RSS לפוסטים RSS לתגובות 228 מאמרים ו- 1,989 תגובות עד כה מאז 2005

התנסות ראשונה עם Wii – ממשק מחוותי

קונסולת המשחקים Wii של נינטנדו היא באמת משהו מיוחד. מדובר בהחדרה של קונספט ישן בממשק אדם-מחשב למיינסטרים. שליטה על מחשב בעזרת תנועות גוף (ידיים בעיקר). רוב העולם נחשף לרעיון בסרט Minority Report כאשר טום קרוז התממשק עם המחשב באמצעות כפפת חיישנים. היום יצא לי לטעום לראשונה את הטכנולוגיה ודבר אחד ברור – אני ממש לא בכושר.

בחודש נובמבר פרסמתי ידיעה קצרה על Wii כאשר המוצר יצא לשוק. לקח לי כמה חודשים עד שניסיתי אותו בעצמי. אני רחוק מלהיות גיימר והמשחק מחשב האחרון ששיחקתי היה ככל הנראה דיגר 2 על מחשב 286 אי שם בשלהי שנות השמונים. עדיין, בתור מישהו שמתעניין בממשקי אדם-מחשב אני עוקב כבר כמה שנים אחר התפתחויות בתחום של ממשק מחוותי (Gestural Interface).

הרעיון מאוד פשוט. תקשורת מבוססת מחוות פיזיות, בדומה מאוד לשפת סימנים בה משתמשים אנשים חירשים. במקרה של Wii מדובר בתנועות יותר גסות שהן יותר הנפת ידיים כאשר משחקים טניס או בייסבול למשל. עדיין, מדובר בממשק מחוותי לכל דבר והוא יצא ממעבדות המחקר שם, כמו הרבה טכנולוגיות אחרות, הוא היה קבור במשך שנים. הקונסולה מגיעה עם חיישן אותו מניחים מול השחקן, ושני שלטים קטנים בהם אוחזים בזמן המשחק (במשחק טניס למשל צריך רק אחד מהם). בהקשר של משחקי מחשב היתרונות ברורים ומדובר במשהו שהופך את חוויית המשחק לפעילות פיזית ממריצה. אחרי חמש דקות של טניס מצאתי את עצמי משפשף את זרוע ימין, מנסה להחליש כאב גדל בשריר. הפה התייבש והלב התחיל לפמפם בקצב מוגבר. מזרח תיכון חדש. ללא ספק.

בהקשר היותר רחב של ממשקים חווייתים מדובר באפשרות להיפטר מהמקלדת והעכבר ולתקשר עם מחשבים בצורות יותר אינטואיטיביות. כבני אדם אנו משתמשים במחוות פיזיות כל הזמן. חלק מאיתנו מדברים יותר עם הידיים כמובן אך העיקרון קיים ואנו כבר רגילים להעביר מידע על ידי תנועות ידיים ותנועות גוף בכלל. הסצינה עם טום קרוז ב-Minority report ממחישה בצורה טובה כיצד אירגון מידע ויזואלי למשל יכול להיות הרבה יותר מהיר, פשוט ואינטואיטיבי אם המשתמש פשוט תופס ומזיז עצמים על המסך במקום לסמן, להקליק ולגרור או להשתמש במקלדת. תנועות גוף אוצרות הרבה כוונות ואפשר בהחלט להשתמש בהן ליישומים שונים. כמובן שלא מדובר בכך שנקליד אימייל על ידי שפת סימנים.

אפשר לסכם את היתרונות במהירות ובקלות התפעול. הרבה יותר קל ללמוד תנועות מאשר פקודות ולדעתי הן יותר זכירות למרות שאני לא יכול לתמוך בהשערה הזאת עם מחקרים בשלב זה. בשביל מטלות מסויימות כמו ארגון מידע בצורה ויזואלית למשל, מחוות פיזיות יכולות להיות יותר יעילות מלחיצות עכבר. מההתנסות שלי היום אני יכול להעיד שבניגוד ללחיצות עכבר, מדובר במשהו הרבה יותר פיזי שאחרי כמה זמן יכול להתיש. בהקשר של משחק מחשב זה מאוד נחמד אך כאשר עושים משהו בהקשר אחר זה יכול לעיתים להיות בעייתי כי זה מעייף. מי שלא בכושר (כמוני) יכול למצוא את עצמו למחרת בבוקר עם התכווצות שרירים קלה, למרות שאפשר להניח שיישומים שאינם משחקים ידרשו תנועות פחות מהירות ובוטות.

