RSS לפוסטים RSS לתגובות 228 מאמרים ו- 1,989 תגובות עד כה מאז 2005

ווב 2.0 – השמישות מובנת בעיצוב

"הרשת מתבגרת" טוענים לא מעט אנשים שמתייחסים אל עידן הווב 2.0 ומאפייניו הטכנולוגים והחברתיים. למה שניתן לכנות ממשקי ווב 2.0 (מעוצבים על טהרת פליקר ושות') ישנו קו עיצובי ברור שמתבטא בפשטות, תוכן ממוקד, גישה ידידותית ואפשרויות ניווט מגוונות. בקיצור, סוף סוף ישנו סגנון עיצובי שבלי לשים לב אפילו גורם לאנשים לקחת בחשבון כללי שמישות קלאסים שהיה צריך בעבר לריב לפעמים כדי שיתחשבו בהם. נראה שזה נהיה הסטנדרט. באמת הגיע הזמן.

במאמר מפורט ומעניין בשם Information Design for the New Web, אליסה קרוסקי מתארת את עקרונות העיצוב והתכנון של אתרים במה שהיא מכנה הרשת "החדשה" (ווב 2.0 בלשון העם). בצורה מפתיעה ואפילו די תמוהה, המילה Usability מופיעה רק פעם אחת במאמר לקראת הסוף וגם אז ברשימת המקורות. כאשר עברתי על רשימת המאפיינים שהיא ציינה כל אחד מהם אוטומטית התקשר אצלי עם עקרון שמישות זה או אחר והתחושה הכללית היתה שחלק מההתבגרות של אותה רשת "חדשה" היא גם התבגרות בכל הקשור לשמישות. הטרנד הכבר-לא-כל-כך-חדש של אתרים "מגניבים" עם גישה צעירה מבטא גישה מונחת שמישות. גם אם הוא לא יודע את זה.

כמעט כל אחד מהסממנים הויזואלים והתכנוניים שקרוסקי מתארת מייצג כלל זה או אחר. ההקבלה כמעט שקופה ומה שמעניין אותי במיוחד הוא כיצד מגמה עיצובית "חמה", צעירה ומאוד מקובלת נראית כמו משהו שמר נילסן בעצמו הגדיר לפני עשר שנים ויותר. עד שפליקר ואתרים דומים עם מראה כביכול לא מושקע צצו, הגישה היתה נראית משעממת ואקדמית. פתאום, עם כל הווב 2.0 ורוח החדשנות שבאוויר, אותה גישה בדיוק היא מה ש-IN בעיצוב אתרים. כשמסתכלים על האתרים הללו שנושאים בדרך כלל מדבקת BETA נצחית אי אפשר שלא לתהות: "רגע, זהו? זה כל האתר? הוא לא נראה גמור. ככה השיקו אותו?" כן. סיימו אותו בדיוק לפני שמישהו הספיק להעמיס אותו בשטויות ולסבך את השימוש בו ללא צורך נראה לעין. בדיוק.

אלה הם רק חלק מהמאפיינים המתוארים במאמר ואפשר בקלות לדמיין אותם מתוארים במסמך זה או אחר הכולל הנחיות לשיפור שמישות ממשק:
1. עיצוב ממורכז
2. קצוות מעוגלים
3. פנייה למשתמש בנימה ידידותית ולא פורמאלית מידי
4. שימוש בפונטים גדולים
5. ניווט פשוט ועקבי
6. שימוש בצבעים חזקים
7. שימוש מעודן בנפח והצללות
8. אייקונים פשוטים
9. שימוש בשטח לבן
10. יישום אפשרויות Drag and drop
11. מילוי אוטומטי של טפסים
12. תצוגה מקדימה

אפשר לראות מיד כיצד המאפיינים הללו יוצרים ממשק ידידותי, נקי, ברור, ממוקד ואפילו אסתטי. כל מה שאנו מצפים מממשק שכיף להשתמש בו. זה באמת לא יותר מידי לבקש. בהקשר של הנקודה השלישית, זה נהיה סממן מובהק כמעט כמו התגיות והשימוש ב-AJAX. בניגוד מוחלט לממשקי מחשב קלאסים, הזן הזה של אתרים הוא סופר-ידידותי. הוא משתמש בשפת יום יום כמו "אופס! אתה צריך להירשם כנראה. יכול להיות שאיבדת את הססמא?" ומסתחבק עם המשתמש. זה יישום של עיקרון חשוב שנועד להבטיח שממשק לא יהיה מאיים, מרתיע ומשעמם. זה לא שנות השבעים של המאה שעברה. רק בגלל שזה "בתוך" המחשב לא אומר שזה לא יכול להעלות חיוך, להיות כיף וחברותי. זה אולי לא מתאים לממשק בקרה בכור אטומי אבל באתר שיתוף צילומים זה אפילו מתבקש. למה לא? סביר להניח שזה היה בעבר, אך הנקודה שאני חותר אליה היא שעכשיו זה הטרנד.

