RSS לפוסטים RSS לתגובות 228 מאמרים ו- 1,988 תגובות עד כה מאז 2005

עיצוב ומידע – תהיות בעקבות המקרה של דאגלס בומן וגוגל

לפני קרוב לחודשיים התפטר דאגלס בומן המעצב הויזואלי הראשי של גוגל מכיוון שלטענתו העיצוב בחברה נשען יותר מידי על מידע מחקרי והוא אינו יכול לעבוד בסביבה בה כל החלטה עיצובית חייבת להיות מגובה במידע "קר". המקרה עורר הדים בגלל שמדובר בגוגל אך לא מעט בגלל הסיבה בגללה הוא בחר לעזוב והתיאור כיצד בגוגל ערכו בדיקות בכדי לבחור גוון של צבע כחול מתוך ארבעים ואחת אפשרויות. לכאורה היה נראה בזמנו שמדובר במאבק אידיאולוגי בין עיצוב שנשען על כשרון, ידע ואינטואיציה לעומת גישה הנדסית שנשענת על מספרים ובדיקות. האם השניים יכולים להתקיים בשלום או שגישה אחת תמיד תבוא על חשבון השנייה?

התשובה הקצרה היא שהשניים יכולים ואמורים להתקיים ביחד מפני שהמידע מיידע את העיצוב ומספק למעצבים נתונים בהם הם מתחשבים כחלק מתהליך החשיבה היצירתי. אם אתם מעצבים בלוג לאחיכם אז סביר מאוד להניח שהתהליך לא יהיה (או צריך להיות) מושתת על מחקר ומידע, אך כשאתם מעצבים מוצרים בחברות בסדר גודל של נוקיה, מייקרוסופט, פלם וגוגל זה כבר סיפור אחר.

מידע מאפשר לגבש ידע וידע הינו נכס חשוב מאוד בתהליך העיצוב בייחוד כאשר מדובר בפרוייקט גדול מתחום שאינו מוכר לצוות. מידע בנוגע לרקע המשתמשים, ההעדפות, הנסיון והיכולות והמגבלות שלהם יכול לעזור להבטיח שהפתרונות שיחשבו עליהם יהיו כאלה שמחוברים למציאות ואינם נשנעים רק על סמך אינטואיציה, דיעה מוקדמת או מיסקונספציה של המעצב. מהבחינה הזאת, המידע אינו מכתיב באופן אוטומטי פתרונות והוא משהו שלוקחים בחשבון ומחליטים איך והאם להשתמש בו.

במקרה של דאגלס בומן נעשה שימוש במידע בכדי לקבל החלטות שבעיניי מעצב ויזואלי הן הסיבה שלשמה מעסיקים אותו. למעצב ויזואלי טוב אמור להיות הידע, הנסיון, הכשרון והאינטואיציה לבחור גוון של צבע כחול ופנייה למעבדת המבחנים בשביל לקבל את ההחלטה הזאת יכולה להיתפס בקלות כסטירת לחי לאגו. זה יוצר את הרושם שלא סומכים על הידע והכשרון של איש המקצוע שבמקרה הזה תפקידו הוא בין השאר להגדיר צבעוניות. האם זה מוגזם? האם אפשר להגדיר צבעוניות של מוצר שמיליוני אנשים משתמשים בו על סמך הבחירה של מעצב אחד? או שניים? או שלושה?

ביצוע מחקר בכדי לבחור גוון צבע כחול מתוך ארבעים ואחת אפשרויות נשמע על פניו מוגזם ואובסיסיבי, ולא מפתיע בהתחשב בעובדה שגוגל היא חברה שחיה ונושמת מידע. אם מידע על משתמשים מאפשר לספק להם פרסומות ממוקדות מדוע לא להשתמש במידע בכדי לקבל החלטות לגבי צבעוניות? האם אפשר לסמוך על אינטואציה ללא גיבוי מחקרי?

מהתיאור של בומן נראה שהקש ששבר את גב הגמל היה כשדרשו ממנו להוכיח מדוע עובי של שלושה, ארבעה או חמישה פיקסלים הוא המתאים. אני לא מאמין שמבחני שימוש או סקר עם משתמשים בו הם נדרשים לבחור עובי אחד מתוך שלושה או גוון מתוך ארבעים ואחת אפשרויות הוא הפתרון פשוט מכיוון שההבדלים פעמים רבות כל כך זניחים בעיניי מי שאינו מעצב עד שהם אינם נראים לעין.

אין לי ספק שמעצבים ויזואלים יכולים להתקיים בשלום עם מידע מחקרי שמעשיר את העבודה שלהם ועוזר להם להבין יותר טוב את הפרוייקט, אך החלטות עיצוביות ברמת הפיקסל וגוון הצבע הן בדיוק הסיבה מדוע מעסיקים אותם מפני שלהם יש את הרגישות הגבוהה לנושאים הללו בכדי לקבל החלטה. זה התפקיד שלהם. אני לא מתיימר לדעת איך מבצעים את הבדיקות בגוגל כשהם בוחרים גוון צבע, אך מבחינתי משתמשים ובעלי עניין אחרים שימושיים כאשר אנו רוצים לבחון לדוגמא האם המשמעות של צבע מסויים מובנת ("ירוק בכדי לענות לשיחה, אדום בשביל לנתק"). רמת רזולוציה גבוהה יותר כמו ירוק זית לעומת ירוק דשא פחות רלוונטית ברמת המשתמש אך עדיין יכולה להיות חשובה מאוד כשמתחשבים בעיוורון צבעים.

