14:59 אמיר דותן

    יכול להיות, ואולי זאת היתה פשרה מכוונת. הנקודה שלי היא שיש גבול כמה אפשר למתוח מטפורה שעושה שימוש בחפצים פיזיים. אני עדיין לא חושב שהפתרון של כל אתר ממשלתי או אתר עם ארכיקטורת מידע הוא לבנות בניין תלת-מימדי וזה המפלט הקל לכאורה. האם האתר של הכנסת צריך להיות בנוי כמו אולם המליאה? ברור שלא. אם המטרה היא לצמצם את המידע עבור 95% מהאנשים ישנן הרבה דרכים אחרות ויותר אפקטיביות לעשות זאת מבלי להיתפס לקונספטים ארכאיים. סינון המידע אמור להתרחש בשלב האיפיון כאשר חוקרים ומזהים את בעלי העניין והמשתמשים העיקריים של הממשק, לא בדיעבד.

  24. 26/08/2008 בשעה 15:22 יונתן

    עברתי ושיחקתי קצת בתחנה החדשה והייתי רוצה לעמעם קצת את הביקורת.
    אני מסכים אמנם עם חלק גדול מהדברים שנכתבו על ידי אמיר והאחרים, אבל אני חושב שהנפילה היא בניואנסים של הביצוע ולא בתפיסה העקרונית. ההקבלה לתחנת משטרה אמיתית חשובה גם להתממשקות של המשטרה אל האתר ולא רק של המשתמש החיצוני. אני מוצא את התפיסה הכללית כנוחה להתמצאות ונכונה.
    אם בוחנים את השימושיות והעיצוב בסטנדרטים של אתרים שעלו בשנה האחרונה לאוויר אז הביקורת מובנת. אבל נראה לי שקצת "פיין טיונינג" ישדרג את האתר – ואני מתייחס לביקורת שהועלתה כמחלות ילדות .
    אני לא חושב שנפגעת אונס תפנה דרך האתר והוא גם לא אמור לתת לה מענה – ויש מידה של דמגוגיה [בלי לפגוע באף אחד] בשימוש בדוגמא כזו. להבנתי האתר בא להעביר את הפעילות הטופסולוגית לפעילות אינטרנטית כדי להקטין בירוקרטיה מצד אחד ועומסים על הפקידים מהצד השני ולהקטין את ההרתעה שיש בשימוש במערכות כאלה שעלולה להיווצר אצל אנשים שזהו לא עניין יומיומי בשבילם.

  25. 26/08/2008 בשעה 15:34 אמיר דותן

    היי יונתן. הנקודה העיקרית שלי מתייחסת לגמישות של ממשק כזה לנוכח התלות בחפצים פיזיים וסביבה וירטואלית, וציינתי כמה דוגמאות לצרכי המחשה. מכיוון שאין יותר מידי מידע באתר ואנו מתמודדים עם שולחן, כמה דלתות וארון בכל חדר אז אין סיבה שההתמצאות הבסיסית תהיה קשה במיוחד, בטח לאור העובדה שהסביבה מוכרת פחות או יותר.

    השאלה היא האם זאת הדרך האופטימאלית להציג כמות מידע מצומצמת שכזאת לעומת פתרונות קונבנציונאלים יותר כמו תפריט ניווט עם תתי תפריטים שמאפשרים סריקה מהירה של תוכן האתר מבלי להכנס לחדרים, להדליק את האור, לסגור את הדלת, לפתוח את הארון ואז לגלות מה מסתתר בפנים (קצת הקצנתי. אני מודה). שוב, אפשר לטעון שעבור המשתמשים שיעדיפו את הממשק הזה על פני דף HTML זה פחות קריטי, אך אני בספק. כולנו עוסקים כאן בספקולציות הרי :-) המצב האידיאלי הוא לבחון בשטח עם המשתמשים ולקבל פידבק לאורך זמן. נחיה ונראה. אני באמת סקרן.

    יש פה עניין של סידור מידע במרחב דו-מימדי לעומת מרחב תלת-מימדי כאשר לכל גישה יש את הפלוסים והמינוסים שלה כמובן. הטענה המרכזית שלי בפוסט הא שכאשר לוקחים בחשבון גמישות אז הפתרון הדו-מימדי עדיף כי הוא פחות מוגבל בגלל אילוצים מטפורים.

  26. 26/08/2008 בשעה 15:44 אורי ער

    לדעתי זה עומד בקריטריונים של police brutality.