10 תגובות על “התנסות ראשונה עם Wii – ממשק מחוותי”

  1. 20/02/2007 בשעה 11:12 doron

    מצד אחד בהחלט מרשים ביותר, לכאורה התפתחות חשובה וכו'
    מצד שני, זה יותר ויותר מתקרב לאבסורד עליו מדברים כל פעם שהיפנים מייצרים
    רובוט-כלב שעם הזמן דומה יותר ויותר לכלב אמיתי.
    במילים אחרות- אם הייתי רוצה להתאמץ פיזית במשחק טניס הייתי הולך ומשחק טניס, למה לי לרכוש קונסולה של wii בשביל זה? למה לא פשוט ללכת לשחק טניס?
    בשורה התחתונה – כאשר המחוות יהיו שימושיות לארגון מידע זה אכן יהיה התקדמות,
    אבל בתור משחק, למי שרוצה להזיע ולהתאמץ, אני לא רואה סיבה למה לא להעדיף את הדבר האמיתי (למעט כמובן עצלנים שלא רוצים לצאת מהבית/אם אני על אי בודד ואין לי אופציה אחרת/בן זוג למשחק וכו')

    אגב לגבי שימוש במחוות לארגון מידע, אני ממליץ לך להסתכל כאן
    http://www.youtube.com/watch?v=SWe-TIy2Lbs
    וכאן
    http://www.dgp.utoronto.ca/~ravin/
    הטכנולוגיה כבר קיימת ודיי שמישה
    להערכתי זה לא יוצא לשוק כי חברות ענק כמו מיקרוסופט ואחרות רוצות לחלוב את הפרה של מערכות ההפעלה הקיימות עד הסוף..

  2. 20/02/2007 בשעה 17:22 mayamila

    אני ממתיננה לשימושים יותר מעניינים מאשר קונסולת משחקים ותודה לדורון על סרטון ארגון המידע המעניין

  3. 20/02/2007 בשעה 17:25 אמיר דותן

    שלום דורון וברוך הבא,

    אני לא חושב שיש מקום להשוות בין משחק ווי לפעילות ספורטיבית מלאה מכיוון שמדובר בשתי חוויות שונות לגמרי. פעילות כמו טניס נעשת מחוץ לבית בשטח פתוח ודורשת מאמץ פיזי ניכר לצד השקעה בציוד, נסיעה-הליכה למגרש. זה בדרך כלל תחביב רציני של אנשים ולא משהו שעושים כי רוצים להרוג חצי שעה או שעה במשך היום. לעומת זאת, קונסולת משחקים היא משהו שעושים כדי להפיג שעמום בבית או להעביר זמן עם חברים. לא צריך לעשות יותר מידי חוץ מלהדליק את הטלוויזיה ולא צריך לדעת מה אתה עושה. מדובר בהנאה נטו שבאה לעיתים קרובות מעצם העובדה שאנשים עושים טעויות ולא לוקחים את העסק ברצינות. זה משהו שאי אפשר להגיד על טניס או גולף למשל. זה מוד אחר לגמרי.