לסיכום, האם דאגלס בומן צדק כשהוא קיטר על גישת העיצוב מושתת המידע של גוגל? יש לי לא מעט סימפטיה אליו אך באותה עת אני גם יכול להבין את החשיבה ההנדסית של גוגל לגבות בחירות במידע מאשר אינטואיציה. המצב הנכון מבחינתי הוא שהעיצוב הויזואלי, שבממשק הוא גם מאוד אינפורטיבי, מתגבש לאורך זמן בין השאר על סמך משוב ובדיקות בשטח. אם הממשק מובן מבחינה ויזואלית-אינפורמטיבית על סמך הבחירות הראשונות של המעצב מה טוב. לעומת זאת אם מסתבר שהצבעוניות מבלבלת, לא מובנת או מכאיבה לעיניים למשל אז יש בהחלט מקום לשקול שינויים גם אם זה יהיה במחיר הכבוד המקצועי של מעצב זה או אחר פשוט משום שהיעד הוא לספק ממשק שמיש. בשום מקום לא כתוב שהבחירה הראשונה חייבת להיות הנכונה והמתאימה. זה נכון בכל תחום לאו דווקא עיצוב.

28 תגובות על “עיצוב ומידע – תהיות בעקבות המקרה של דאגלס בומן וגוגל”

  1. 12/05/2009 בשעה 19:51 יהונתן

    אמיר,
    האמת היא שלא הכרתי את הסיפור של דאגלס בומן, אבל מהפוסט שלך נשמע נשמע כאילו יש גבול דק בין בין מעצב לבירוקרט שממלא פקודות, ומקריאה בפוסט של דאגלס עולה הרושם שהוא הרגיש שהגבול הזה הופר.

  2. 12/05/2009 בשעה 20:08 אמיר דותן

    היי יהונתן,

    בירוקרט שממלא פקודות? היכן זיהית את זה? הפוסט לדעתי מזדהה יותר עם העמדה של בומן מכיוון שהדגשתי שבחירות ברמת הפיקסל והגוון צריכות להיות בידי המעצב כי זה התפקיד שלו וכי לפנות למשתמשים בכדי להצדיק החלטות כאלה הן בזבוז זמן לדעתי. כ-Lead Visual Designer בגוגל בומן, לפי התיאור שלו, לא ציפה שהוא ידרש לגבות החלטות עיצוביות ברמת הפיקסל עם מידע קר ואני בהחלט מזדהה עם התחושה הזאת. יכול להיות שבגוגל, בגלל סדר הגודל של הפרוייקטים, רצו להיות ממש ממש בטוחים שההחלטות העיצוביות שלו "עובדות" והדרך הכי פשוטה מבחינתם היתה לבדוק כי זה מה שהם עושים כל הזמן ועל כל אות שנוספת לדף הבית מריצים עשרות מבחני שימוש (זה לפחות הרושם מהסיפורים של מריסה מאייר).

    מה שלא כל כך ברור לי הוא האם הוא לא היה מודע ל-"מדיניות בחירת הגוונים" של גוגל לפני שהסכים לקבל את התפקיד? האם זהו משהו שהתפתח לאחר שהוא התחיל לעבוד שם? הוא לא סיכם מראש איך התפקיד שלו יבוא לידי ביטוי ומה יהיה אופי העבודה? הבאתי את המקרה שלו כטריגר לדיון כללי וניסיתי לא להתייחס אליו בצורה ספציפית בלי שום תגובה רשמית של גוגל (שיצא לי להתקל בה) ובלי להכיר את הפרטים. כנראה שזה לא יצא ככה בסופו של דבר.

    לבקש ממעצב להצדיק בחירה בין עובי של 3 או 4 פיקסלים זה לדעתי לא ממש פראקטי (אם אכן זה קרה כפי שהוא תיאר. אי אפשר לדעת אך לצורך הדיון נניח שכן) ויכול בקלות ליצור את הרושם שלא סומכים על שיקול הדעת המקצועי של בעל המקצוע. אין זה אומר לרגע שאם יסתבר לאחר מכן שעובי של 3 פיקסלים לא ברור מספיק לעין עבור מספיק משתמשים בתנאי מעבדה "אסור" לעבות ל-4 או 5 פיקסלים כאשר מאזנים את הבחירה הזאת עם שיקולי אסתטיקה כמובן.

  3. 12/05/2009 בשעה 23:35 עומר מילויצקי

    אין ספק שהמקרה של בומן הוא קיצוני, ולגמרי לא מפתיעה אותי ה"מדעיות המחקרית" של Google והשפעתה על תהליך העיצוב שהיא מוגזמת מידי כם לדעתי. יחד עם זאת, אין לי ספק שבתאגידים ברמתה של Google משקיעים משאבים רבים בבדיקת טיב העיצוב, במיוחד בהקשר של תאימות לקהל המטרה שלו, אך לדעתי מעצבים בכירים בדרגתו של בומן אמורים להנות מיכולת קבלת החלטות וקביעות עיצוביות שמחקרים ובדיקות לעולם לא יצליחו למקד, מושקעים ונרחבים ככל שיהיו. דוגמה טובה היא המעצב הראשי של תאגיד "אפל" (שכחתי את שמו כרגע…), אך אני בטוח כי הכישרון והשפה העיצובית שלו הם שגרמו ל"אפל" להעניק לו את הסמכות לקבוע כיצד יעוצבו המוצרים החדשים של החברה. כמובן שתהליך העיצוב מתבסס על מערכת שלמה של מעצבים, אך הארט דירקטור (ולדעתי הגדרת תפקיד זו הלקוחה מעולם הפרסום מגדירה היטב את התפקיד של האוטוריטה העיצובית), הוא בדיוק זה – הדירקטור של הקו העיצובי. ניתן להשליך רעיון זה לתפקיד ניהולי בכיר בתאגיד גדול: מנהל שיווק של חברה גדולה חייב לקבל גיבוי של ההנהלה הבכירה, ובכל מקרה לקבוע את הטונים מבחינת האסטרטגיה השיווקית. לא יתכן מצב שבו יגידו למנהל השיווק: "אנחנו לא סומכים על דעתך באופן מלא, בוא נמתין לתוצאות המחקר שלנו….".