    השימוש באנלוגיה יכול לעזור (או להפריע במידה והוא לא מתאים תרבותית). במיקרה זה הוא נלקח למקום קיצוני שיש לו את החסרונות של המרחב הפיזי ואין לו את היתרונות של המרחב הממוחשב. ללכת לחדר חקירות כדי למצוא תעודת יושר…. מהמעט ניסיון שיש לי עם משטרת ישראל הם תפסו נאמנה את הבירוקרטיה. אגב, האתר המקורי לא טוב בהרבה.

  27. 26/08/2008 בשעה 15:52 רן לירון

    אמיר –
    אני חולק על דעתך שמרחב תלת ממדי מוגבל בהכרח.
    מרחב תלת ממדי כולל, מעצם הגדרתו, את המרחב הדו ממדי.
    המימד השלישי לא מצמצם את המרחב הזמין לנו.
    להיפך.
    החוכמה היא לשלב בצורה אפקטיבית בין דו לתלת.
    ע"ע Cooliris –
    https://addons.mozilla.org/en-US/firefox/addon/5579

  28. 26/08/2008 בשעה 15:57 אמיר דותן

    רן, טענתי שהוא מוגבל בהקשר ספציפי כאשר הוא לא מאפשר במקרה הזה לקבל רושם כללי של התוכן ומחייב שיטוט בכדי להבין איזה תוכן קיים כאשר תפריט ותתי-תפריטים ואף אפילו site map מציעים פתרון עיצובי יעיל יותר לסריקה מהירה. יש לסביבה תלת-מימדית הרבה יתרונות אך במיינסטרים (כרגע לפחות), כאשר מדובר בגישה מהירה לכמות מידע גדולה הפתרונות הדו-מימדיים מציעים פתרונות שמישים יותר.

    בקשר לתוסף שקישרת אליו, הרשת מלאה בדוגמאות לדסקטופים תלת-מימדיים ודפדפנים שמציגים את האינטרנט כשטח טיפוגרפי בו כל אתר מיוצג כבניין – הם מאוד מרשימים ברמה הטכנית אך כמה אנשים משתמשים בהם? מעטים מאוד וזה לא רק בגלל בעיות שיווק ומודעות נמוכה. התוסף שקישרת אליו מיועד ספציפית לצילומים ווידאו ומחקרים בתחום אכן הוכיחו שיש לסביבה תלת-מימדית יתרונות ברורים בניווט וסריקה של כמויות תוכן ויזואליות גדולות, בעיקר משום שבניגוד לטקסט אנו סורקים את התוכן במהירות גבוהה מאוד ומזהים דפוסי צבע שעוזרים לזהות את הפריטים שאנו מחפשים. כשמדובר בטקסט זה סיפור אחר לגמרי.

    דוגמא מצויינת לייבוא של אילוצים פיזיים בגלל מטפורת-יתר: http://uk.youtube.com/watch?v=M0ODskdEPnQ מרשים טכנולוגית אך ברגע שאני מייבא את הבלאגן הפיזי של ערימות קבצים למחשב החטאתי לגמרי את המטרה לשמה אני משתמש במחשב ולא במכתבה פיזית.

  29. 26/08/2008 בשעה 16:24 טל

    נראה לי שכולם רואים כאן טעויות ומתעלמים מהאפשרות שהדבר נעשה בכוונה. אני מבין איך נציג חברה חד לשון יכול לשכנע שבעזרת אנלוגיה של העולם האמיתי האתר יהיה הרבה יותר שימושי ולמכור מוצר יקר יותר. מעבר לזאת הרבה יותר קל לדרוש מחיר גבוה על פעמונים ומשרוקיות (או איך שלא מתרגמים bells and whistles). יש בעיה של scalability? מצוין! אפשר לדרוש יותר על שינויים ושיפורים בעתיד. עצוב להודות אבל עולם השירותים למוסדות גדולים ובטח ממשלתיים שונה מאוד מעולם הווב 2 השיתופי והחינמי שהתרגלנו לראות. אני לא יודע אם זה המקרה כאן אבל די ברור שאם זכית בלקוח ממשלתי אפשר להרוויח הרבה יותר מאשר מלקוח פרטי (והם גם משלמים באמת ולא בשוטף + אינסוף.)

  30. 26/08/2008 בשעה 16:29 אמיר דותן

    היי טל. אני מסכים עם כל מילה אך כפי שציטטתי ליורם, במקרה הזה הפרוייקט היה פנימי (או משהו בסגנון) -> "האתר פותח על ידי מנהל הטכנולוגיות של משטרת ישראל (מנ"ט), ומנוהל באופן שוטף על ידי מערך קש"ת (יחידת מידע ואינטרנט במשטרה) אשר אמון גם על תכניו." אם אכן מדובר בפרוייקט פנימי הייתי מצפה להתחשבות יתרה בנושא הגמישות והצמיחה של האתר בכדי לא להיות תלויים במישהו בשביל שדרוגים מתבקשים ("המממממ… אתם יכולים להוסיף לנו עוד כמה לחצנים בטלפון?").