אני כמובן לא טוען לרגע שהיינו צריכים לחכות לטרנד הזה בעיצוב אתרים בשביל לראות אתרים שמישים ואתר יכול להיות מאוד שמיש אם אין בו תגיות, מדבקת BETA ומראה לואו-טקי (Low Tech). אתרים שמישים היו עוד כש-AJAX היה רק נוזל ניקוי ותגיות היו בטח פרוייקט מחקר איזוטרי של איזה דוקטורנט לניהול מידע בשוודיה. העניין הוא שבסגנון הנוכחי בעיצוב אתרים השמישות היא ממש בילט-אין, ומעצבים מעצבים לפי עקרונות שמישות מובהקים גם אם הם לא יודעים את זה. המראה האובר-פונקציונאלי היה עד לפני שנתיים מחתרתי-אומנותי וכיום הוא המיינסטרים. ההצלחה הבועתית של אתרים כמו YouTube.com טמונה כמובן בשירות שהם מציעים אך באותה מידה, בנוחות והכיף שבתפעול. הם נראים פשוטים, לא מאיימים ובאים לקראתנו פעם אחר פעם עם חיוך וקריצה חברית. מזרח תיכון חדש? אולי לא חדש, אבל בהחלט משופר.

5 תגובות על “ווב 2.0 – השמישות מובנת בעיצוב”

  1. 13/05/2007 בשעה 18:47 נדב דפני

    כל מלה בסלע.
    היופי ב-web 2.0 זה שיש כאלה שעשו את כל הסיבוב רק כדי להגיע אליו, מתודלקים בכמויות לא קטנות של צניעות והבנת מי חשוב באמת – המשתמש. הגולש.

    אבל צריך לזכור שעל כל אחד כזה, יש עוד 5 אחרים, יומרנים, כפייתיים, חדורי קונטרול ותאבי שליטה שלוקחים את הסממנים ועוטפים בהם אתרים שלא תמיד מבינים את הנ"ל.

    יופי של סקירה.

  2. 13/05/2007 בשעה 19:55 אמיר דותן

    היי נדב,

    תודה. לא ממש הבנתי את ההתייחסות בפסקה השנייה. אני מן הסתם התייחסתי לעיצוב עצמו והשמישות שלו ולא לארגון והמניעים שעומדים מאחוריו.

  3. 18/05/2007 בשעה 1:38 נדב דפני

    התכוונתי שיש לא מעט אתרים שבעטיפה הם web 2.0 אבל לא בהבנת האלמנטים העמוקים יותר. העיצוב והשימושיות הם לא הכל – חשובים לא פחות העקרונות הקהילתיים, סוציולוגיים וכן הלאה, כי גם הם בשימושיות. להבנתי, אלה הישגים לא פחות חשובים של ה-2.0 ופעמים רבות הם לא באמת נמצאים שם באתרים שמתחזים. היופי ב-web 2.0 זה שהוא שילב מרכיבים מעולמות שונים לחוויה שלמה ואין לנתק אותם זה מזה.
    לדעתי, עוד לפני web 3.0, האינטרנט צועד לכיוון של web 2.5 שיהיה הווב המנפיק מזומנים – אולי "בורסת ההמונים" – אתרים שיידעו לתעל את העקרונות של ה-2.0 לטובת מודלים עסקיים מניבים. אבל זה כבר סיפור אחר.

  4. 18/05/2007 בשעה 1:45 אמיר דותן

    אני מסכים שבמערבולת ההייפ ישנם גם כאלה שתוקעים את הסטיקר ומתהדרים במאפיינים עיצוביים בלי תמיד להתייחס לעקרונות הפחות ויזואלים שאפשר להעתיק בקופי-פייסט. בכל מקרה, מבחינתי גם היישום של עקרונות עיצוב שמעודדים שמישות גבוהה יותר היא מבורכת. אחר כך אפשר להתחיל לנתח את המאפיינים האחרים של האתר ולראות האם הוא עומד בהגדרות של ווב 2.0 או שהוא יותר ווב 1.76 :-)

  5. 20/09/2007 בשעה 12:41 ערן להב

    מעניין מאוד..
    אתה מוזמן לקרוא ולהגיב

    http://www.digitalexploring.com/blog/archives/54

RSS לתגובות לפוסט זה

הוספת תגובה