  4. 12/05/2009 בשעה 23:48 אמיר דותן

    היי עומר,

    אני מניח שאתה מתכוון לג'ונתן אייב ( http://en.wikipedia.org/wiki/Jonathan_Ive ) שחתום על העיצוב של האייפוד, המקבוק ועוד כמה מוצרים. האם באפל השוו ארבעים ואחת אפשרויות למשקל האייפוד לפני שהחליטו על המשקל הסופי? אני בספק וזאת הנקודה העיקרית שלי. ברמת רזולוציה כזאת לא ברור לי איך בודקים העדפה והאם בכלל ניתן לאסוף מידע שימושי.

    קראתי לא מזמן ספר מרתק בשםSocial design: Creating buildings with people in mind המתאר את ההשלכות וההיבטים השונים של עירוב בעלי עניין כמו דיירים ועובדים בתכנון מבנים. אחת הנקודות שזכורות לי היא תיאור כיצד אדריכלים שקיוו ללמוד מדיירים על ההעדפות שלהם התאכזבו לגלות שדייר יכול לבטא העדפה בין חדר גדול או קטן אך לא בין תקרה בגובה שבעה מטרים לעומת תקרה בגובה שבעה מטרים ועשרים ס"מ. ההבדלים האלה בלתי נראים לעין לא מיומנת וההחלטה היא לרוב שרירותית.

    יכול להיות שדאגלס בומן ציפה למנטאליות של חברת עיצוב או משרד פרסום בו לארט-דירקטור יש סטטוס של בר-סמכות בלתי מעורערת כמעט בנוגע לקבלת החלטות עיצוביות ברמת הפיקסל וזה לא הסתדר עם הגישה ההנדסית של גוגל ובמקרה כזה מדובר בהתנגשות בין תרבויות. הוא תיאר כיצד בזמן שהוא הגיע לגוגל אנשי הממשק היו מרקע מדעי של אינטראקציית אדם-מחשב ולא מעצבים במובן של Visual Design.

    להגיד למעצב "תוכיח שעובי של שלושה פיקסלים עדיף מעובי של ארבעה פיקסלים" נשמע קטנוני ולא מקצועי והתיאור הזה מפתיע אותי ולכן אני חושב שאולי זאת גרסה מאוד סובייקטיבית של הנסיבות. ברמה גבוהה יותר של חזות כללית ואסתטיקה כוללת יש יותר מקום לערב לדעתי מידע בכדי לאמת ולהבטיח שהעיצוב אכן עובד, אך לא ברור לי איך זה נעשה ברמת הפיקסל כפי שבומן תיאר שדרשו ממנו. זה לא מסתדר לי.

    אציין שוב כפי שהתייחסתי בפוסט לעיוורון צבעים, שישנם בהחלט מקרים בהם ניתן וצריך לפעמים להעריך צבעוניות בדרכים מדעיות בכדי להבטיח שהממשק נגיש ויכול מאוד להיות שהבחירות הראשונות של המעצב לא היו הכי מתאימות פשוט מכיוון שבן אנוש לא יכול לעשות את החישובים שכלי כמו http://snook.ca/technical/colour_contrast/colour.html מסוגל לעשות. בעיצוב ממשק ישנם שיקולים נוספים כמו אינפורמטיביות ונגישות שמתקיימים לצד שיקולי אסתטיקה כך שאי אפשר לצפות מהמעצב לקלוע בול בפעם הראשונה בלי שום בדיקה שבמקרים מסויימים נדרשת בכדי להבטיח נגישות על פי חוק בארצות מסויימות
    http://www.w3.org/WAI/GL/508/508-UAAG.html#color-variety

  5. 13/05/2009 בשעה 7:42 אבירן

    אני מסכים עם הדברים
    רוב המעצבים פורצי הדרך ניחנו ב"אומץ", לוקחים על עצמם את האחריות ומעצבים בצורה שתחושת הבטן שלהם אומרת להם. כשאני אומר "תחושת בטן" אני לא מתכוון חלילה לזלזול במשתמש ובהתנשאות מעצבים כ"יודעי כל" מבלי להסביר את הכיוון בהם בחרו. הכוונה היא, לבחור בכיוון עיצוב מובהק, שבד"כ בא על חשבון אלמנטים אחרים במוצר, אפילו אם הם חשובים. למשל, אם במק המקלדת היא בעובי מילימטר וחצי ומדומה לחתיכת קרש יפה, אז זה בא על חשבון הארגונומיה- מתוך החלטה ו"הימור" של המעצב, לתת עדיפות לעיצוב ולאסטתיקה של המחשב כולו כמוצר אחיד יפה ונחשק.
    במקרים שכאלו, אם ההחלטה הוכתרה כהצלחה, ניתן לעבד את התוצאה הסופית ובד"כ אפשר לתקן גם את הצדדים ש"הוזנחו" בחזון האמיץ הזה (למשל במקלדת למצוא פתרונות יצירתיים לארגונומיה נכונה, אשר שומרים על חזות המוצר).
    לעיתים ההימורים האלו נכשלים, ומי שנכשל צריך לתת את הדין- אבל ברגע שצריכים מראש לגבות כל החלטה עיצובית בהסברים מיקרו-טיפשיים נותנים לבירוקרטיה לחסום פרצי יצירתיות.