    בהקשר הזה, וויי לא בא להחליף משהו קיים אלא לספק משהו חדש ולא קשור לגמרי. זאת פעילות כיפית בשביל להעביר את הזמן עם פוטנציאל חברתי גבוה. יכול להיות שמישהו שמשחק טניס ירצה מידי פעם להשתטות בבית עם חברים ולשחק קצת בשביל הכיף, אבל אני לא רואה אף טניסאי (חובבן ומעלה) אומר: "מגניב! עכשיו אני לא צריך לצאת מהבית בשביל לשחק טניס!" :)

    בהקשר של הממשק האלטרנטיבי התייחסתי אליו בקצרה באתר שלי באנגלית http://amirdotan.multiply.com/video/item/15 . זה מרשים אך לא רלוונטי במציאות בה אנשים מנהלים אלפי קבצים. זה לוקח את המטפורה והופך אותה לסימולציה של העולם הפיזי הסובל ממגבלות של שטח ומסה. כל היופי במרחב מידע דיגיטאלי הוא שהוא מציע אפשרויות חדשות במקום למדל מחדש תפיסות ישנות ו"פרימיטיביות".

    דוגמא יותר מוצלחת לדעתי אפשר לראות כאן http://amirdotan.multiply.com/journal/item/55

  4. 20/02/2007 בשעה 23:21 VRider

    ואני חושב שלפיצוח ה – Wii יתכנו השלכות עבור אנשים עם צרכים מיוחדים
    פרט לאלה שיזדקקו לשיקום בעקבות הבומבה שיחטפו כי עברו בסביבה

    http://vrider.wordpress.com/2007/02/03/garagegeeks-expo-hacking-the-wii/

    ומעבר לכך לדעתי מדובר במוצר שבמהותו מגשר על פערי הדורות.

  5. 20/02/2007 בשעה 23:32 אמיר דותן

    אני מסכים בהחלט. בניגוד לקונסולות אחרות שמגיעות היום עם עשרים כפתורים (מה קרה לג'וייסטיק של פעם??), בווי רק צריך להניף את היד באוויר ואולי ללחוץ על כפתור אחד. ניסוי וטעייה עובדים טוב מאוד בהקשר הזה. אנשים עם צרכים מיוחדים, בעיקר מגבלות מוטוריות, יוכלו ליהנות מהטכנולוגיה על ידי כיוון השלט שאינו דורש דיוק כמו עכבר או לחיצה על מקלדת. אני בהחלט רואה גם גרסאות שניתן לחבר לראש או לרגל במקום ליד. טכנולוגיה מסייעת כזאת כבר קיימת כמובן אך היא יקרה. בעזרת וויי אפשר יהיה אולי לשקול פתרון יותר חסכוני.

  6. 22/02/2007 בשעה 9:06 doron

    אני חייב להסכים עם חידוד ההבדלים שהצגת בין טניס אמיתי ל wii,
    אבל לא לגמרי לגבי הביקורת שלך על הממשק דסקטופ האלטרנטיבי
    אתה בעצמך רשמת "הסצינה עם טום קרוז ב-Minority report ממחישה בצורה טובה כיצד אירגון מידע ויזואלי למשל יכול להיות הרבה יותר מהיר, פשוט ואינטואיטיבי אם המשתמש פשוט תופס ומזיז עצמים על המסך במקום לסמן, להקליק ולגרור או להשתמש במקלדת"
    שים לב שגם בדוגמא שאתה הבאת (שהיא אכן יותר מוצלחת) הם במידה רבה כן עושים את אותה סימולציה של העולם הפיזי
    מבחינת ארגון קבצים על משטח העבודה (דקה 1:35 בסרטון)
    ויחד עם זאת מתעלמים ומתעלים מהאפשרות הזאת כשצריך,
    כמה שניות לפניכן בסרט שלך רואים איך הניווט ברשת מסדר את הקישוריות בין האתרים באופן ויזואלי- זה גאוני!

    במילים אחרות-גם כאשר נעשת לכאורה סימלוציה מלאה של העולם הפיזי ולא משתמשים באינדקס טקסטואלי עדיין זו אף לא תהיה סימלוציה מלאה כי למסך אין באמת את המגבלות המקום שיש בעולם האמיתי
    ובכל מקרה, נידמה לי, ברור שבעתיד יהיה שילוב של שניהם.. לא?

