RSS לפוסטים RSS לתגובות 228 מאמרים ו- 1,989 תגובות עד כה מאז 2005

Wii Fit – לוח רגיש ללחץ כממשק

ה-Wii של נינטנדו הוא מוצר נפלא בעיניי מפני שכממשק מחוותי המפעיל את כל הגוף של המשתמש הוא מספק חווית משחק מיוחדת שפונה לקהל רחב ומגוון. הוא הפך את משחק המחשב לנגיש והרבה יותר ממריץ מאשר לשבת על הספה עם ג'ויסטיק ביד. ה-Wii Fit היא תוספת מעניינת שבמקום תנועה מזהה לחץ שמופעל על ידי ידיים או רגליים. עד כמה זה מציע חווית משחק כיפית ומהנה?

כפי שאפשר להתרשם מהצילומים וקטע הוידאו באתר, הממשק נראה כמו מאזניים דיגיטאלים ומגיב ללחץ ומתרגם אותו לתנועה. השימושים המוצגים כרגע הם יוגה, ריקוד בטן, משחק כדורגל והתעמלות. אני מסוקרן מהכיוון הזה של נינטנדו והשימוש בקלט גופני די מוגבל היות ומדובר בשתי כפות רגליים או ידיים כאשר השחקן משנה את שיווי המשקל שלו בכדי להשפיע על מה שקורה על המסך.

שינוי שיווי המשקל היא פעולה פיזית מאמצת שמשפיעה על כל הגוף, בייחוד כאשר עושים אותה לאורך זמן. מההתנסות הקצרה שלי עם Wii אני יכול להעיד שגם הזזת ידיים שנראית במבט ראשון אולי משעממת יכולה להיות מאוד ממריצה ומהנה כאשר היא נעשית בהקשר של משחק וישנו אלמנט של מאמץ ופעולה מתמדת. אם הפעולה היתה מתבצעת בצורה פחות מאמצת אז היא בקלות היתה יכולה להפוך למשעממת. גם במקרה של Wii Fit ניכר שחשיבה מאחורי פיתוח המשחקים היתה להעסיק את השחקן בצורה רצופה ולגרום לו או לה להזיע.

זה היתרון הגדול של ממשק הלחץ והממשק החוויתי של נינטנדו, כאשר השילוב השניים במקביל יכול להיות מאוד מעניין לדעתי. במשך שנים רבות משחקי מחשב נתפסו בתור משהו שהעיסוק בו מנוון ומקבע את השחקן מול מסך מרצד עם ג'ויסטיק ביד. נינטנדו הציגו את הרעיון של "משחק מחשב אירובי" שמקים אותך מהספה וגורם ללב שלך להעלות כמה הילוכים בפחות מחמש דקות.

פעילות המשחק הופכת לאקט ספורטיבי כפי שהיא לא היתה בעבר, וגם אם כן אז לא בסדר גודל כזה. מעבר לכך, החוויה קורצת לקהל רחב יותר שכולל נשים ואנשים מבוגרים יותר שנמשכים למשחקים שלא מחייבים בהכרח ירי תמידי על ידי לחיצה בלתי פוסקת על כפתור אדום. אני מאוד מעריך את העובדה שלא צריך ידיים בשביל לשחק עם ה-Wii Fit וככזה הוא נתפס כטכנולגיה מסייעת לכל דבר עבור אנשים ללא ידיים או כאלה עם תנועת ידיים מוגבלת.

מוצרים חדשניים כמו Wii Fit מראים לנו עד כמה עשירה היכולת שלנו כבני-אדם לתקשר גם אם בצורה מוגבלת שיכולה להיות מתועלת לכיוונים מעניינים. אני סקרן לראות האם כמה ביקוש יהיה למוצר הזה וכיצד הוא ינוצל במיוחד עבור אנשים עם צרכים מיוחדים שיוכלו לשחק את אותם משחקים לצד אנשים ללא מוגבלויות באווירה תחרותית ושווה. זהו ללא ספק הישג מרשים בפני עצמו.

6 תגובות על “Wii Fit – לוח רגיש ללחץ כממשק”

  1. 14/07/2007 בשעה 22:52 xslf

    עם כל החיבה שלי ל-wii, הם לא אלו שהמציאו את המשחקים "בתנועה"- כל ה-dance pads היו שם עוד קודם.

  2. 14/07/2007 בשעה 23:11 אמיר דותן

    משטחי הריקוד שאת מתייחסת אליהם שוש עד כמה שידוע לי היו מוגבלים מאוד למטרה אחת – ריקוד. לא זכור לי שנתקלתי ביישומים אחרים שעשו בהם שימוש ואם ישנם כאלה אשמח להכיר. ה-wii fit הוא ממשק הרבה יותר גמיש מבחינת אפשרויות ולא טענתי שמדובר פה בפטנט של נינטנדו, אלא שהחברה מצליחה להפתיע ולהראות גישה הרבה יותר נגישה למשחקי מחשב.