    אני מניח שבינתיים היצירתיות וההעזה של גוגל היא לא בתחום הויזואלי, ולכן יש לה את הלגיטימציה לדרוש ממעצביה הסברים על פיקסלים, בינתיים…

  6. 13/05/2009 בשעה 11:17 אסף

    קודם כל, אני רוצה לציין שהפוסט הזה מדגיש את החשיבות שגוגל נותנת לכל פרט ופרט קטן בעיצובים שלה. לדעתי מדובר בדבר חיובי.
    לגבי המעצב, אני מצדד בגוגל, בכך שלא פשוט הלכו על רצונותיו, אלא שעוד נתנו לו אפשרות להצדיק אותם. אמנם זה נראה התעסקות בזוטות אם זה 3 או 4 פיקסלים, אבל לדעתי זו גם הגזמה של תיאור הסיטואציה.

    הקיצוניות השנייה של מצב זה היא בדיוק מה שקרה בנענע10, שלמעצב היה כמעט את כל החופש שבעולם ותראו איך האתר הזה נראה…

  7. 13/05/2009 בשעה 11:26 אמיר דותן

    היי אבירן :) לונג טיים.

    אני חושב שבשביל חברה של מהנדסים שמפתחת יישומים יש לגוגל אסתטיקה שהיא בפני עצמה מותג שמזוהה עם החברה וזה לא משהו ברור מאליו כי חברה טכנולוגית מהסוג הזה היתה בקלות יכולה להיות הרבה יותר אפורה וטכנולוגית מכפי שגוגל נראים. בגלל שהאסתטיקה מינימליסטית וכה יקרה אני יכול להבין את הפאניקה כמעט משינויים או החלטות גם ברמת הפיקסל וגוון הצבע. השאלה היא עדיין כיצד והאם ניתן להשוות ולהצדיק בחירה בין אפשרויות מיקרוסקופיות כמעט ברמת הפיקסל.

    אסף, אני מסכים שהמקרה מתאר את הגישה המאוד יסודית של גוגל ותשומת הלב הפאנאטית לפרטים גם כשמדובר בממשקים, ולא רק במה שקורה מאחורי הקלעים. כפי שתיארת זה הצד אחד של הסקאלה כאשר הצד השני הוא לסמוך בצורה עיוורת על שיקול הדעת של "מעצב-על" והמקרה של נענע10 http://www.amirdotan.com/blog/?p=371 הוכיח מצוין עד כמה זה יכול להיות מסוכן. האיזור האפור הוא מצב בו המעצב מגדיר קו ויזואלי שאותו אפשר להעריך ולבדוק כאשר משווים בין גרסאות שונות של הממשק עם צבעוניות וארכיטקטורת מידע שונה למשל. אני עדיין חושב שלדרוש ממעצב להציג נתונים שתומכים בכל בחירת גוון או עובי של קו זה מאוד בעייתי על גבול הלא אפשרי.

  8. 14/05/2009 בשעה 3:45 סירו

    אמיר, גוגל עושה בדיקות במנגנון מסודר של A\B טסטינג. היא אינה סוקרת משתמשים לגבי מה הם אוהבים, אלא מכינסה שינויים ל-X אחוזים מהגולשים, ומסתכלת על שינויים בפרמטרים נמדדים (אחוז הקלקות, שימוש בפונקציה וכו')

    גוגל מקבלת בכל ניסוי סטטיסטיקות ממליוני cases ואז קל יותר לקבל החלטה.

    יש וידאו של מאריסה מאייר מסבירה שכך הם הגיעו להחלטה על רקע צהבהב ללינקים ממומנים, וכך הם בדקו מידות שונות של מרחק הלוגו מהתוצאה הראשונה ודברים כאלה. מסתבר שבכל השאלות האלה, הבדיקה העלתה תוצאות חד משמעיות לטובת אפשרות מסויימת.

    יש גם פוסט על הנושא בבלוג של גוגל תחת design או משהו. הם עשו אותו דבר לגבי העובי והבולטות של סימני ה+ ליד אתר שיש מתחתיו לינקים נוספים לתכנים פנימיים.

    זה מצחיק, אבל הם טוענים שניתן להגיע על סמך הנתונים הסטטיסטיים להכרעה חד משמעית מה "יותר טוב".

    לכן אני בעד גוגל.

    צריך לומר שאמנים גרפיים רבים טועים לחשוב שהם מעצבים אתר כדי להפגין את הכשרון שלהם. זה לא נכון. המטרה שלהם היא שהאתר ימלא את הפונקציה אליה הוא נולד.

    מעצב צריך לדעת להסתמך על פידבק משתמשים. והוא לא צריך להלחם במתשמשים, כשהם מכריעים הכרעה. אם לגוגל יש יכולת למדוד בריל טיים החלטות עיצוביות, אז כנראה שהם צריכים "מנהל עיצוב" יותר ממעצב.

    אדם עם המון אומץ ואגו חסון מספיק.

  9. 14/05/2009 בשעה 9:20 אמיר דותן

    היי סירו, אני מסכים מאוד עם הפסקה האחרונה. אחת הנקודות שלי היא שמעצב ויזואלי (דאגלס בומן במקרה הזה) שידרשו ממנו להרים מבחן A/B עם מיליוני משתמשים בשביל להצדיק את הבחירות שלו יכול בקלות להרגיש שאין לו מרווח תמרון ולו הכי קטן וכי כל החלטה ויזואלית שהוא מקבל מבחינתו על סמך נסיון, ידע וכשרון צריכה להיות מגובה בקבצי אקסל. בטח אם הטייטל שהוא נכנס אליו הוא Lead visual designer. בשביל מי שרגיל לעצב ולקבל בחירות מעכשיו לעכשיו לפעמים זה יכול להיות מאוד מתסכל ובהיבט הזה אני מניח שזה לא מפתיע שנשבר לו כי הוא הרגיש שהוא לא ממש מעצב בסופו של דבר.