  31. 26/08/2008 בשעה 16:35 רן לירון

    טל –
    א.ספק יכול אולי לקוות להרוויח מ"שלב ב'" של פרויקט, אבל ספק שמיצר מוצר פגום (סמל המדינה הפוך לדוגמה) מזמין לעצמו דרישות לתיקונים ושיפורים על חשבונו, תוך שהוא מסתכן בפגיע במוניטין ובאובדן עבודה עתידי מול הלקוח

    ב.צר לי לפגוע לך באמון בממשלה, אבל מניסיונו המר, מוסר התשלומים שלהם לא טוב יותר מאשר שאר המשק (ואני מתנסח בעדינות)

    אמיר –
    הטלפון של התחנה מציג גישה "מעניינת" ל-scalability:
    יש כפתור שמציג כמה מספרים (הכפתור האדום), יש כפתורים שמציגים מספר אחד, ויש כפתורים שלא מציגים שום מספר. (…)

    מגבלת ה- scalability לא נובעת, לעניות דעתי, מההחלטה להשתמש במטפורה תלת ממדית, אלא מהבחירה במטפורה מוגבלת כמו מקשי טלפון.
    אם היו עושים שמימוש במטפורה של פנקס טלפונים, או במטפורה של טלפון שמכיל מנוע חיפוש (כמו כל מכשיר סלולארי סטנדרטי) לא היית נוצרת הבעיה הזו.

  32. 26/08/2008 בשעה 16:48 אמיר דותן

    רן, אני אוהב את המשחק "נחש איפה נמצא מספר הטלפון" שמציע הטלפון :-) וחושב שטבלה פשוטה שאפשר לסרוק בשניה בחיפוש אחר השם המבוקש הרבה יותר שמישה. אפשר לנסות לכתוב את השם של המספר על הלחצן עצמו אבל הלחצן קטן מידי. השימוש בפתרונות אחרים תלוי כמובן בכמות המידע אך גם לכך ישנם פתרונות עיצוביים שלא מחייבים הסתמכות על מודל פיזי. הטלפון הפיזי ללא ספק יעזור למשתמשים לשפר את יכולות הזכרון שלהם.

  33. 28/08/2008 בשעה 10:53 אריק

    זה כמו Police Quest. אפילו לחצתי על העציץ בצד ימין לראות אם יקרה משהו. למי שמחפש מידע ספציפי הממשק הזה עמוס באלמנטים מיותרים ומקשה על החיפוש. למי שמחפש משחק, זה דווקא רעיון נחמד.

  34. 07/09/2008 בשעה 1:38 ניר

    אתר המשטרה החדש היה פשוט "הרמה להנחתה" עבור הבלוג הנהדר הזה. גם זו סוג של שמישות. :-)

  35. 09/09/2008 בשעה 17:55 שלומי אסף

    הי אמיר- וכרגיל- השכלתני.
    כמה מילים פעוטות אני מעוניין לתרום לדיון המצוין הזה.
    דבר ראשון- אני בהחלט חושב שלאבא שלי, המאותגר טכנולוגית, יהיה יותר קל להתמודד עם האתר הזה. אני מסכים עם דברים שצוינו כאן ברוח זו.
    אני בטוח שאת מחיר חוסר יכולת הצמיחה של האתר ולחיצה על קישור לרשימת טפסים נוספים הוא מחיר שאבא שלי יהיה מעוניין לשלם. אני רואה את אבא שלי מתמודד עם ממשקים מודרניים ואני בהחלט מודע למגבלות שלו.
    באותה מידה שאנו דורשים יחס שווה והוגן לאוכלוסיות קטנות כגון מוגבלי נגישות- זה יהיה הוגן באותה המידה לתת יחס הוגן למוגבלי טכנולוגיה. הרי אתה בעצמך מטיף לשיווין זכויות לאוכלוסיות שונות, לא?
    הביקורת שלי היא בעיקרה על הביצוע הרעוע, לא על הכוונה, אך אין לי מה עוד להוסיף על מילותי ועל מה שנאמר כבר לפני.