    כמו בדיונים על האייפון וטאץ'-סקרין אני לא חושב שצריך להתפס למי המציא מה קודם וכמה זמן טכנולוגיה זו אחרת קיימת, אלא לבחון כיצד הטכנולוגיות הללו נהיות הרבה יותר זמינות לאדם ברחוב.

  3. 14/07/2007 בשעה 23:36 מאור בר

    טוב אני אהיה הראשון להתלהב, אני מתעסק לא מעט עם הרעיון של ממשקים המפעילים את הגוף בכדי ליצור חוויה מסוג אחר.
    לפני כמה חודשים עשיתי בבצלאל פרוייקט שכלל מכונית על שלט רחוק המופעלת ע"י מחוות גוף.
    http://www.youtube.com/watch?v=edQk3q9Q0Y0
    כבר אז היה ברור לי שהחוויה מועצמת פי כמה למרות החשש שהיה לי, שמא התרגלנו כ"כ לממשקים שנועדו לחסוך מאיתנו מאמץ שהדבר יהפוך לטרחני.

    בסרטון הבא אפשר לראות שילדים מגיעים מהר מאוד לשליטה אבסלוטית בממשקים שמעניקים להם תגמול מספק…
    http://www.youtube.com/watch?v=6XLx0spOzkY
    :-)

  4. 15/07/2007 בשעה 0:07 אמיר דותן

    משטחי הריקוד הללו באמת להיט אך רף הכניסה אליהם די גבוה לדעתי והם דורשים מיומנות מעוררת השתאות כמו שרואים בלינק השני שצירפת. משטח לחץ מאפשר יותר רגישות מאשר לוח כפתורים גדולים וגם נראה פחות ילדותי. אהבתי במיוחד את הדוגמא של יוגה והתעמלות שבאמת פונות לכל טווח הגילאים ומאפשרות להפעיל את הגוף בצורה משמעותית גם אם לא בקצב מטורף עם דופק של 120.

    הרעיון של תנועה אכן לא חדש אך נינטנדו מוכיחים פעם נוספת שאפשר לנצל אותה ליישומים מגוונים שפונים לקהל רחב. כמו עם השלטים של וויי, הממשק הכי שמיש בעולם כי רק צריך לדרוך עליו או להניח עליו את הידיים בשביל להכיר אותו ולבחון במשך כמה שניות את התגובה על המסך. בגלל שהוא נראה כמעט משעמם הוא הרבה פחות מאיים, במיוחד עבור אנשים שלא היו חושבים להכניס הביתה קונסולת משחקים שמגיע עם שלט שחור עם עשרה כפתורים כמו פלייסטיישן למשל.

  5. 17/07/2007 בשעה 1:43 דנה

    בשונה מ- Wii Sport נראה שהממשק עובד יותר על סוג של ביו-פידבק, ואכן יותר מתאים לאוכלוסיה של שיקום רפואי כמו שכתבת, בעיקר לשיפור בעיות של יציבה. על הWii-Sport היו המון דיווחים של פציעות שנגרמו מן העובדה שאנשים בלי כושר התאמצו מאד מול המכשיר, וגרמו לעצמם נזקים גופניים. כאן זה נראה "רגוע" יותר, מכשיר שמטפח כושר באופן הדרגתי ולא דורש מאמץ גדול בלי חימום וכדומה.

    ומה עם ההשלכות החברתיות של כל זה? האם באמת הנטיה היא להסתגר בבתים ולעבוד מול המחשב במקום לצאת לקורס יוגה או ריקודי בטן עם עוד אנשים? איזו תרבות זה מעודד?

  6. 17/07/2007 בשעה 10:57 אמיר דותן

    בנוגע להשלכות החברתיות דנה אני חושב שצריך לקחת בחשבון שהפעילות הבייתית הזאת יכולה להשלים פעילות חברתית. אנשים רוצים להתאמן בבית על דברים שלמדו בשיעור למשל ופשוט רוצים לעסוק בפעילות גם מחוץ לשעות הקבועות בהן הם יוצאים מהבית. בנוסף, אנשים שלא יכולים מאי אלו סיבות להגיע לשיעורים עם אנשים (לוחות זמנים, ביישנות וכו') יכולים עדיין לעסוק בפעילות גם אם בהקשר פחות חברתי. זה עדיף מלא לעשות כלום בטענה שאי אפשר להגיע לשיעורים, לא?

    בהקשר של טכנולוגיה וחברה אני מאמין שאנשים חברותיים לא יוותרו על סביבה אנושית בשביל גאדג'ט ואלה שמתבודדים ימשיכו לעשות את זה עם או בלי גאדג'ט. בהקשר של ריקודי הבטן אני בהחלט חושב שמדובר בפעילות עם פוטנציאל חברתי מאוד גבוה ואפשר להיפגש ולקחת תורות, לראות מי מחזיק מעמד הכי הרבה זמן עם הרבה הרבה חישוקים.

    עם כל החשש לחיי החברה של אנשים, חשוב לזכור שכל אדם גם צריך להיות לבד עם המחשבות שלו במשך היום ופשוט להרגע. מכשיר כזה, כמו רבים אחרים מציע איזשהו מענה בהיבט הזה.

RSS לתגובות לפוסט זה

הוספת תגובה