    מבחינת השיטה עצמה, אני מסכים שמבחן A/B הוא יותר פראקטי בכדי לראות תוצאות ועובדות בשטח מאשר לשאול לגבי העדפה כלשהי אך בשביל מעצב השיטה פחות רלוונטית כמו עצם הרעיון לדעתי של בדיקה מיקרוסקופית של כל החלטה עיצובית. אני עדיין סקרן האם כך הם החליטו בין גוון אחד של כחול מתוך ארבעים ואחת אפשרויות :-)

  10. 14/05/2009 בשעה 11:27 מאור בר

    עיצוב, בניגוד לאמנות, איננו עומד בזכות עצמו אלא תמיד בקונטקסט.
    עיצוב טוב נמדד לפי יכולתו להשיג את המטרות שהוגדרו לו, בהתאם לקונטקסט המסוים שבו הוא פועל.
    תפקידו של המעצב ומרחב הפעולה שלו משתנים בהתאם למטרות שהוצבו. במקרה של גוגל המטרה היא ליצור יעילות מקסימלית, דבר שדורש ביסוס מחקרי, אין אפס.
    המעצב במקרה הזה צריך להיות יותר דידקטי, ליישם מחקרים, לבחון אינטואיציות ביחס לנתונים מהשטח ומרחב הפעולה שלו יהיה בתוך העולם הזה.

    כמו שאמר אבירן, לעיתים יש פורצי דרך. למרבה האירוניה, אני חושב שאם היינו מבצעים מחקר לפני שגוגל עלה לאוויר ומנתחים את תגובת המשתמשים לעיצוב המינימליסטי-מהפכני של דף הבית, התוצאות היו מראות שצריך למלא את דף הבית באייקונים, חדשות, לינקים שימושיים… כמו יאהו של אז (או וואלה של היום…). המשתמש הוא לא המעצב, אחרי הכל :) .

    אני לא יודע איפה הבעיה של בומן, בכך שהוא רוצה יותר אוויר לנשימה וחופש קריאטיבי, או בכך שגוגל לא מאפשרים טווח פעולה שכזה. לי דווקא נראה שהם מעודדים אקספרמנטליות (להוכחה 'גלגל התוצאות' שעלה לאחרונה).

  11. 14/05/2009 בשעה 12:38 אמיר דותן

    אני לא חושב שההישענות על מידע סותרת חדשנות מאור, ואני מתאר לעצמי שגלגל התוצאות http://blogoscoped.com/archive/2009-03-24-n84.html עבר לא מעט בדיקות מהרגע שהרעיון עלה עד שהוא הושק. האם הגלגל היה צריך להיות בגוון skyblue6 #3299CC או blue line #33A1DE? אולי malta blue #517693? ניכר שדאגלס בומן ציפה כ-Lead visual designer שאפשר יהיה לקבל את ההחלטה הזאת על סמך הידע והנסיון שלו כמעצב בלי להריץ סדרה של בדיקות.

    הנקודה שלי לגבי רמת רזולוציה היתה שלדעתי ההבדלים הללו הם כל כך עדינים שאני בספק עד כמה הם רלוונטים לבדיקה וזה לא משנה אם משתמשים במבחן A/B או שיטה אחרת. אם ההחלטה היתה צריכה להיות בין צבע כחול לצבע ירוק אז זה סיפור אחר לגמרי. כפי שכתבתי בפוסט, אני בהחלט יכול להבין את הגישה של גוגל לבדוק כל פיקסל בצורה יסודית כשהמוצרים של החברה משרתים כל כך הרבה אנשים אך אם ההשוואה היא ברמת רזולוציה גבוהה כזאת זה נראית לי בעייתית פשוט משום אני תוהה האם ההבדלים הללו בכלל נראים לעין עבור עין לא מיומנת, גם אם המתבונן אינו עיוור צבעים :-)

  12. 14/05/2009 בשעה 22:43 ברק דנין

    מאוד התחברתי לדברים של מאור: עיצוב נמדד בהצלחה שלו להשיג את המטרות שהוצבו עבורו. בארגון עסקי, שמטרתו להצליח מבחינה כלכלית, אי אפשר להתעלם מהיכולת למדוד בצורה כמותית את ההצלחה של עיצוב, בוודאי שלא שהוא נוגע בהכנסה העיקרית של הארגון (פרסום, למשל, בגוגל).

    כשסיימתי לקרוא את מה שבומן כתב, הרגשתי בעיקר שהאגו שלו נפגע. היה ברור שהוא פעל ממקום רגשי: הוא עשה דבר שהוא איסור חמור בגוגל – וכיבס את הכביסה המלוכלכת בציבור. הוא גם עשה את זה בגדול ובמודע.

    אני לא יכול להגיד שאני לא מבין אותו. בכל זאת, האיש הגיע למקום מכובד בזכות הכשרון והנסיון שרכש, והנה באים אנשים שאין להם מושג בעיצוב, ומכתיבים לו מה לעשות, ובצורה כל-כך קטנונית… אבל שוב, מדובר בארגון שמטרתו להרוויח, ואם יש לו דרך להגדיל את הרווחים, הוא תמיד ישאף ללכת בה, וידרוס בלית ברירה את הצרכים של הפרטים בארגון בדרכו. אם אעצב ממשק לקוי והחברה תגלה שהוא כזה, גם אם מאוד אתעקש שהוא מושלם הוא לא ישאר כפי שהוא.