    רעיון- אולי התחנה הזו באה לחפות על חוסר השמישות של האתר הHTMLי עצמו?
    בהחלט נדהמתי למראה האתר המפחיד הזה. אין לי מילים רצויונאליות לתאר את בעיות העיצוב וארכיטקטורת המידע. אך בכל זאת אשתדל:
    כמה white space מיותרים יש בעמוד.
    איזו רמת ביצוע גרפית נחותה יש לאתר – הבאנר הראשי והצדדים למשל.
    http://img131.imageshack.us/img131/4223/dddddddddvv7.png

    אני בהחלט חושב שזו עבודה פנימית של המשטרה. זו עבודה כלכך לא מקצועית, דבר שגורם לי שוב להתעצבן על היכן הכסף של משלמי המיסים הולך במדינה הזאתי.

  36. 09/09/2008 בשעה 18:04 שלומי אסף

    שאלה- כמה בינה יש לראש צוות בינה עסקית?

  37. 09/09/2008 בשעה 18:13 אמיר דותן

    שלומי, הפתרון ליצירת אתר נגיש לאוכלוסיה מבוגרת הוא פעמים רבות אתר פשוט, לא עמוס שמשתמש בשפה של המשתמש ומציע ארכיטקטורת מידע ברורה. לתחום מידע בחדרים תלת-מימדיים זאת אפשרות אחת, אך לא האפשרות האידיאלית בעיקר כשלוקחים בחשבון בעלי עניין אחרים כמו הלקוח שיהיה מעוניין בצדק בממשק גמיש. לצפות ממשתמשים להסתובב במסדרונות וירטואלים מחמיץ לדעתי את כל הפואנטה של אתר אינטרנט והמקצועיות והאתגר נעוצים ביצירת ממשק שיהיה מובן מבלי להיצמד לסימולציות, שהן בגדר הפתרון המיידי הפשוט ביותר. ארכיטקטורת המידע שמוצעת בתחנה הוירטואלית היא שטוחה ובסיסית ואפשר היה בקלות יחסית ליצור ממשק עם תפריט ניווט פשוט ונח.

    הפרדוקס הוא שהסימולציה שאמורה לאפשר למשתמש להבין את מרחב המידע מחייבת שימוש בכמות מידע מוגבלת אחרת התחנה תהפוך למבנה שלם עם קומות, מסדרונות ומעליות. התוצאה היא כמות מידע קטנה שאפשר כבר היה להציג בממשק סטנדרטי שגם גוגל יאהב ויאנדקס כראוי. אני לא טוען שאין מקום בעולם לממשקים כאלו והטענה שלי היתה שהשימוש בחפצים פיזיים יכול להיות מאוד מגביל. התוצאה היא פספוס של המדיום. המטרה הרי היתה להציג ממשק חלופי ואני טוען שממשק חלופי שכזה היה יכול להיות דף HTML עם מספר קישורים מצומצם שאפשר היה לתחזק בקלות. כמה אתרים עמוסים בתוכן אתה מכיר שמציעים שני ממשקים? אף אחד. זה מכיוון שהפתרונות צריכים לבוא ממקומות יותר יצירתיים ותכנון מפורט ונכון. בהקשר הזה הטענה שלי היא לאו דווקא שהפתרון הזה לא עובד, אלא שהוא לא הפתרון האידיאלי כשמסתכלים על התמונה הכוללת.

  38. 09/09/2008 בשעה 18:28 שלומי אסף

    כאשר אתה בונה אתר פלאשי לרוב אתה מציג אתר HTMLי חלופי למטרות אינדוקס. זה גם מה שגוגל מציעים. כאן אני רואה את אותה סיטואציה- רק שמשקל אתר הפלאש חלש לעומת הHTML והוא ממוקם במרכז האתר ומקבל חשיבות נמוכה.
    השערתי היא שמשתמש פשוט יגיע לאתר הוא יחפש (אם הוא ידע על כך מראש) את הלינק למצגת הפלאש (אני קורא לזה מצגת). יש מצב וודאי בהחלט שמשתמש פשוט חדש פשוט יפסח על האתר הפלאשי כי הבאנר המקשר אליו איננו נהיר דיו בשבילו.

    איני רואה סתירה בין הדרישה ליצירת אתר קל לתחזוק לעומת אתר פלאשי קליל המסביר ויוצר נגישות למשתמשים מוגבלי טכנולוגיה. אתר פלאשי קל לתחזוק זו משימה זהה.