  7. 22/02/2007 בשעה 10:53 אמיר דותן

    ההבדל המשמעותי מבחינתי הוא תפיסת החלל. בסרטון של הדסקטופ שטח העבודה הוא קבוע וכל מה שהמשתמש עושה זה לסדר ערימות ופריסות שונות בעוד בדוגמא שאני הבאתי אין בכלל דסקטופ ומשטח עבודה. זה חלל אין סופי שאפשר לזוז בו תוך כדי הגדלה והתמקדות באובייקטים. יש הרבה יותר חופש גרפי בתצוגה פלוס פיצ'רים נחמדים כמו מקלדת והוספת טקסט. בשתי ההדגמות מדובר ביצירת ערימות אינטואיטיביות של מידע רק שבממשק הדסקטופ לערימות יש נפח פיזי מבחינת גובה שמאוד מגביל לדעתי. אין שם מרווח תמרון והמחשבה הראשונה שלי כאשר צפיתי בהדגמה היתה שהיוצרים לא ממש חשבו על זה שבמאה ה-21 בניגוד ל-1982 אנשים אוגרים יותר מכמה עשרות קבצים על המחשב. כל זה עוד בלי להזכיר את השוני והיתרון שבהתממשקות על ידי מגע של כמה אצבעות במקביל בשונה מהעכבר :)

  8. [...] שינוי שיווי המשקל היא פעולה פיזית מאמצת שמשפיעה על כל הגוף, בייחוד כאשר עושים אותה לאורך זמן. מההתנסות הקצרה שלי עם Wii אני יכול להעיד שגם הזזת ידיים שנראית במבט ראשון אולי משעממת יכולה להיות מאוד ממריצה ומהנה כאשר היא נעשית בהקשר של משחק וישנו אלמנט של מאמץ ופעולה מתמדת. אם הפעולה היתה מתבצעת בצורה פחות מאמצת אז היא בקלות היתה יכולה להפוך למשעממת. גם במקרה של Wii Fit ניכר שחשיבה מאחורי פיתוח המשחקים היתה להעסיק את השחקן בצורה רצופה ולגרום לו או לה להזיע. [...]

  9. 03/02/2008 בשעה 16:42 אסף

    אני רואה ב wii כאחד ההתפתחויות הכי מסעירות של עולם המשחקים ובכלל של עולם המחשבים.
    הרעיון של אינטרקציה בתלת-מימד עם מחשב היא ישנה עוד מימי ה virtual reality (היה אחד כזה בגן העיר בת"א, אבל עד שנזכרתי ללכת לשחק בזה, כבר העיפו אותו). כמובן שמדובר על מכונות כבדות ומסורבלות יחסית.
    ה wii מהווה הדגמה לאופן שבו שליטה תלת-ממדית יכולה להוות להשפיע על העולם הווירטואלי בצורה אינטואטיבית וללא צורך במכשור כבד ומסורבל. אני בטוח לגמרי שה-wii הוא מעין נקודת תפנית ושיותר ויותר מאמצים יושקעו בסוג זה של אינטרקציה. תחילה עולם המשחקים ייהנה מהתפתחות זו, אבל זה יזלוג יחסית מהר גם לעולם המחשוב האישי.
    אני כבר מחכה לעכברים אצבע, שיהיו בצורת טבעת ותוך כדי תזוזה של היד יהיה אפשר להזיז את הסמן על משטח העבודה (שגם הוא, אני מניח, יהפוך לתלת ממדי)

  10. 03/02/2008 בשעה 17:21 אמיר דותן

    אני מסכים בהחלט אסף. היופי הוא בשקיפות והזמינות הטכנולוגית. העובדה שאפשר היום להכנס לחנות ולרכוש ממשק מחוותי כמו wii או ממשק רב-מגע כמו האייפון לא פחות משמעותית מבחינתי מהמוצרים עצמם. טכנולוגיות שבעבר היו מאוד יקרות וגסות במקרים מסויימים מוצאות כובשות (בצדק) את ההמונים. האינטואיטיביות והכיף של ה-wii חשפה אוכלוסיות חדשות לתחום שבאופן מסורתי היה שמור לקהל הרבה יותר מצומצם.

טראקבק לפוסט זה | RSS לתגובות לפוסט זה

הוספת תגובה