  13. 15/05/2009 בשעה 13:50 אמיר דותן

    ברק, אני לא חושב שהויכוח הוא בין האם אפשר או אי אפשר למדוד בצורה כמותית את ההצלחה של עיצוב. הנקודה העיקרית שאני מתייחס אליה היא רמת הרזולוציה המיקרוסקופית כמעט (ע"ע בחירת גוון אחד מתוך ארבעים ואחד). זאת יסודיות ראויה להערצה במובן מסויים אך האם זה ריאלי לצפות ממישהו שהוא מעצב בהכשרתו להצדיק כל בחירת גוון על ידי נתוני בדיקות? האם זה באמת נחוץ? האגו של בומן נפגע כי הוא הרגיש שעל כל החלטה עיצובית הכי קטנה של סטודנט שנה א' אמרו לו "תוכיח" (כך לפחות אני מפרש את זה). לא מדובר על סקיצות, עימוד, גישה לצבעוניות או מיקום אלמנטים למיטב הבנתי אלא על הפרטים הכי קטנים שאפשר לדמיין ברמת הממשק. אני לא טוען לרגע שהם לא חשובים מספיק בשביל שיתחשבו בהם אך השאלה היא כיצד מתחשבים בהם. האם אתה סומך על מעצב (או קבוצת מעצבים) שידעו לשים את האצבע על גוון מתאים לצבע מוסכם או שאתה מבסס את ההחלטה הזאת על בדיקות? אין זה אומר אגב שהגוון הזה לא יכול לעמוד למבחן לאחר מכן ואינו ניתן לשינוי.

    אגב..
    "… In the images below you can see several concepts and iterations of the design, which show that Google takes great care that every pixel is positioned exactly where it should be, and that the final design is absolutely perfect. As it turns out, simple is not that simple to make. "

    http://mashable.com/2009/05/15/google-design

  14. 15/05/2009 בשעה 15:24 סירו

    דווקא בגלל הלינק האחרון, אני חושב שזה מחזק את הטענה שכל פיקסל חשוב
    ואולי גם כל שינוי גוון ב 1/255
    מצד שני, אני לא ראיתי את התוצאות בעצמי, אז זה הרבה הערכות באוויר :)

  15. 16/05/2009 בשעה 7:41 ברק

    אמיר,
    אני מבין לגמרי את הנקודה העיקרית שלך. אני לא חושב שבכל מוצר זה נחוץ, אבל בכאלה שיש בהם כמות גדולה מאוד של משתמשים, ויש את התקציב להתמודד עם בדיקות דקדקניות כאלה, בהחלט הייתי עושה אותן. הנקודה שלי היתה שהמטרה העסקית היא זו שעומדת בראש מעייניה של חברה, והיא יותר חשובה (עבור החברה) מהאגו וההרגשה הנעימה של המעצבים שלה. אני לא בטוח שהייתי רוצה לעבוד במקום כזה, שבו אני נדרש להוכיח נכונות בכל בחירה שאני עושה (אני בטוח שלא), זה נראה לי טרחני ומעייף, אבל אני בהחלט יכול להבין את השאיפה של החברה לא לטעות. עם נתונים כמותיים קשה להתווכח…

    השאלה בעיני היא לא האם זה *נכון* לבדוק בצורה מיקרוסקופית את המוצר, כי אני משוכנע שיש סיטואציות בהן זה נכון. השאלה היא האם מעצבים *מסוגלים* לעבוד כך. או אולי, מי האנשים שמסוגלים לעבוד כך.

    לו היית מנכ"ל של חברה שמתכננת מוצר (והיתה לך האפשרות), לא היית מעדיף שכל אספקט במוצר שאתה מעוניין לשווק, קטן ככל שיהיה, ייבדק על-ידי קהל משתמשים גדול כדי להגיע ל"מוצר המושלם"?

  16. 16/05/2009 בשעה 16:04 אמיר דותן

    אני מסכים עם כל מילה ברק. אני עדיין חושב שמעבר לנושא האגו יש פה עניין של פראקטיקה שמסקרן אותי כאשר באים להשוות למעלה מתריסר גוונים לצבע או אפשרויות עובי של קו. אני אשאר עם הדוגמא של גלגל התוצאות והצבעים האפשריים. לצורך הדיון יש לנו רק שלושה:
    skyblue6 #3299CC
    blue line #33A1DE
    malta blue #517693

    אפשרות אחת היא ליישם סוג של מבחן A/B בו אני מעלים שלוש גרסאות של צבע הגלגל כאשר הצבע הוא הנתון המשתנה שאנו רוצים לדעת כיצד והאם הוא משפיע על המשתמשים. אני מודה שאין לי נסיון בביצוע בדיקות מהסוג הזה ולכן אני סקרן כיצד על ידי מידע כמותי כמו מספר האנשים שעשו שימוש בגלגל בכל גרסה אפשר להגיע למסקנה איזה גוון עדיף. קל יותר לזהות דפוסי שימוש כאשר מדובר בשני עיצובים שונים לאתר או מיקום שונה של תפריט (צד ימין לעומת צד שמאל) אך כשמדובר בהבדלים כל כך מינורים אני תוהה מה בודקים בדיוק ואיך מנתחים את המידע בכדי לקבל החלטה.

  17. 17/05/2009 בשעה 11:41 אוריאל

    שלום,
    פוסט מעניין ותגובות מאלפות!