    אך השאלה אותה אני שואל היא כיצד מלכתחילה משתמש מוגבל טכנולוגיה ימצא את האתר המיועד לו. אולי באמת אפיון ממשק נכון ונהיר, התומך בהגדלת פונט כמו שצריך הוא הפתרון, עקב העובדה שלדעתי Findability הוא הגורם מספר אחד בחשיבותו ביצירת אתרים למשתמשים מבוגרים, ואתר פלאש גדול פיזית שכזה הוא מאוד Findabily אך אתר HTMLי מסוגל גם כן לכך .

    יהיה זה מעניין לשבת ליד משתמשים מוגבלים טכנולוגית ולשאול אותם איזהו הממשק הנוח להם יותר.

  39. [...] אמיר דותן ממשיך בכיוון שבו התחיל לאחרונה וקורע לגזרים את אתר המשטרה: "הפתרון האיפיוני במקרה הזה בעייתי מאוד ואינו מתאים לאתר הנועד לאפשר גישה למידע רב, שסביר להניח שאינו מוכר לרוב המשתמשים. הרצון להציג את המידע כסביבה מוכרת לאנשים הוא הגיוני ברמת העיקרון אך המטפורה במקרה הזה היא המפלט הקל ביותר, ובטח גם ממתק עיניים שהצליח לסנוור את האנשים שמחזיקים את הכסף. במקום לבנות תחנת וירטואלית בכדי ליצור סביבה מוכרת אך מאוד מוגבלת, היה צריך לבחון לדוגמא אפשרויות חיפוש מתקדמות ותצוגת מידע בצורה יעילה יותר." http://www.amirdotan.com/blog/?p=525 [...]

  40. 10/09/2008 בשעה 17:27 אמיר דותן

    שלומי, הדיון מכיל דוגמאות מעניינות לממשקים מטפורים כמו מייקרוסופט בוב והדסקטופ התלת-מימדי הזה http://uk.youtube.com/watch?v=M0ODskdEPnQ שמראים שבמקרים רבים בהם מנסים לבוא לקראת המשתמשים כביכול על ידי הצגת סביבה מוכרת, זה חוזר כמו בומרנג לפרצוף ברגע שהמטפורה הופכת לסימולציה מוגבלת בגלל הרצון להיצמד למציאות הפיזית. גוגל לא מעוצב כמו ספריה ענקית ואמזון לא מעוצבת כמו קניון איילון בדיוק משם שהפתרון העיצובי צריך לבוא מהכיוון של פשטות כאשר סביבה תלת-מימדית היא לרוב מורכבת בעצם היותה כזאת.

    אני לא חושב שהפתרון עבור מישהו מאותגר טכנולוגית כפי שאתה מכנה זאת הוא אתר משחקי, ולו רק משם שזאת גישה שיכולה להיתפס כמתנשאת. אנשים עם צרכים מיוחדים פעמים רבות דוחים ממשקים מיוחדים שנבנו כביכול עבורם ומעדיפים להשתמש בממשק הרגיל תוך התאמה אישית כגון הגדלת הפונט, שינוי צבעוניות, העלמת תמונות ומדיה כבדה וכו'. ברגע שאתה מאפשר לאנשים להתאים את הממשק של כולם לצרכים שלהם אתה יוצר נגישות – פיתוח גרסה כזאת יכול ליצור אפליה יותר מאשר הכללה וזאת נקודה שחשוב לזכור.

    השילוב המתבקש בין שתי הגרסאות שהיה עושה שימוש חכם יותר במודלים המנטאלים של אנשים היה להשתמש בטרמינולוגיה שיש בתחנה באתר עצמו למשל. ההגיון הוא שאנשים שמכירים את הסביבה של תחנת משטרה יזהו את השמות בממשק הוובי ויבינו למה הם מיועדים. אפשר היה כמובן גם להשתמש בחלק מהחפצים כאייקונים שמחזקים את המשמעות של האלמנט. הנקודה היא ששימוש בטופס כאייקון אינו מגביל את הממשק כמו ששימוש בטופס כממשק עצמו – וזאת היתה הנקודה העיקרית שלי בפוסט :-)

  41. [...] אחת הבעיות העיקריות עם יצירת חלל (פיזי או וירטואלי) היא …. אם החלל לא גודל הוא נסתם כשיש יותר מידי חפצים. בתרשימים של אפל נראה שהחלל הוא די מצומצם וזה יכול להצביע על כך שהשימוש שלו אינו נועד מראש ליצור מצב של עומס ויזואלי שיגרום לבעיית Scalability מבחינת הממשק. יכול להיות שמודל האינטראקציה עצמו נועד להציע מענה באמצעות מנגנון Zoom כלשהו אך קשה לדעת. [...]

RSS לתגובות לפוסט זה

הוספת תגובה