    תרשו לי להיות קטנוני לרגע ולומר לכם שמה שחסר לי (כמהנדס) בסיפור הזה הנו גרף התוצאות של הסקר.
    אם היה סיכוי שהסקר היה יראה ש90% באמת יעדיפו גוון אחד על פני הארבעים הנותרים, נראה לי שבהחלט היה מקום לערוך אותו. אני משער שזה לא היה המצב.

    מאור צודק שהרבה פעמים סקר לא בהכרח היו משקף את המציאות, אבל זה בדיוק התפקיד של סטטיסטיקאי טוב. הוא חייב להכיר את השטח ולהציג סקר נאמן למציאות.
    נכון, זה רלוונטי בעיקר כשאין לנו כלי מדידה / הערכה אחרים, ובמקרה העיצובי דווקא יש אלטרנטיבה, אבל אם זה עניין של שימושיות, דווקא סקרים הם כלי חזק וטוב.

    בשולי הדברים, 41 גוונים נשמע גם לי מוגזם.
    בסופו של דבר זה באמת לא מדע מדויק.

  18. 21/05/2009 בשעה 14:21 רמי

    לדעתי השאלה המרכזית שצריכה להישאל היא עד כמה האפליקציות של גוגל באמת שימושיות?
    בתור משתמש לא קטן של גוגל אני מוצא את עצמי נאבק כל יום עם Gmail, מסוכסך קשות עם ה Photos ולא מדבר בכלל עם Calendar.
    האם שכבה גרפית עשירה קצת יותר תעשה את העבודה? אני חושב שכן.
    היה מעניין מאוד אם גוגל היו מאפשרים לדאגלס בומן להציג את ה"אני מאמין" שלו ולהעמיד את זה למיבחן אל מול העיצוב הנוכחי שלהם.

  19. 21/05/2009 בשעה 14:34 סירו

    רמי, אני גם עובד עם האפליקציות שציינת, ואני דווקא מאוד מרוצה מהמייל ומהקלנדר
    אני גם מרוצה מהעובדה שאין שם שכבה גרפית עשירה ו מעצבנת, מלאת אייקונים, גרדיינטים ושטויות דומות. לדעתי זה מאיץ אותי.

    מה מקשה עליך בג'ימייל?

    אגב, צריך לומר בכנות, שאנחנו פה מדברים על סוגיות של עיצוב, וצבעים וגדלי פונטים – אבל המפתח הכי הכי גדול לשימושיות של גוגל הוא – מהירות.

    תחשבו שזה המוטו של גוגל, מאז ומעולם. המנטרה שלהם היא שתחכה לא יותר משנייה לתוצאות. הם גם כותבים לך כמה חיכיתף וזו הסיבה שהם משאירים את הממשק שלהם נקי.

    זה גם שירות המייל הוובי הראשון שלוקח לו 0.1 שניות להגיב ל-90% מהלחיצות.
    או הפליקציית מפות הוובית. אתם זוכרים כמה עשרות שניות מחכים שכל מיני שירותי מפות יתדעכנו, אחרי שאתה עושה זום?
    אני אולי אקבל יותר מידע רלבנטי באתרים ישראלים שונים (אתר מפה וכו') אבל גוגל עובד פי עשר יותר מהר.

  20. 21/05/2009 בשעה 17:19 אמיר דותן

    רמי, מכיוון שמדובר ביישומים השכבה הגרפית אמורה לדעתי להיות בראש ובראשונה אינפורמטיבית וכמובן נעימה לעין. האם ב"עשירה" אתה מתכוון לאייקונים? סוגי פונטים שונים? צבעוניות אחרת? את הצבעוניות ניתן אגב לשנות באמצעות ה-Themes ב-Settings אם רוצים לפלפל את החזות של הממשק למרות שמהתיאור שלך משתמע שמשהו בויזואליות של הממשק הנוכחי מקשה על ההתמצאות והשימוש. משהו ספציפי כפי שסירו שאל?

  21. 27/05/2009 בשעה 21:49 אבי הראל

    הי אמיר,
    זה יפה שבודקים עיצוב בדרך של ניסוי, אבל צריך להכיר את המגבלות של ניסוי חד פרמטרי. בניסוי חד פרמטרי ניתן לבדוק השפעה של שינויים קלים, והשיפורים המתקבלים הם בהתאם.
    אבל, בכדי להגיע לשיפור משמעותי, נדרש לבצע שינוי נועז, במגוון של פרמטרים. שיפור כזה, כדי שיהיה מוצלח, מחייב התערבות של מעצב מקצועי, וכשרוני.
    להדגמת הטענה שלי, נניח לצורך הפשטות שמדובר בעיצוב עם שני צבעים, שהם קונסוננטים זה לזה. המעצב יכול להחליף את שני הצבעים לשני צבעים אחרים, שהם דיסוננטים לצבעים המקוריים, אבל קונסוננטים ביניהם. בדרך של שינויים חד פרמטרי, לא ניתן לבצע שינוי כזה.
    אני בהחלט מבין את החלטתו של דוגלס בומן, ואני מניח שמעצבים רבים מתקנאים בו על שהוא יכול להרשות לעצמו להתפטר ממקום עבודה כל כך אטרקטיבי מהבחינה החומרית, לטובת ההגשמה העצמית המקצועית שלו.

  22. 31/05/2009 בשעה 15:11 רמי

    הדבר המרכזי שמפריע לי באפליקציות של גוגל זה חוסר ההיררכיה הויזואלית.
    העיצוב הלבן לדעתי הופך את האפליקציות לשטוחות ונטולות עומק מה שמקשה על העין להבין את המבנה הלוגי ולהאחז במשהו בזמן סריקת הדף.
    סירו, גם אני חושב שמהירות התגובה היא חשובה אבל לא הייתי מקדש אותה על חשבון דברים אחרים, כמו כן כשאני אומר שכבה גרפית עשירה אני לא מתכוון לקיצוניות השנייה, ניתן לבצע את הדברים בעידון ובאיפוק שישרתו את השימושיות.
    אמיר, אני מודע לאפשרות של ה-Themes אבל לצערי רמת המימוש שם היא ברמה של גימיק ולא יותר. 

  23. 31/05/2009 בשעה 16:43 אבי הראל

    רמי שלום,
    לא ברור לי כיצד עושים היררכיה ויזואלית, כאשר הנתונים הם ללא היררכיה לוגית.
    תוצאות החיפוש בגוגל הן מטבען שטוחות, לכן היררכיה ויזואלית לא תייצג את החיפוש, לכן היא תזיק יותר מאשר תועיל.
    כמו כן, לא ברור לי למה אתה מתכוון בנושא גרפיקה. הגרפיקה צריכה לתמוך בתפקיד המשתמש. תוצאות החיפוש כוללות הדגשות של מילות החיפוש. זוהי גרפיקה מעודנת, שתומכת בתפקיד המשתמש. לא ברור לי איזו גרפיקה אפשר להוסיף, ובאיזה תפקיד משתמש היא תתמוך.

  24. 01/06/2009 בשעה 14:13 אמיר דותן

    אבי, אני עדיין מנסה להבין איך בניסוי חד-פרמטרי קובעים האם צבע הרקע של כותרת צריך להיות גוון כזה או אחר. כפי שכתבתי בתגובות אחרות, אני לא מדבר על הבדל ברור ומשמעותי אלא על הבדלים מינורים מאוד כמו הבדלי גוון שהבחירה בינהם היא מבחינה "מסורתית" בחירה של מעצב ששואף לשלב גוונים בצורה הרמונית ואסתטית שתהיה כמובן גם אינפורמטיבית בהתאם לייעוד הממשק.

  25. 01/06/2009 בשעה 14:29 אבי הראל

    אמיר,
    מה שניסיתי לציין זה שלדיון זה ראוי להבחין בין אופטימיזציה מקומית לבין אופטימיזציה גלובלית. לצורך הדיון, נניח שהעיצוב הוא אופטימלי מקומית. פירוש הדבר הוא שכל שינוי שנעשה בפרמטר אחד, למשל, שינוי צבע של אחד ממרכיבי הדף, רק יקלקל. הערך של מעצבים הוא ביכולת לשנות בו זמנית מספר פרמטרים, למשל, את מכלול הצבעים בדף, אותו ניתן יהיה להוכיח על ידי ניסוי השוואתי בין שתי החלופות, שהן שונות באופן ניכר זו מזו.

  26. 01/06/2009 בשעה 14:39 אמיר דותן

    אבי אנחנו מסכימים. למה שאתה קורא אופימיזציה מקומית וגלובאלית אני קורא רמת רזולוציה של העיצוב. זה מאוד ברור לדעתי כיצד ניתן לערוך ניסוי השוואתי בין שתי חלופות ששונות באופן ניכר זו מזו אך לא כאשר מדובר בגוונים של צבע. אני לא רוצה להיתפס יותר מידי לדוגמא שדאגלס בומן מתאר על בחירת גוון צבע כחול מתוך 41 אפשרויות של גווני כחול אך בסופו של דבר זאת הדוגמא שהוא מתאר לפדנטיות הלא הגיונית של גוגל כשזה מגיע להחלטות עיצוביות. אני מנסה להבין האם מידע מחקרי כמו ניסוי השוואתי רלוונטי כאשר רוצים להחליט האם העובי של מסגרת אלמנט בדף צריך להיות 2, 3 או 4 פיקסלים כי זה מה שביקשו מבומן לעשות אם הבנתי נכון את הטענות שלו.

  27. 06/06/2009 בשעה 18:01 ocean

    מחקר מדעי טוב הוא כזה שמסתמך על סדרה של ניסויים הדרגתיים טובים, כשבסופו של דבר הניסוי האחרון בשרשרת בוחן את הפרמטרים הרלוונטים ביותר למטרת מחקר, ובתוך כך מספק את המסקנות המובהקות והמדויקות ביותר.

    וכאן נשאלת השאלה – מהי המטרה של גוגל? האם היא מעוניינת לשקף את רצונו של המשתמש בצורה האידאלית ביותר, או שמא היא מעוניינת לשקף את הבחירה המקצועית?

    אין *שום סיכוי* שבמבחן *סופי* לבדיקת יעילותם של חומרים פעילים בתרופות חדשות, לצורך העניין, אגיע לקו הסיום עם 40 משתנים. אם נחזור לצבעים, הרי שמשתמש הדיוט שכמותי יתקשה להבחין בין תתי-גוונים מסוימים של כחול, ולכן אם הגולש הפשוט היה בראש מעייניה של גוגל במקרה הזה, סביר להניח כי מספר המשתנים הרלוונטיים היה בסביבות 15, ואז גם ההחלטה המקצועית היתה הופכת להיות לקלה והגיונית יותר מבלי לאבד מתוקפה המחקרי.

  28. [...] לבדוק השערות ולכן מחליטים לבסס החלטות על סמך ניחושים. בפוסט מלפני חודש כתבתי על נושא דומה אך ההתמקדות היתה בהחלטות עיצוביות ותפקיד המעצב [...]

RSS לתגובות לפוסט זה

הוספת תגובה